א

סימן כז

אודות יין צמוקים שעושין אותו ע"י שמערבין בו קצת דבש דבורים ושאר סממנים. וטעמו טעם יין אם מברכין עליו בפה"ג:

הנה גבי יין מזוג כ' אאזמו"ר הגאון ז"ל בסי' ר"ד ס"ט יין שמזגו במים אפילו המים הם הרוב מברך עליו בפה"ג אם הוא יין חזק שראוי לשתיה ע"י מזיגה גדולה כזו ודרך בני אדם לשתותו במקום יין ע"י מזיגה זו שאל"כ בטלה דעתו אצל כל אדם. ואם היין הוא אחד מששה במים שיש במים ו"פ כמותו אין מברכין עליו בפה"ג בכל ענין שאע"פ שיש בו טעם יין אינו חשוב כלום בששה חלקים מים עכ"ל. והוא מתשובת מהרי"ל סי' קמ"ב. שהביא המג"א סי' ר"ד ס"ק ט"ז. (מ"ש המ"א שם וז"ל והאגור כ' בשמו קצת לשון אחרת ואינו מדוקדק עכ"ל ועיין בב"י ד"ה כ' האגור שהשיב מהר"י מולין לכאורה זהו ממש כמ"ש המ"א בשם מהרי"ל). ולכאורה ששה שבגמ' פ"ו דב"ב (דף צו ע"ב) ופלגא בשיתא פלגי מיא ולא כלום הוא לאו דוקא אלא שיהי' יותר משלשה חלקים מים. דהא לרבנן שם אין מברך עליו בפה"ג אא"כ רמא תלתא ואתא ארבעה. אבל אי אתא פחות מארבעה כמו שלשה ושלשה רבעים ודאי ג"כ אין מברך בפה"ג כמבואר מלשון הש"ס. וכן מבואר בפירוש בהרמב"ם פ"ח מהל' ברכות דין ט' שמרים שנתן עליהם שלשה והוציא מהן ארבע מברך עליהם בפה"ג שזה יין מזוג הוא. הוציא פחות מארבעה אע"פ שיש בהן טעם יין מברך עליהן שהכל תחלה עכ"ל. הרי בהדיא כל שהוציא פחות מארבעה שיהי' יותר מעט מתלת מיא על חד יין. אינו מברך בפה"ג. וכן כתב הב"י בא"ח סי' ר"ד וז"ל וכיון דלא קי"ל כאחרים לא מברכין בפה"ג אלא היכא דרמא תלתא ואתא ד' דוקא אבל אם אתא בציר מהכי לא עכ"ל. ובשם הרר"י ספ"ו דברכות כ' שבמקום שאין היינות חזקים אפילו רמא תלתא ואתא ד' לא דיינינן ליה דין חמרא. ונ' דמדמה ליה ליין השרוני. וכ"פ בש"ע סי' ר"ד ס"ה. וא"כ ממנ"פ אם ס"ל למהרי"ל. דאין לחלק בין יין מזוג ובין דין שמרי יין שבפ"ו דב"ב הנ"ל א"כ כל שמזוג יותר מארבעה לאו כלום הוא וכדעת הרא"ה בבד"ה דק"מ וסברא ראשונה שבחידושי הרמב"ן שהביא המ"ה שם. ואם ס"ל כסברא האחרונה לומר דיין שאני ושמרי יין גריעי וכמ"ש הב"י סי' ר"ד שם בשם רי"ו נ"י ח"א. וה"ה פכ"ט מהל"ש. א"כ גם חד בשיתא אין ראיה דלאו כלום הוא כמו פחות משיתא. וכן משמע ממ"ש הרשב"א בתה"א בית חמישי ש"ג דק"מ ע"א ומעשים בכל יום בנדרכים ברגל דרמו תלתא ולא אתי אפילו תרי ואפ"ה טעמינן ביה טעם חמרא מעליא כו'. וכ"מ בתה"ק שם וז"ל כמה יהא במזיגתו ויקרא יין. יש מי שאומר בשאין בו יתר משלשה חלקים מים. אבל יתר מכאן אין זה יין ואע"פ שטעמו טעם יין אין טעם ביין אלא חמוץ בעלמא. ויש מי שאומר כל שטעמו טעם יין יש בו משום יי"נ ולא ירדו לשיעורין אלו אלא במתמד משמרים לבד. ויש מגדולי החכמים שהתירו אפילו יין של עובדי כוכבים לתוך ששה חלקים מים נטל"פ הוא בתוך המים המרובים כ"כ וכמשי"ת לקמן בשער דיני התערובות עכ"ל. והיינו שם בית חמישי שער ה'. נמצא מבואר דלסברא היש מי שאומר השני לא ירדו לשיעורין אלו כו' רק כל שטעמו טעם יין חשוב יין לענין יי"נ וכמ"כ לענין בפה"ג לדעת הרמב"ן. ואם נאמר דמהרי"ל ס"ל כדעת יש מגדולי החכמים שהביא הרשב"א. הוה א"ש. אך מלשונו לא משמע כן שהרי כ' מ"מ לענין יין במים הוכיח ר"י ספ"ק דחולין דחד בשיתא בטל ולא חשיב טעמא ולע"ד לענין ברכה נילף מיניה עכ"ל. ודברי ר"י ספ"ק דחולין היינו מ"ש התוספות שם (דכ"ה ע"ב) ד"ה המתמד וא"ת כו' וי"ל דיין במים אפילו בפחות מששים אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא חשוב טעם גמור לרבנן כבשאר איסורין דהכא לא הוי אלא קיוהא בעלמא עכ"ל. וענין רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא נקרא בגמרא פ"ו דב"ב (צ"ו ב') חד בשיתא. וא"כ כיון שמקור הדין משם הרי הוכחנו דלאו דוקא חד בשיתא כ"א רק חד ביותר מארבעה הדין כן כנ"ל. והרי ר"י אינו מחלק בין יין מזוג לשמרי יין כמ"ש וי"ל דיין במים כו' וכ"כ האגודה שם ספ"ק דחולין וז"ל רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא. וא"ת בשאר איסורין בעינן ששים. וי"ל יין במים בטל בקל עכ"ל. מבואר דיין בטל ולא דוקא יין הבא משמרי יין. וא"כ אינו דוקא בששה. כ"א גם ביותר מעל חד תלת מיא. כפי הסוגיא דב"ב (דף צ"ו ע"ב). וצ"ל דמ"מ מקור הדברים מהסוגיא דבפרק בתרא דעכומ"ז (דע"ג ב') שני כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגן ועירבן זה בזה (ופרש"י ומזגן במים לפי כח היין ויש במים שבשניהם כדי לבטל את התרומה ברוב) רואין את ההיתר כאילו אינו (רואין של חולין כאילו אינו והמים רבים על התרומה) והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו. וכ' הרשב"א בתה"א בית חמישי שער חמישי דקמ"ט סע"ב ודק"נ ע"א שני פירושים בזה האחד דמיירי בכוסות שאינן שוין אלא בכוס של חולין תשע עשר לוגין יין ומזוגין בכדי מזיגת בחמשים ושבע לוגין מים וכשערב נמצא יין של תרומה בטל בששים חלקים מים כשאר האיסורים הבטלים בששים כו' אבל ר"י בעל התוספות פירשה בכוסות שוין ומזוגין על חד תלתא מיא דה"ל יין של תרומה בטל בששה חלקים מים דאע"ג דשאר איסורים אינם בטלים בפחות מששים שאני יין שנפסד ונפגם טעמו בששה חלקים מים ונטל"פ מותר כו'. והבד"ה השיג על פי' זה מהסוגיא דב"ב (דף צ"ז א') גבי שמרים של תרומה כו' והמה"ב כ' לדחות. וא"כ צירף בתשובת מהרי"ל שטת ר"י הנ"ל שלכן אף למ"ד דיש לחלק בין שמרי יין לשאר יין מזוג עכ"ז חד בשיתא ודאי לאו כלום הוא. אלא דא"כ הרי בתה"א כ' דלהראב"ד שם כל שנפל יין במים יותר מכדי מזיגת בני אדם קרוב להתירו בשתיה וא"כ חד בחמשה ג"כ בטל. אלא מדברי הרמב"ן בחידושיו שם נראה שאינו מסכים כלל לפי' הנ"ל. היוצא מזה דלפ"ד תשובת מהרי"ל והש"ע חד בשיתא בטל לכל הפירושים ואפילו בשתססו המים בצמוקים דהא בכה"ג מיירי ספ"ק דחולין שם. ואם הוא פחות מששה פעמים מים אזי תולה אם שתו ליה אינשי במקום יין ע"י מזיגה זו כו'. אך לפ"ד כמה פוסקים ומכללם הרא"ה בבד"ה בית ה' ש"ג וש"ה. כל שהמים הם יותר מעל חד תלת אין לו דין יין. וגם הרר"י ספ"ו דברכות החמיר בזה. והיינו אף שהמים תססו עם הצמוקים. לכן צריך לשער שיהי' המים לא יותר מששה נגד מיץ הצמוקים. ואם אפשר ראוי להחמיר שלא יהיו יותר מעל חד תלת נגד מיץ הצמוקים. ועיין באלי' רבא סי' ר"ד סק"י החמיר טובא ביין מזוג שלא לברך עליו בפה"ג בשום ענין משום שיינות שלנו רפויים וגבי יין צמוקים בסי' תס"ב הקיל וסמך על תשובת המבי"ט דע"י תסיסה נשתנו המים והיו ליין. וקשה ע"ז מהא דהתמד שג"כ תוסס כיין צמוקים כנ"ל ואעפ"כ נק' יין מזוג:

קיצור. מ"ש בתשובת מהרי"ל גבי יין מזוג ו"פ. צ"ע דבגמ' משמע דכמ"כ יותר משלשה. וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה' ברכות דין ט'. והרר"י החמיר יותר ביינות שלנו. ואם ס"ל דיין מזוג עדיף מתמד דשמרי יין. א"כ מנ"ל דבששה כו'. וכ"מ בתה"א בית ה' ש"ג. וצ"ל עיקר הראיה מהא דשני כוסות שמזגן בפ"ב דעכומ"ז (ע"ג ב') לפמ"ש הרשב"א והר"ן בשם ר"י. ומ"מ לפ"ד כמה פוסקים אין להקל רק במזוג על חד תלת. והרי הרר"י מחמיר יותר. וא"כ גם גבי יין צמוקים י"ל כן. ואם מפני שתוסס. יש להשיב ע"ז מהא דהתמד משהחמיץ דאעפ"כ דינו כיין מזוג: