א

סימן כד

[פה לאבאוויטש נפל תיוהא בבהכ"נ ורצו למוכרו ולבנות אחר סמוך לו אי שרי כיון שכאן יש אורחים תמיד וגם היריד אולי יש לו דין בהכ"נ של כרכים]:

בספר פנ"י בפרק בני העיר (דכ"ו) דמתא מחסיא לאו כרך הוא כו' מש"ה לא דמי לשאר בהכ"נ של כרכים ממש כו' עכ"ל. ועפ"ז א"ש מ"ש הטור סי' קנ"ג אבל של כרכים כו' אא"כ תלו אותה בדעת היחיד כו' עכ"ל. והב"י הקשה למה השמיט הא דרב אשי. ולהפנ"י א"ש דבכרכים ממש שבאים שם מצד הכרך עצמו שהוא מקום שווקים לא מהני כלל אא"כ תלו בפי' בדעת היחיד. ועיין בריא"ז בש"ג עיר שיש בה חכם כו' וכ"כ רי"ו נ"ג ח"ח ולדעתו באים שם כו' משמע כדברי הפנ"י. וכ"מ בדברי הנ"י שהביא הב"י שם. ועפ"ז יש להסתפק בעירנו שבאים רבים בעת היריד ששוהה חודש ימים שמא ה"ל כשל כרכים ממש. ויש לצדד ע"ז ג' צדדים הא' י"ל דזה חשוב אקראי. דומיא דרחובה של עיר שאמרו שאין בה קדושה אף שמתפללין שם בזיין תעניות אחרונות. ששוהה משך קרוב לד' שבועות. וה"נ במשך היריד אין הרבים באים להתפלל רק בשבתות נמצא הן ד' שבתות. ע"כ בשביל ד' שבתות לא חשוב בהכ"נ דכרכים. מיהו יש לדחות דשם פי' אקראי לפי שלא בכל שנה יש ז' תעניות כ"א לפרקים מזדמן פעם בשמטה וכה"ג. אבל הכא שהיריד קבוע צ"ע. הב' שידוע שהבאים ליריד לא נתנו שום עזר אפי' פרוטה א' לבנין בהכ"נ רק שמניחים אותם להתפלל שם בטובה. אף שהרב"י פסק כהרמב"ם והרא"ש וכפירוש קמא דהתוספות (דכ"ו) כיון שרוב בנ"א רגילים ללכת שם להתפלל אע"פ שאין נותנים כלום בבנינו כו'. מ"מ כאן לא נעשה לעיקר בשביל אנשי היריד כ"א אפשר דרך טפל בעלמא נתכוונו גם לזה. שאם נתכוונו לדרך עיקר היו מבקשים מהם עזר. כמו שכשבנו בהכ"נ גדול כאן בקשו מהם עזר. ועוד דבכה"ג יש לצרף דעת הא"ז הובא בהג"א והמרדכי בשם ראבי"ה הובאו ב"י דס"ל כפי' השני דהתוספות. וכ"מ בירושלמי דאומר אלכסנדריים עשו אותה משל עצמן. הרי דבזה תליא. וכ"מ לשון ואינהו עבדוה שבגמרא דידן. ובחידושי הרשב"א נדחק בזה. הג' י"ל משום דיש קצת תיוהא בבהכ"נ זה ויש לדמותו לנדון דתשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ט. וכשיבנו בהכ"נ טוב תחלה סמוך למקום הנ"ל שיהי' יפה כהראשון או יותר אזי י"ל לכ"ע שרי להחליפו על הראשון שיצא לחולין. ובשביל התיוהא הוא עיקר כוונת ההחלפה. אלא דלא סגי בלא"ה שיבנו השני כ"א ע"י שיהי' זה יוצא לחולין. ועפ"ז יש לצדד מה שצ"ע בההיתר שגם בזולת אנשי היריד. הרי עכ"פ נעשה בשביל האורחים הבאים. ומאן ספון לומר דהוי דומיא מ"ש בגמ' אדעתא דידי כו'. ועוד שגם הם נתנו עזר בפ"מ רק שיש לומר שהיה אדעתא כו'. אך לפי הנ"ל כיון שאין עושין כן עכשיו רק מחמת קצת תיוהא הנ"ל. י"ל בכה"ג ודאי יסכימו הרבים לדעתינו. ויש להעיר לזה מנדר שע"ד רבים דקי"ל בגיטין (דל"ו ע"א) דאין לו הפרה. וה"מ לדבר הרשות. אבל לדבר מצוה יש לו הפרה. וכ' התוס' והרא"ש משום דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה. והר"ן שם כ' בשם ר"ת דלא לכל דבר מצוה אמרו כו' ע"ש. מ"מ אפילו לפ"ז בנ"ד שיש תיוהא בבהכ"נ אף שאין התיוהא ודאית כ"כ. מ"מ גם ספק תיוהא י"ל שהרבים ניחא להו להסכים ג"כ להחליף מדבר ספק על טוב יותר ושלא יהי' בו תיוהא כלל ח"ו אי"ה. ועי' ב"י סי' רכ"ח בפי' דברי ר"ת ועי' בתשב"ץ ח"ב שהוכיח מפ"ג דעכומ"ז (דנ"ד) דתיוהא דגזרת המ' מפקיע קדושת בהכ"נ. ובענין מש"ל ומאן ספון לומר כו' אדעתא דידי כו' הנה לפ"ד ריא"ז בש"ג בהא דאדעתא דידי לא בעינן שיהי' יחיד בדורו וכ"מ דעת רי"ו נ"ג ח"ח כדלעיל סעיף ב' ועי' בתשו' מ"ב סי' ל"ג הנ"ל האידנא מנהיגים אפילו דכרכים נמי. וה"ה ודאי היכא אדעתי' דידי כנ"ל:

ולכאורה הי' אפ"ל כ"ז דכרכים אינו נמכר זהו כשלא יבנו בהכ"נ אחר. אכן כשבונים אחר הרי אז מותר לסתור הראשון אפילו דכרכים וכ"כ המ"ב סי' ל"ג. וא"כ שמא כמ"כ מותר למוכרו. מיהו לא דמי דהתם שמותר לסתור היינו כשבונים אחר במקום הראשון. דאז הרי לא סגי בלא"ה אא"כ יסתרו את הראשון כמש"ש ובונין בהכ"נ חדש טוב מהראשון במקומו ודאי כ"ע ניחא להו בזה עכ"ל. אבל בנד"ז שרוצים לבנות בהכ"נ החדש תמורתו במקום אחר ולמכור הראשון ומקומו י"ל דאסור. וכ"מ שם במ"ב בד"ה ולענין ספק השני. גבי וטעם זה לא שייך בעצים ובאבנים כו' משמע כשנשאר בהכ"נ הראשון במקומו. דשייך טעם זה אסור אף שבנוהו במחיר הישן. ועיין במשנה ס"פ השואל הי' קטן לא יעשנו גדול כו'. וכ"כ במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט"ז. גם ראי' ממצר שהחזיקו בו רבים. אף שנותנים להם יותר טוב. וכ"ש בהכ"נ. עי' תשו' פנ"י חלק א"ח סי' ד' דאחד בטל כו'. א"כ גם כאן כשיסכימו אנשי שקלאב וויטעפסק מאהילוב הבאי' ליריד אזי השאר הבאים על היריד יש לדמותו למ"ש הפנ"י. לפמ"ש נכדו הפנ"י גבי מתא מחסיא דל"ד לשאר כרכים א"כ ה"נ י"ל כן ורק משום היריד ע"ז י"ל כנ"ל ועוד דהבנין של בהמ"ד לא הי' כלל בשביל היריד עי' מ"ב ססי' ל"ג אי בריר לן דלא בנו אלא ע"ד בני העיר לבדן כו':