ד

והנה הב"ח החמיר שלא לברך על הענבים כ"א בפה"א מטעם דלא ידעינן שיעורא דפול הלבן. ויש לעורר על גוף חומרת הרא"ש דפסק מספק לברך בפה"א. דהנה המג"א רסי' ר"ו פסק וז"ל. נ"ל דאותן הגדילים על האילן ומברך בפה"א משום דלא נגמר הפרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפה"ע יצא עכ"ל. והאלי' רבא השיב עליו מדברי הרא"ש הנ"ל ובתשו' פנים מאירות סי' נ"ח כתב לתרץ שי"ל דהרא"ש לא פליג דיעבד ועי' בפמ"ג כתב הלבוש ס"ל כהמג"א. ולפע"ד יש ראיות להמג"א מלשון המשנה ומהש"ס ומהירושלמי. מהמשנה דתנן בירך על פירות הארץ בפה"ע לא יצא. ולא אמר בירך במקום בפה"א בפה"ע לא יצא. וגם לא אמר בירך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא הי' אפ"ל דכוונתו כל הפירות שברכתן בפה"א. אלא אמר על פירות הארץ היינו אותן שאינן גדילין על אילן כלל כ"א מהארץ ממש ומשום דלא שייך בהו בפה"ע כלל. ומהש"ס דפריך ע"ז פשיטא. ומשני בדוחק לא נצרכה אלא לר"י כו' ע"ש. ואי איתא דאף על פירות האילן ממש רק שדינן לברך עליהן בפה"א. אם בירך עליהן בפה"ע לא יצא כמשמעות הרא"ש. א"כ הול"ל דהמשנה נצרכה לפירות אלו. דלא יצא עליהן בברכת בפה"ע וזה אינו פשיטא. דאדרבה צריכה לפנים ולפני ולפנים. א"ו ס"ל להש"ס דכוונת המשנה היינו רק על פירות הגדילין מהארץ ממש בלי אילן כלל. ומהירושלמי דאומר דמתניתין בירך על פירות האילן בפה"א יצא אתיא אף לרבנן דר"י פ"ק דביכורים. משום דפירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ עכ"ל. וזה שייך רק בפירות האדמה שאינן גדילין באילן כלל הם ודאי אינם בכלל פירות העץ. אבל אותן הגדילים על האילן רק שלא נגמר הפרי. הם בכלל פירות האילן יותר ממה שפירות האילן הם בכלל פרי האדמה. ואין לומר שאינן בכלל לשון פרי. דזה אינו שהרי מברכין עליהם פרי האדמה א"כ הם בכלל פרי. לכן דיעבד אם בירך עליהן בפה"ע יצא. ועי' בטור סי' רט"ז גבי כתב גאון אותן וורדים כו' והרא"ש ס"ל דלאו פרי הן. והרשב"א ס"ל כהגאון עב"י שם. ונד"ז אף להרא"ש חשוב פרי כנ"ל. ומ"ש התוס' והרשב"א דעל בוסר אינו מברך בפה"ע כ"א בפה"א י"ל זהו לכתחלה אבל דיעבד כיון דס"ל דפרי הן מדמברכין עליהם בורא פרי האדמה (ובאמת כוון לשטתם על שאר פירות משיוציאו מברכין עליהן בפה"ע א"כ כ"ש בוסר חשוב עכ"פ פרי). א"כ דיעבד אם בירך עליהן בפה"ע ג"כ יצא. וכה"ג על היין דתיקנו ברכה בפה"ג עכ"ז אם בירך עליו בפה"ע י"ל יצא כמו אם בירך עליו שהכל. אף שהמג"א סי' ר"ח ס"ק כ"ב ס"ל דלא יצא כבר השיגו הפנים מאירות סי' [נ"ח]. והפמ"ג הקשה על המ"א מ"ש מדינו דרסי' ר"ו הנ"ל. וצ"ל דס"ל שקבעו ליין ברכה מיוחדת אם בירך עליו בפה"ע ה"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. אך זהו דעת ר' יוסי פרק כיצד מברכין (דף מ' ע"ב) דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא י"ח ור' מאיר פליג וכ' הרשב"א בחידושיו שם דקי"ל כר' מאיר יעו"ש. ובירושלמי שם מייתי בהדיא פלוגתא זו על יין ופוסק כר"מ דיצא. וא"כ כמו ביין אע"ג דקבעו לו ברכה מיוחדת עכ"ז אם בירך בפה"ע יצא. א"כ כ"ש וק"ו בפירות הנ"ל אף קודם שהגיעו לשיעורא דבפה"ע ושמברכין עליהם בפה"א. היינו לכתחלה אבל דיעבד אם בירך עליהם בפה"ע יצא. ובדין שאר פירות משיוציאו השיב הפמ"א על פסק הטוש"ע. וס"ל אדרבה דזיתים וענבים נקראים פרי קודם שאר פירות יעו"ש. גם ראיתי בספר חיי אדם בקו"א עורר בזה מדנפשיה ותמיהני איך לא ראה שקדמו הפמ"א. ונזכר תשובתו בבאר היטב. עכ"פ חומרת הב"ח שלא לברך על הענבים בפה"ע לעולם במחכ"ת היא חומרא יתירה בלי די. וגם על חומרת הרא"ש יש לכאורה לפקפק כיון דכמו שאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. כמ"כ דיעבד אם בירך על הענבים שהם פחות מפול הלבן בפה"ע ג"כ יצא כפסק המג"א כל שהם ראויים לאכילה והתוס' והרשב"א לא אמרו אלא אם ידוע שהם פחות מפול הלבן דאזי לכתחלה הדין לברך בפה"א. אבל כשיש ספק והם ראויין לאכילה י"ל אין להחמיר כ"כ והרוצה לברך בפה"ע ג"כ יצא: