ד

ולכאורה יש לספק אם היין רק שליש איך יברכו עליו בפה"ג. הא שנינו כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. וכ' המ"א רסי' רי"ב וכל שהוא הרוב הוא העיקר כמ"ש בסי' ר"ח ס"ז וכל שיש בו מחמשת המינין אזלינן בתרייהו כמש"ש ס"ב עכ"ל. והיינו דמחמשת המינין אפילו הרוב הוא ממין אחר לא אזלינן בתר רובא כ"א עושין עיקר מהמין אשר מחמשת המינין כמ"ש בט"ז סי' ר"ח ס"ב סק"ג שהוא מפני חשיבותן והוא מהש"ס פרק כ"מ (דל"ו סע"ב). וכמ"ש בב"י שם בשם הרא"ש וכ"כ בש"ג פרק הנ"ל. וא"כ יין כיון שאינו מחמשת המינין שהם רק מין דגן ותבואה ה' מינים חטים ושעורים וכוסמין וש"ש ושיפון. כ"א הוא משבעת המינין. דלא כמו שיובן לכאורה מלשון הטור רסי' ר"ח. וא"כ אין לדמותו לחמשת המינין דבהו בלבד אמרי רב ושמואל כל שיש בו כו'. [וא"כ] יש להלך בתר רוב ומיעוט. ואם היין רק מיעוט אין לברך עליו בפה"ג. ועיין בש"ע סי' ר"ד סעיף י"ב ובמ"א שם ס"ק כ"ה. וכדבריו מבואר בשו"ת ח"צ סי' קכ"ט באריכות דדינו של הרמב"ם פ"ג מה"ב דין ה' והש"ע סי' ר"ד סעי"ב זהו דוקא בחמשת המינין שזאת היא מעלת חמשת המינין שאינם בטלים ברוב. אבל שאר כל המינים כולם בטלים הן ברוב כו' יעו"ש. ואפשר לדחות משום דאמרינן בגמ' פרק כ"מ (דל"ה ע"ב) דחמרא מסעד סעיד והיה ראוי לברך עליו בהמ"ז שלש ברכות לולי דלא קבעי אינשי עליו ובדיעבד אם בירך עליו בהמ"ז יצא כמ"ש בש"ע ססי' ר"ח סעיף י"ז.ע"כ אפ"ל דלכן לא אזלינן ביה ג"כ בתר רובא וחשבינן את היין עיקר אף שהוא מיעוטא. ועיין מזה בתר"י ספ"ק דברכות על הסוגיא שבגמרא (די"ב סע"א) גבי פתח בדנהמא וסיים בדתמרי ובתר"י פ"ו דברכות על הסוגיא (דמ"א ע"ב) דברים הבאים לאחר הסעודה. בד"ה מיהו נראה דדוקא בשאר דברים אבל ביין כו'. אלא דא"כ גם בתמרי נמי נימא הכי ע"ש בתר"י ספ"ק דברכות ובש"ע סי' ר"ח סעי"ז ונאמר דהם העיקר אף שהם מיעוטא. וזה נגד דברי רב ושמואל (דל"ו סע"ב) שלא אמרו רק כל שהוא מחמשת המינין דהיינו רק מין דגן. ואפ"ל דמ"מ יין שאני דעדיף מתמרי. דאילו בתמרי אמרו (די"ב ע"א) רק דמיזן זייני. משא"כ ביין אמרו מיסעד סעיד (דל"ה ע"ב) ופרש"י סעיד עדיף ממזון. ועיין בטור סי' רי"ד דברכת במ"מ שהיא על חמשת מיני דגן קודמת לברכת בפה"ג. וכ"פ הרמ"א בש"ע ס"ד בהג"ה. והמ"א שם סק"ז מסכים לדבריו. ובסוף הסימן ס"ל דברכת בפה"ג קודם לברכת במ"מ על שעורים יעו"ש. אך רש"י פרק אין מעמידין (ד"ל ע"א) גבי עושין אנומלין פי' לשתות. משמע דהוא משקה א"כ אפ"ל שאין אוכלין הפלפלין כלל רק טעמן נשאר בהיין וא"כ לפ"ז הרוב מהכמות הוא יין. אמנם הרמב"ם פכ"ב מה' שבת דין י"א כתב מותר לערב יין ודבש ופלפלין בשבת לאוכלן. משמע דאוכל הפלפלין ג"כ א"כ אפ"ל היין הוא מיעוט בכמות לגבי הדבש והפלפלין. אך מלשון המשנה פ"כ (דקל"ט ע"ב) בשבת בכוס ביו"ט בלגין במועד בחבית. משמע קצת דדרך שתיה הוא. שזהו ענין כוס ולגין וחבית דאילו דרך אכילה הל"ל קערה וקדרה כמ"ש בגמ' פ' חבית (דקי"ד ע"ב). וכ"כ בפשיטות התשב"ץ ח"א סי' פ"ו בענין יין שנתערב בו שכר של תאנים מהו לענין יי"נ ולענין ברכת בפה"ג ולענין קדוש. וכ' שאין השכר העשוי מהתאנים משנה טעם היין כמו הדבש שנתיר אותו במגע עובד כוכבים בשיעור שליש ואפילו ביותר מזה הלכך מסתברא דעד שיהא רוב שכר לא נפיק מכלל יין ולא לענין בפה"ג וקדוש. אבל אם יש רוב שכר ודאי המיעוט בטל ברוב כו'. ולענין בפה"ג נמי כיון שהמיעוט הוא יין והרוב הוא השכר מברכין עליו שהכל דקי"ל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה ואפילו פת ומליח אמרינן דמברך על המליח ופוטר את הפת דהויא טפלה לו כו' וכל שהוא רוב שכר היין טפלה לו ואין מברכין עליו בפה"ג וכל שאין מברכין עליו בפה"ג אין מקדשין עליו כו'. ולענין מחצה על מחצה נראה דאזלינן לחומרא לאוסרו במגע עובד כוכבים ושלא לקדש עליו ולברך עליו שהכל כו' עכ"ל. ותשו' זו הובאה בקצרה בב"י רסי' ר"ב. ובש"ע שם. ועט"ז שם פי' דלא דמי לחמשת מיני דגן דאפילו הם מיעוטא הם העיקר משא"כ הכא. ובספר חמד משה שם השיג על תירוצו מענין העושה עיסה כו'. ומ"מ הדין לענין הפרש יין מחמשת מיני דגן ע"כ אמת. וראיתי להגר"א רסי' ר"ב שהקשה ע"ז מהא דיין מזוג שמברכין עליו בפה"ג אע"פ שרובו מים. ויש ליישב דשם שאני דדרך שתייתו בכך. א"נ יש לתרץ דמים שאני וכמ"ש הט"ז סי' ר"ב סס"ק ט'. וכמו שביאר דבריו הפמ"ג בפתיחה לה' ברכות סעיף י"א בד"ה התנאי הא'. ושהמ"א סי' ר"ה סק"ט לא ס"ל כחילוקו. וע' במ"א סי' ר"ה ס"ב סק"ו נראה משום דדרך העולם כן. וזה כמש"ל בטעם יין מזוג מפני שדרך השתייה כן. ולכן באמת לדידן דאין דרך השתייה למזוג יין במים ס"ל להע"ת הובא בא"ר סי' ר"ד סק"י דאפילו נתערב בו מים פחות מהיין אין לברך עליו בפה"ג. והניח בצ"ע. אבל ברוב מים ודאי אין מברכין בפה"ג. וא"כ לק"מ קושיית הגר"א על התשב"ץ והש"ע:

קיצור. אם קונדיטון רק שליש יין איך מברכין עליו בפה"ג דהא ה"ל טפל ולא דמי לחמשה מיני דגן דחשיבי עיקר אף שהם מיעוטא. ועמ"א סי' ר"ד ס"ק כ"ה ושו"ת ח"צ ססי' קכ"ט. הגם שי"ל דיין כיון דסעיד ה"ל כמו חמשת המינים. אין כן משמעות הפוסקים. והתשב"ץ והש"ע רסי' ר"ב ס"ל בפשיטות כן דיין בשכר תאנים אף שאינו משנה טעם היין בטל ברובא. ומה שהקשה ע"ז הגר"א מיין מזוג. נראה דשאני התם דכן דרך שתיית היין אצלם. ולכן נ' גבי קונדיטון לא היו שלישין ממש או שהפלפלין לא היו נאכלים גופם רק טעמם לבד: