א

סימן כו

שאלה הובא לכאן מחנינו ענבים לחים מסביבותינו קטנים ביותר וחמוצים גם הובא ממאלדאווייע גדולים מעט וחקרתי מהיודעים איך מוליכים אותם דרך רחוקה כזו. ואמרו שמסירים אותם מהאילן בעודם לא נגמרים. כי הנגמרים ידוע שבלתי אפשר להוליכם אפילו למקום קרוב. ושמתי משענתי ע"ד הב"י בסי' ר"ב בשם הרא"ש והוריתי לברך עליהם בפה"א. וכ"פ בספר חיי אדם כלל נ"א דין ז' לברך בפה"א על הענבים שלוקחים בליל ר"ה כו'. ויש מערערים על פסק מע"ל אשר לא טב הורה עכ"ל שאלתו:

וע"ז אשיב בעזה"י כי לפי פסק הטוש"ע יפה הורה. והב"ח רסי' ר"ב החמיר טובא וז"ל נראה דהאידנא אין לברך על הענבים בפה"ע דאין אנו בקיאין בשיעור דפול הלבן גם אין אנו בקיאין בשיעורא דענבים שגדלו עד גמר בישולן עכ"ל. הביאו בשכנה"ג סי' ר"ב בהגהת הב"י אות ב'. וגם לפ"ד הש"ע אין לברך עכ"פ עליהם בפה"ע עד שיהא גדול ביותר. ומשמעות כל האחרונים היכא שיש ספק אם לברך בפה"א או בפה"ע מברך בפה"א שאז יוצא עכ"פ לדברי הכל בדיעבד. ע"כ פשוט דטב הורה לפ"ד הרא"ש והטוש"ע. אך עכ"ז להלכה יש לי מקום עיון בזה כמו שאגיד. הנה מקור הדין ממ"ש בברכות (דל"ו ע"ב) המשנה פ"ד דשביעית. והגפנים משיגרעו כו' וא"ר אסי הוא בוסר הוא גרוע כו' שיעורו כפול הלבן. והובא בגמרא שם. דכמ"כ שיעורם לענין ערלה. שבפחות מכאן אינו נקרא בוסר אלא סמדר. ופליגי רבנן עליה דר' יוסי בפ"ק דערלה משנה ז'. וס"ל דלאו פירי נינהו וכמ"ש הר"ש שם והרמב"ם שם משום דכתיב וערלתם ערלתו את פריו ואמרו בת"כ פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר. ור' יוסי ס"ל דסמדר הוא פרי וקי"ל כרבנן. וכתב הרמב"ם שם אבל בבוסר אין חולק שהוא אסור. והיינו מפני שהוא פרי לדברי הכל. וכ"פ הרמב"ם ספ"ט מהל' מעשר שני הי"ג. דסמדר מותר בערלה וברבעי. מבואר דבוסר אסור. וכ"מ בהדיא בגמרא פ"ב דקדושין (דף נ"ד ע"ב) כגון דיהיב כשהוא סמדר כו' וע"ש בספר עצמות יוסף מה שהקשה על הרמב"ם רפ"ט מהל' מעשר שני ה"ב שכתב אלא אם נתנו בוסר כו' והשיג ג"כ על הכ"מ שם שכתב דבוסר מברכין עליו בפה"א דליתא אלא בפה"ע מברכין עליו. ומה שצידד עבור הרמב"ם מפרק הכונס (דנ"ט ע"א) אמר רבינא כרוך ותני. דהשוה בוסר לסמדר אינו ראיה כלל דשם השוה אותם לומר דאף סמדר חשוב פרי כבוסר לענין נזקין. והטעם ביאר בשט"מ בשם הרב המאירי בד"ה ולענין פסק הלכה וז"ל כל פירות שאינם גמורים שאכלם בהמתו או קצצן הואיל והקלנו עליהם לשומן בששים מחמירים בהן מצד אחר ורואין אותן כאילו נגמרו כו' עכ"ל. ועוד דיש שם שחילקו בין סמדר ובין בוסר. וכמ"ש המאירי שם וז"ל בד"א כשהגיעו לכלל פרי כגון תאנים שהגיעו לפגין וענבים לבוסר כו' אבל כו' סמדר כו' ויש חולקין בסמדר לומר שהוא נדון כפגין או בוסר וכן יראה לפי שטת הסוגיא עכ"ל. וכ"ז רק לענין נזקין ומטעם הנ"ל דשם מחמירין שגם סמדר חשוב פרי. ועי' בתוי"ט פ"ה דמעשר שני מ"ש ע"ד הרמב"ם הנ"ל:

והנה התוספות בברכות שם ד"ה שיעורו כפול הלבן כ' ופחות מכאן לאו פירא הוא מכאן יש ללמוד דעל בוסר פחות מפול הלבן לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בפה"א. ס"ל דמאי דהוה פרי לענין ערלה הוה פרי לענין ברכה ומאי דלא הוה פרי לענין ערלה אינו פרי לענין ברכה וכמ"ש בגמרא שם ומדלגבי ערלה לאו פירי נינהו כו'. ויש לעיין דבת"כ פ' קדושים מביא דבוסר חשוב פרי לענין ערלה משום דכתיב פריו פריו ב"פ ריבה. א"כ אפ"ל דאע"ג דחשוב פרי לענין ערלה עדיין לאו פרי הוא לענין ברכה. והגמרא לא קאמר אלא היכי דאף לגבי ערלה לא חשוב פירי ודאי לא הוה פירי לענין ברכה. אבל להפך י"ל אין ראיה מערלה לברכה. וראיתי בשו"ת פמ"א ח"א ססי' ס"ה השיג עמ"ש הטוש"ע דשאר האילנות משיוציאו חשוב פרי לענין ברכה מדהוי פרי לענין ערלה וע"ז השיג משום דשאני ערלה דאסורה בהנאה. אבל לענין ברכה לא חשיבי פרי כלל כיון דאינה ראויה לאכילה עכ"ד. וגם בספר חיי אדם בקו"א כתב כן בשם עצמו. ואיך לא ראה שקדמו הפמ"א והובא התשובה בבאה"ט סי' ר"ב סק"ו. אך לפמ"ש יש טוב טעם לזה. דשאני ערלה דמרבינן בה משום דכתיב פריו ב' פעמים:

קיצור. מהגמרא מבואר דסמדר לא חשיב פירי לענין ערלה. אבל בוסר הוי פרי וכ"מ בקדושין (דנ"ד). ודברי הרמב"ם פ"ט מה' מעשר שני דין ב' צ"ע. ומ"ש העצ"י ראיה מפרק הכונס (דנ"ט). אין זה שום ראיה כלל. וס"ל להתוס' דה"ה לענין ברכה. מה דהוה פרי לגבי ערלה חשוב כמ"כ פרי לענין ברכה. ובתשו' פמ"א כתב דאין ראיה מערלה לענין ברכה. דאף דבר דהוה פרי לענין ערלה י"ל שאינו פרי לענין ברכה. דבערלה מרבינן מדכתיב פריו ב"פ: