א

סימן כ

בדבר בהכ"נ דפה דינאוויץ אשר עזרת נשים דחוקה מאד ובהגיע ימי הנוראים הנשים מתעלפות וממש יש סכנה בדבר ומן ההכרח להוסיף עוד עז"נ חדשה ובלתי אפשרי להוסיף עז"נ חדשה אלא באופן לסתור חצי כותל מבהכ"נ שהיא עבה מאד ולבנות במקומה מחיצה דקה של אבנים ובשעת בנינה לפתוח בה גראטעש לעז"נ החדשה ונשאלתי ע"ז אם רשאין לעשות כך עכ"ל הרב המפורסם האב"ד נ"י. ואח"כ הגיעני מכ' מא' מהלומדים מופלגים דק' הנ"ל וביאר השאלה בזה"ל נידון בהכ"נ שלנו בנין חומה ויש בצדה צד צפון עז"נ ע"פ כל אורך הצפוני אבל נמוכה הרבה מכותל עזרת ישראל ועתה רוצים לבנות ע"פ כל אורך צפון ע"ג עזרת נשים עוד חדר בשביל עז"נ ובאופן לסתור כותל הגבוה מעזרת ישראל עד מחצה ולבנות עליו גראטעש מנסרים דקים וחלולים והכותל הגבוה מעזרת ישראל הוא חומה עוביה ג' אמות מה דינה אם מותר לעשות כן עכ"ל הלמדן הנ"ל. עוד כתב שהעז"נ דלמטה רחבה מאד ויכולה להכיל כהנה וכהנה רק שם החלונות בעובי החומה שהיא ג' אמות. ומאוויים ורצונם לעשות העלייה הנ"ל רק בכדי לעשות גראטעש מנסרים דקים וחלולים בכדי לשמוע הש"ץ עכ"ל. וא"כ לדבריו לכאורה אין שייך חשש סכנה אם לא משום שכולם רוצים לדחוק א"ע אצל החלונות בימים הנוראים לשמוע את הש"ץ:

והנה הט"ז סי' קנ"א סעיף י' סק"ג ס"ל אע"ג דאם נתץ על מנת לבנות שרי זהו על מנת שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ במקום א' שיהי' שם גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור. ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדער ומדבקין בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי עכ"ל. והפמ"ג במשבצות שם הביא דברי האלי' רבא סי' קנ"ב סק"ז שנחלק על הט"ז דהאיסור בנתיצה זהו רק כשהוא דרך השחתה. וז"ל האלי' רבא ולענ"ד דמותר דהא כתב הרמב"ם פ"י מה' יסוה"ת ופ"א מה' בית הבחירה דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכן מוכיח ברא"ם פ' ראה שפירש דברי רש"י שם י"ב ה' ע"פ לא תעשון כן. וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עוונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב עכ"ל. פי' הא דלא הקשה כן על מחיקת השם (ור"ל דהא לא תעשון כן הוא אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח וא"כ למה לא אמר ג"כ וכי תעלה על דעתך שישראל מוחקין את השם כו') היינו משום שיש לומר בענין שיש צורך למחוק (ואפ"ה אסור למחוק השם) ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה עכ"ל. וע"פ דברי הט"ז הנ"ל אוסרים הלומדים לסתור כותל בהכ"נ. כיון שלא ימלא הכותל כבתחלה והרב אב"ד נ"י מתיר אם משום דעת הא"ר אם אפילו לדעת הט"ז משום דה"ל סותר ע"מ לבנות. אף שיהי' הבנין באופן אחר וישאר קצת ריקן במקום הכותל עכת"ד בקצרה:

קיצור. הט"ז סי' קנ"א סק"ג אין מתיר לנתוץ על מנת לבנות אלא לבנות במקומו אבל אם לא יבנה במקומו אף שנותץ לצורך אסור. והאלי' רבא סי' קנ"ז חלק עליו וכ' דנתיצה אינו אסור רק כשהוא דרך השחתה:

ויש לחקור אחר הדין משורשו. והנה בהרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת דין ז' הסותר אפי' אבן א' דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר בעכומ"ז כי את מזבחותם תתצון וכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם עכ"ל. וע' מזה בספר החינוך להרא"ה פ' ראה סי' תל"ז ובסמ"ג לאוין סי' ג' שמפסוק זה מבואר ג"כ למוחק אות א' מן השמות המוקדשין שהוא עובר בל"ת וכן הוא בהרמב"ם רפ"ו מה' יסוה"ת וז"ל כל המוחק אפי' אות א' מז' שמות אלו לוקה עכ"ל ובהגמי"י שם סק"ב כתב וז"ל פ"ג דמכות (כ"ב א') בסיפרא ובה"ג אבל דיו שנטפה ע"ג הכתב מותר למוחקן שלא היתה כוונתו אלא לתקן עכ"ל. וע' עוד מענין לא תעשון כן לה' אלהיכם בשבת פרק כל כתבי (דק"כ ע"ב) ובסנהדרין (דקי"ג ע"א. ודף ע"א א'). ועד"ז כ' המרדכי במגילה פרק בני העיר סי' תתכ"ו אמתניתין א"ר יהודה בית הכנסת שחרב כו' שנאמר והשימותי את מקדשיכם. כי בהכ"נ נק' מקדש מעט כדלקמן בפרקין ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ דתניא בספרי מנין לנותץ אבן כו'. ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי עכ"ל. הביאו הב"י בא"ח סי' קנ"א. וזהו כעין דברי הגמי"י לענין דיו שנטפה כו'. וע' בב"י ביו"ד ססי' רע"ו שלענין אם יש דבק באותיות השם אם רשאי לגרור הדביקות יש אוסרים וס"ל לגנוז היריעה ויש מתירין וכן הכריע הב"י. והפמ"ג במשבצות סי' קנ"א סק"ג כ' ואמנם קשה דחד אזהרה הוא מלא תעשון כן למוחק את השם ונותץ אבן וכי היכא דמוחק אף לתקן אסור (ור"ל אם לא כשנתקלקל ונפסל כמו דביקות האותיות וכ"ש כשנפל דיו כו' כנ"ל). כמבואר ביו"ד סי' רע"ו בש"ך ס"ק י"ב ה"ה נותץ כן ואמאי נותץ לתקן שרי ותירץ כי בנותץ לתקן אם לא יתקן יפול ולכן שרי כו' ע"ש. ולכאורה יש לתרץ בטוב יותר דקדושת השמות שאינן נמחקין שאני שקדושתן קדושת עולם ע"כ מוחק אף ע"מ לתקן אסור אם לא כשנפל קלקול. וגם בזה יש דעות כנ"ל. משא"כ בקדושת בהכ"נ הרי ארז"ל לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבנו בי כנישתא אחריתי מבואר דכשבנו בהכ"נ אחר יכולים לסתור הראשון. ומשמע ודאי דאז נעשים העצים והאבנים של בהכ"נ הישן חולין כמ"ש בתשו' מ"ב סי' ל"ג בד"ה ואשר בא בשאלה אי שרי להקהל כו' בנ"ד שהעמידו בהכ"נ חדש במקום ישן אם הוא ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר פקעה הקדושה מעצים ואבנים הראשונים כו' הביאו המג"א סי' קנ"ג סעי' י"א ס"ק כ"ז דפקעה הקדושה מהישנה וחל על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה. (בגמ') [במגילה] (דכ"ו ע"ב). והטעם כמ"ש בב"י סי' קנ"ג בד"ה ומשמע מדברי רבינו וז"ל והקשה הרמב"ן האיך יכולים למוכרו כיון שהוא קדוש קדושת הגוף ותירץ דבהכ"נ עשאוהו כתשמיש מצוה כסוכה וכלולב שנזרקין אחר מצותן ובזמן מצותן אסור להסתפק מנויי סוכה כו' לפיכך בבהכ"נ כל זמן שרוצין בו בני העיר נוהגים בו קדושה ואפי' בחורבנו כו' אבל כשנמלכו בני העיר למוכרו כו' עבר זמן מצותה והר"ן פרק בני העיר בד"ה ומאן דשרי (בגמ' דכ"ו ע"ב) הביא דבריו ותירץ בע"א וז"ל הטילו בהם חכמים קדושה מדבריהם כו' ע"ש. ואפשר קצת ראי' לדבריו ממ"ש בגמ' סוף סנהדרין (דקי"ג א') כל עיר שיש בה אפי' מזוזה א' אינה נעשית עיר הנדחת שנאמר ושרפת באש את העיר כו' והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם כו' ואמאי לא קאמר שיש בה בהכ"נ דהא בעיר הנדחת יוכל להיות שיש ג"כ צדיקים כמ"ש במשנה ה' דפרק חלק וע' תוי"ט שם א"כ הצדיקים שבתוכה יש להם ודאי בהכ"נ. ולפמ"ש הר"ן י"ל דלא דמי בהכ"נ למזוזה דבמזוזה האיסור מדאורייתא משא"כ בבהכ"נ הוא מדרבנן. ולהרמב"ן י"ל דמזוזה הוא רבותא היינו אפי' נמצא בה רק מזוזה א' וכ"ש בהכ"נ. וע"ש שהביא התוספתא ס"פ שני דמגילה אבני היכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון ושם בתוספתא א"ר יהודה מעשה בר' אליעזר כו'. ובב"ב רפ"ק (ד"ג ע"ב) הקשו על סתירת בהמ"ק ע"מ לבנותו מהא דלא ליסתור אינש בי כנישתא. ע"כ י"ל לענין אבני היכל ג"כ דנותץ ע"מ לבנות שפיר דמי ואף שהם אין להם פדיון ועיין בשו"ת חתם סופר חלק א"ח סי' ל"ג גבי מ"ש א"כ אין ראי' משם לשמות הקדש כו':

קיצור. מקור הדין באבני המזבח מפסוק לא תעשון כן בהרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת דין ז' ודין א' דהאיסור כשעושה כן דרך השחתה. וכ' הסמ"ג לאוין סי' ג' שמפסוק זה מבואר ג"כ למוחק אות א' מן שמות המקודשין. וכגון דיו שנטפה כו' מותר. במשבצות סי' קנ"א סק"ג הקשה מדוע במוחק את השם אסור אף בשביל לתקן אא"כ נפסל האות לגמרי. אבל בנותץ אבן שרי ע"מ לתקן יש לתרץ דשאני קדושת השם שהוא קדושת עולם משא"כ בהכ"נ פשוט דלא דמי שהרי יוכלו להוציאו לחולין. ואף אבני ההיכל דאין להם פדיון מ"מ לא דמי לקדושת השם ולכן ע"מ לתקן שרי: