ה

איברא מה שהחמיר בש"ע טפי ברצועות מבבתים אף כי זהו דעת הרמב"ם הוא נגד דעת הריטב"א והר"ן דלעיל דפסקו להפך דבהבתים קי"ל כרשב"ג ולא ברצועות. וכ"ה דעת הנ"י שהביא המ"א סי' מ"ב סק"ו. ואדרבה לכאורה י"ל כי גם לשטת ר"ת ור"י וסה"ת דלעיל דרבא ס"ל כרשב"ג ואביי כת"ק. מ"מ לפמ"ש הר"ן והריטב"א דרצועות נק' תשמישין ולא גוף הקדושה כמו הבתים. יש מקום לומר מצד סוגי' הגמ' דרצועות א"צ עיבוד לשמה. דהנה בחי' הר"ן בסנהדרין שם בשם המאור הקשה על שטה זו שפי' ר"ת דרשב"ג דאמר עד שעיבדם לשמן ס"ל כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא. ולפיכך צריך עיבוד לשמן כדי לקדשו דבהזמנה גרידתא לאו מיקדשא. והקשה ע"ז דהא רבא ס"ל דאפי' בהזמנה ע"י מעשה נמי לאו מילתא היא דהא באורג בגד למת נמי קא פליג. ותירץ בשמו אפשר מתוך שהרצועות עצמן הן דבר של קדושה משום (נראה שצ"ל דלית ויוד) שין ויוד של תפילין כדאיתא במסכת שבת ואינן תשמישי קדושה הן נאסרות ע"י מעשה. והנה הר"ן והריטב"א דלעיל פליגי בזה על בעה"מ וס"ל דרצועות אינן אלא תשמישי קדושה כנ"ל וכ"כ בעל המאור עצמו פ"ג דסוכה כמש"ל (אות א'). וטעם פלוגתתם י"ל דבעה"מ גורס כגי' הגמ' שלנו פרק במה אשה (דס"ב ע"א) שין של תפילין הלמ"מ ד' של תפילין הלמ"מ יו"ד של תפילין הלמ"מ. אבל הר"ן והריטב"א ס"ל כמ"ש התוס' שם. שין של תפילין ול"ג דלית יוד כדמוכח פרק במה מדליקין (דכ"ח). ובחי' הרשב"א בפרק במה מדליקין דף כ"ח תירץ בע"א דהנהו לאו כתיבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב עכ"ל. ובמרדכי הלכות תפילין הביא ב' דעות דר"ף כ' דהדלית והיו"ד אינם אותיות אלא קשורים בעלמא וכדאיתא פרק בתרא דמגילה דרצועות דתפילין תשמישי קדושה נינהו ואמאי לא הוו הם עצמם קדושה משום דלית ויו"ד. והרב רבינו אלחנן מיישב פ"ה וההיא דמגילה דלא הוו אלא תשמישי קדושה מיירי ברצועות שנתקן מן התפילין או רצועות מתפילין שבלו דאז אין בהן דלית ויו"ד אבל כשהן עם התפילין קדושות לגמרי. והשתא לפ"ז לדעת התוס' פרק במה אשה והרשב"א והר"ף שבמרדכי והר"ן והריטב"א דהרצועות אינן אלא תשמישי קדושה הרי י"ל דאף אם הפי' דרבא ס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה היינו רק בבתי התפילין שהם עצמן קדושה משום השין להכי מהני בהו הזמנה ע"י מעשה כעיבוד משא"כ ברצועות כיון שאינן אלא תשמישין אפי' הזמנה ע"י מעשה כמו עיבוד לאו כלום הוא כמו אורג בגד כנ"ל. מיהו בסה"ת סי' ק"ץ כ' בהדיא דהרצועות צריכי' עיבוד לשמן וע"ש בסימנים. ואע"ג דס"ל ג"כ דהרצועות אינן אלא תשמישין כמש"ש דהבתים הם גוף קדושה משום השין כו' משמע ולא הרצועות. והיינו משום דמשמע דמתרץ שם תירוץ אחר על קושיי' בעה"מ שהביא הר"ן דבאמת אע"ג דלרבא הזמנה ע"י מעשה כמו עיבוד נמי לאו מילתא היא היינו דאינו גורם איסור שיהי' אסור לכתוב בקלף המעובד שטרי הדיוטות. אבל מ"מ באין להכשיר לכתוב בו דבר קדושה כו'. וזה קרוב למ"ש הר"ן בסנהדרין שם בשם הרמב"ן. ועי' בחי' הריטב"א פ"ק דסוכה ובחי' הר"ן פ"ד דגיטין הכריחו דלרשב"ג אפי' במשמשין בעינן עיבוד לשמה. א"כ לפ"ז לשטת הפוסקים כרשב"ג ודאי רצועות ג"כ בעו עיבוד לשמה. אך מ"מ מה שהחמיר בש"ע ברצועות לענין עיבוד לשמן יותר מבבתים ע"פ סברת הרמב"ם נראה שגדולי הראשונים לא ס"ל כן:

ומעתה בענין שאילתינו בעור שעיבדו לרצועות ושכחו מלעבדו לשמה. נ' להורות דמהני כשיחזור ויעבדו לשמה ע"ד שנז' בש"ע סי' ל"ב סעי' י"א ובט"ז שם סק"ו. (שיתנם ממש בסיד כעיבוד גמור). כיון דהגאונים שם פסקו כן דמהני כה"ג אפי' לענין גוילים דס"ת דמשמע בגמ' בהדיא דצריכי עיבוד לשמה. מכש"כ וק"ו שיש לפסוק כן ברצועות. אע"ג דמדברי אאזמו"ר ז"ל בק"א סי' ל"ב סק"א נ' דמפרש דברי הגאון בע"א מ"מ כיון שברצועות יש דעות הרבה גדולי הראשונים דא"צ כלל עיבוד לשמה מדינא. כ"א למצוה. לכן יש לסמוך על פי' הט"ז והפמ"ג בדברי הגאון:

קיצור. אך לדעת בעל המאור דקאי ג"כ בשטה זו. הי' מקום לומר דאף לשטה זו אין הרצועות צריכים עיבוד לשמן. אבל הר"ן הקשה על דבריו וכן בסה"ת סי' ק"ץ ביאר השטה בע"א. ומ"מ אין להחמיר ברצועות יותר מבבתים דאדרבה לשטת הריטב"א והר"ן והנ"י יש להקל ברצועות. משא"כ בבתים: