ב

ושטה ב' היא דעת הרמב"ן במלחמות שם דפוסק ג"כ כת"ק דרשב"ג גבי בתי התפילין דא"צ עיבוד לשמה. אלא בזה נטה מפרש"י דרש"י פי' דמאחר דלרבא הזמנה לאו מילתא היא והעור המעובד לתפילין או לס"ת מותר לשנותו לתשמיש חול א"כ מאי מהני העיבוד לשמו. ולכן א"צ עיבוד לשמו. והרמב"ן כ' דלרבא אע"ג דמותר לשנותה בעי' עיבוד לשמה. ולאו דהזמנה מילתא היא אלא מצותן שיעשו לשם חובה. אלא דמ"מ בפלוגתא דת"ק ורשב"ג ודאי לרבא ג"כ קי"ל כת"ק דעור הבתים א"צ עיבוד לשמה. אבל בגוילי ס"ת צריך עיבוד לשמה והטעם משום דבס"ת יש קרא שצריך לשמה. משא"כ בתפילין ואפי' קלף הפרשיות א"צ עיבוד לשמה לשטתו וזהו ע"פ גירסתו במנחות (דמ"ב סע"ב) תפילין ומזוזה יש להן בדיקה ונקחין מכל אדם. והיינו משום דלא בעי עיבוד לשמן אכן גירסתינו הוא בהפך. דתפילין ומזוזות אין נקחות אלא מן המומחה ופרש"י ותוס' היודע שצריך עבוד לשמן. ומ"מ אין זה ראי' דקי"ל כרשב"ג כי זה לא קאי רק על קלף הפרשיות דמודה ת"ק דצריך עיבוד לשמן. וגבי ציצית ס"ל להרמב"ן ג"כ דקי"ל כשמואל דבעינן טויה לשמה משום דיש לימוד ע"ז מקרא וכמש"ל. ועי' חי' הר"ן ס"פ נגמר הדין כ' והנכון כמו שפי' הרמב"ן כו' והרי"ף פוסק כת"ק דרשב"ג וטעמא משום דאמרי' תפילין נקחין מכל אדם כו' עכ"ל וא"כ לגירסתינו י"ל דהלכה כרשב"ג אך אין זה ראי' כנ"ל והרשב"א בחי' בגיטין פרק הניזקין נ"ד כ' ג"כ דבתפילין הוא דפליגי רבנן עליה דרשב"ג וקסברי דתפילין לא בעינן לשמן וקי"ל כרבנן. אבל בס"ת לרבנן ג"כ בעינן לשמה. ולפ"ז גבי ציצית דקי"ל כשמואל לגי' הספרים אלמא בעינן טוי' לשמה. צ"ל משום דאיכא קרא גדילים תעשה לך לשם חובך. וזהו כשטת הרמב"ן:

קיצור. והרמב"ן ס"ל ג"כ דבתפילין א"צ עיבוד לשמן אלא בס"ת צריך עיבוד לשמה משום דיש לימוד ע"ז מהפסוק וכן בציצית בעינן טוי' לשמה משום שיש לימוד ע"ז וכן נ' דעת הרשב"א: