ג

והריטב"א בסוכה ד"ט הקשה על שטה זו דאין סברא שיהי' תפילין שהם דבר שבקדושה קילי מציצית לענין לשמה. אע"ג דבציצית איכא קרא ע"ז ולא בתפילין מ"מ היינו דכיון דציצית שאינם עצמן דבר שבקדושה והם נזרקין בעינן דלכתוב קרא בהדיא דבעינן עשייה לשמה והיכא דלא כתיב לשמה לא בעינן ליה. אבל דברים שבקדושה כגון תפילין ומזוזות וס"ת מסתמא משמע דבעינן להו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן להו לשמה עכ"ל. וגם הר"ן בפרק השולח כ' שאין שטת הרמב"ן ברורה אצלו. ומ"מ מ"ש הר"ן שם בעצמו שתי סברות שלפי הסוגי' דסוכה אע"ג דקי"ל כשמואל דבציצית בעינן טויה לשמה לית לן למפסק כרשב"ג. אי משום דבתפילין לא בעינן לשמה כלל או שמא אע"ג דבעינן בהו לשמה עיבוד מיהא אינו מגוף מלאכתן ולא דמי לטויה דציצית דטויה מגוף הציצית הוא ועדיפא מעיבוד דתפילין. הנה הסברא הראשונה היא ג"כ שדחאה הריטב"א דאין סברא שיהי' תפילין קילי מציצית גם בחי' הר"ן בגיטין שם לא הזכיר סברא זו. גם הסברא השני' לחלק בין טויה דציצית לעיבוד נז' שם ע"ד ואופן אחר ממש דהיינו שהחילוק הוא בין גוף המצות לתשמישי המצוה דבתפילין גופייהו (ר"ל בעיבוד קלף הפרשיות) ובקציצה קי"ל דבעינן עיבוד לשמן וכמו בציצית בעינן טוי' לשמה לפי שהוא ג"כ גוף המצוה. אבל ברצועות דתפילין דהם תשמישי התפילין לא בעינן עיבוד לשמן. נמצא אין החילוק בין טוי' לעיבוד אלא דטויה ועיבוד כי הדדי נינהו כדמשמע מסוגי' דמנחות דאוקימנא שמואל כרשב"ג כי אם החילוק דבגוף המצוה כקלף הפרשיות ועור הבתים שהם ג"כ גוף המצוה כי יש בהן שין בעינן עיבוד לשמה. וכן בגוף הציצית בעינן טוי' לשמה. משא"כ בתשמישין לא בעינן לשמה. אמנם כ' שם דת"ק ורשב"ג הם עצמן אינן מחלקין בין גוף המצוה עצמה ובין משמשין. דלת"ק אפי' בגופן של תפילין לא בעי עיבוד לשמן. (ואולם ראייתו ע"ז אינו מוכרח דמ"ש דאל"כ האיך אמרינן דרב כת"ק והלא רב אפי' בגופא דציצית לא בעי טוי' לשמה. זה אינו קושיא כלל דציצית אינן דבר שבקדושה להכי הם עצמם לא חמירי מבתי התפילין. דאינם צריכי' לשמה לת"ק. אבל בקלף הפרשיות הם הקדושה עצמה י"ל דלת"ק ג"כ בעינן לשמה). ורשב"ג בעי אפי' בעור התפילין וברצועותיהן נמי עיבוד לשמה (וע"ז הביא ראי' ברורה). אלא דאנן מתוך דקי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא היא במשמשין וקי"ל כשמואל דבציצית בעינן טוי' לשמה ע"כ ההכרח לומר דקי"ל כרשב"ג בענין בתי התפילין וקלף הפרשיות שהם המצוה עצמה ובעינן בהו עיבוד לשמה כמו דבציצית בעינן טויה לשמה. וכמו דרבא עצמו ס"ל דבדבר שבגופה הזמנה מילתא היא (ועמש"ל דהרמב"ן דחה ראי' זו מרבא) אבל ברצועות דאינן אלא משמשין לא קי"ל כרשב"ג ולא בעינן עיבוד בהו לשמה דהא קי"ל כרבא. וכן הוא ג"כ שטת הריטב"א פ"ק דסוכה בפי' דברי ת"ק ורשב"ג וגם במסקנת הפסק הכל כשטת הר"ן. וכ' שטה זו בשם מורו הרב אך שהוסיף דבר א' והוא דרבנן דברייתא (שבפרק נגמר הדין דמ"ז) גבי אמר לאומן עשה לי תיק של ספר ונרתק של תפילין. ס"ל כן כפי מסקנת הפסק הנ"ל והוא דס"ל דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש גמרינן דבעי עיבוד לשמן ואצ"ל כתיבה אבל בתיק ונרתק ורצועות שאינן אלא משמשין לא בעינן בהו לשמה. וע"ש דתלתא תנאי פליגי ת"ק ורשב"ג ורבנן דברייתא הנ"ל וקי"ל כרבנן דברייתא דרבא קאי כוותי' וגם קי"ל כשמואל וכמש"ל ב' הר"ן וכן כ' הריטב"א עוד בחידושיו פרק השולח לחלק להלכה בין גוף המצוה למשמשין כנ"ל וכ"ז מסכים ג"כ עם פסק בעל המאור פ"ק דסוכה ואע"פ שהרמב"ן שם דחה דבריו מ"מ אין דחייתו רק במ"ש דת"ק נמי מודה דבגוף המצוה בעי' לשמה אבל בענין הפסק דבריו נכונים לפי פסק הר"ן והריטב"א הנ"ל. ועיין בנ"י שהביא המ"א סי' מ"ב דהוא ג"כ כשטת הר"ן והריטב"א. והנה כל ג' שטות הנ"ל שטת רש"י ושטת הרמב"ן ושטת הר"ן והריטב"א כולם ס"ל כפי' רש"י בסנהדרין (דמ"ז) דאביי דאמר הזמנה מילתא היא ס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה. אלא בזה נטו מפי' רש"י דלשטת רש"י רבא ס"ל כת"ק כרשב"ג. וא"כ יש לנו לפסוק כת"ק. וא"כ לא קי"ל כשמואל דבעי' טוי' לשמה וכנ"ל והם ס"ל דרבא יוכל לסבור דבעי' עיבוד לשמה. להרמב"ן יוכל לסבור כרשב"ג לגמרי. ולהר"ן והריטב"א ס"ל לרבא כרבנן דברייתא עשה לי תיק של ס"ת כו' וכמש"ל. ולכן קי"ל כשמואל דבציצית בעינן טוי' לשמה:

קיצור. שטת הריטב"א פ"ק דסוכה והר"ן בחידושיו פ"ד דגיטין לחלק דבדבר שהוא גוף המצוה כמו הציצית עצמן וכן בתי התפילין דהן עצמן קדושה משום השין בעי עיבוד לשמן כשמואל פ"ק דסוכה אבל תשמישי המצוה כמו הרצועות אף שהן תשמישי קדושה אם לא עיבדן לשמן כשרות כרבא לפרש"י וכ"כ המ"א סי' מ"ב בשם הנ"י: