א

סימן כג

נידון בקשתך ובקשת חותנך שרצונם לעשות מהחדר שהיו מתפללין בו בחצר חותנך. שהי' כענין בית הכנסת של יחיד. ועתה רוצים לעשות ממנו מחצה לבית דירה לך ולזוגתך. הנה אחר שעיינתי בזה קצת. נלע"ד שאי אפשר לשנותו לבית דירה כי אם ע"י מכר. וגם שיהי' יד אחר באמצע היינו חותנך ימכור הבית הכנסת הנ"ל לגיסו מ' טודרוס במכירה גמורה כדת ויקבל ממנו מעות עבורו מאה רוסי"ג עד"מ. ועי"ז יצא הביהכ"נ לחולין. וגם המעות יצאו לחולין. וראוי ונכון ג"כ שיהי' מכר זה ג"כ במעמד אנשי המנין שהיו מתפללין בו שיתרצו ע"ז (וקרוב שיש בזה עיכוב מדינא דאולי דומה למ"ש רמ"א בסי' קנ"ג ס"ז בהג"ה יחיד שבנה ביהכ"נ כו'. ואף שאפשר לחלק מ"מ אין להקל). אבל בלתי מכירה א"א לשנותו לדבר הרשות. כמבואר בשו"ת מ"ב סי' ל"ג דגם ביהכ"נ של כפרים לא יוכלו אפילו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר לשנותו לדבר הרשות אא"כ ע"י מכר דייקא ע"ש הטעם והובא ג"כ במ"א סי' קנ"ג סס"ק כ"ז. ולכן גם יחיד בבהכ"נ שלו דהיינו חותנך. אף אם הוי על בהכ"נ שלו ככח ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר בבהכ"נ של כפרים. מ"מ לא יוכל לשנותו לדבר הרשות. כ"א ע"י מכר דייקא. אבל ע"י מכר יכול לשנותו. ומ"מ צריך שיהי' בריצוי אנשי המנין ואין להאריך בהטעם ומובן בעצמו. ולפי שצריך נתינת מעות בלי הערמה. ור' טודרוס לא ירצה ליתן משלו אא"כ ע"י הערמה. וזה אינו נכון במכירת בהכ"נ. כמבואר בפוסקים. ע"כ העצה היעוצה היא כך. שחותנך יתן לך מאה רוסי"ג על חשבון נדן המגיע לך ממנו. ואח"כ אתה תלוה המעות הנ"ל לר' טודרוס. ויקנה ר' טודרוס במעות אלו את ביהכ"נ הנ"ל. נמצא ישארו המעות של חותנך בידו וביהכ"נ והמעות יצאו לחולין. וזה אינו הערמה מאחר שבאמת מגיע לך מחותנך מעות נדוניא. ואחר שיקום הבהכ"נ לר' טודרוס. יוכל למוכרו לך בעד מאה רוסי"ג המגיע לך ממנו ותתן לו ריוח א' רובל סיג. וכ"ז צריך שיהי' נעשה בקגא"ס ותקראו את הרב המ"ץ דמחניכם לעשות כל הנ"ל כד"ת. כי הרבה צריך ליזהר בזה בהפקעת שבקדושה לשנותו לדבר הרשות כו':

ומיהו לפמ"ש המ"א ס"ק ט"ז יש לשמוע דאסור כיון שלא בנו בהכ"נ אחרת במקומה. אך לפע"ד תמוה דא"כ דבעינן שבנו עכשיו אחרת. א"כ אמאי אמרו בגמ' מגילה (כ"ו ב') אוגורה ומשכונה אסור. מאחר דחילופא שרי. א"כ כשבנו אחרת מקודם הרי החליפוה על זו שבנאה וא"כ זו הישנה תצא לחולין וכ"ש לאוגורה. וצ"ל דהא חילופא ג"כ לא שרי אלא כשבנו תחלה אחרת. וזה דוחק דבשלמא בזביני י"ל כן משום פשיעותא. משא"כ בחילופא. ועוד ק' ממ"ש התוס' שם (דכ"ז סע"א) וקשה כו' וי"ל כו' ולמה לא תירצו דבכל הדמים א"י לעשות מה שירצו אא"כ בנו בהכ"נ אחרת עכשיו. משא"כ במותריהן כו'. וצ"ל דס"ל דאפילו במותריהן לא שרי אא"כ בנו אחרת עכשיו. ומיהו מקור הדין מהרמב"ן ולשטת הר"ן י"ל א"צ לכ"ז כי להרמב"ן דמפקיעי' הקדושה בכדי שפיר צ"ל דיש להם בהכ"נ אחרת. משא"כ לר"ן שנפקע על הדמים. (והקושיא מלא ליסתור י"ל לק"מ אפי' לשטת המ"א רסי' קנ"ב כי שם בהכ"נ בקדושתה קיימי ע"כ אסור לסותרה משא"כ הכא כו'). וגם להרמב"ן דמדמה זה ללא לסתור י"ל היינו רק כשאין להם בהכ"נ אחרת. וכן הבין הט"ז סי' קנ"ב בהרמב"ן שכ' ססק"א וכ"כ רמ"א סי' קנ"ג ופי' המשבצות שזהו מ"ש רמ"א סי' קנ"ג ס"ז וכ"ז לא מיירי אלא בשיש להם בהכ"נ אחרת. וגם במ"ב סל"ג משמע הפך ד' המ"א שהרי כ' כיון דבנו בהכ"נ חדש פקע קדושתיה בהכי ולא גרע ממתנה כו' וא"כ אי לזבונה לא שרי אלא בכה"ג גם לאוגורה תשתרי כיון דפקע קדושתה ואין לומר המ"ב לא כ"כ רק כשסתרו הישנה דהא ראייתו ממתנה היא ראיה אף לבהכ"נ שלא נסתרה. ועוד דבד"ה ואשר בא בשאלה אם יש חילוק. העלה דגם בבהכ"נ של כרכים כשבונין תחלה בהכ"נ אחר מותר לסתור הראשון משום דכ"ע ניחא להו כו' ע"ש. וא"כ מה"ט גם למוכרו שרי בכה"ג. א"ו כל הסוגיא מיירי שלא בנו כלל אחר במקומו רק שיש להם בהכ"נ אחרת מקודם: