ד

ומ"מ לענין הלכה למעשה אם לפסול כף פשוטה שיש לה זויות למעלה הוא צע"ג. כי המ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו הביא תשו' מהרמ"ג סי' קכ"ד שמכשיר בזה וראיתי בגוף תשו' מהרמ"ג הנ"ל שהאריך מאד בזה וז"ל והעידו אנשים ת"ח כשרים וספרי דוקני כי כל הס"ת וכל התפילין כולם הם הכף פשוטה בלי עיגול בכל עיר שאלוניקי כי היא עיר ואם בישראל. ופה בארץ הצבי כל הספרים והתפילין כך נוהגים. והנה מהר"י צרפתי רב וגאון בישראל וחבר ספר וכתב שאין לעגל הכף פשוטה כ"א רבועה כדלית עכ"ל ועו"ש האריך בזה. אלא שהמ"א כ' אבל בתשו' מהרי"ל משמע דפסול. ומלשון אבל משמע קצת דס"ל ג"כ כן. וכן פסק כאאזמו"ר הגאון נ"ע. וכן פסק האלי' רבה סי' ל"ו ס"ק י"ג. אבל לפי ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממש"ש מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א. ע"כ הרשות נתונה לחקור בדין זה. והנה ראיתי שכמה גדולי האחרונים לא ס"ל כדעת המ"א בזה. הט"ז בי"ד ססי' רע"ג כ' וז"ל ראיתי עוד מעשה סופרים בורים הרבה שכשאירע להם אות כף פשוטה בסוף השיטה ויש עוד מקום פנוי קצת שא"א לכתוב תיבה אחרת הם מושכים הכף פשוטה וזהו פיסול גמור שהוא דלית ולא כף. וכן ראיתי שמזהיר על זה בתשו' מהרי"ל אלא הכף פשוטה צ"ל רגל שלה פי שנים מן הגג עכ"ל. הרי דבריו מבוארים דאינו קורא אותם בורים רק משום שמאריכים ביותר הגג של הכף ובאמת צ"ל הרגל פי שנים כו'. אבל לא הזכיר פסול מפני שעושין לה זויות למעלה. ואע"פ דמבואר ממנו שהם עושים זויות מדכתב שהוא דלית ולא כף. ואי איתא שהי' עגולה שם הל"ל שהוא ריש ולא כף. א"ו לא קפיד כלל על הזויות לפסול הכף מחמת זה. כיון דמ"מ אינו דומה לדלית כשהרגל ארוכה פי שנים כו'. ואע"פ שראה תשו' מהרי"ל הנ"ל שהביא המ"א. לא נרתע מחמתה לפסול בזה. ואפשר שגם בתשו' מהרי"ל עצמו שהביא הט"ז הבין הט"ז דלא פסל הכף רק משום שהיו בו שני ריעותות שהיה אורך גגה כפליים ברגלה ולא זו בלבד אלא שיש לאותה כף פשוטה עוקץ וקרן באחוריה כו'. וכ' רבותינו דפסול הוא כשהכף פשוטה מרובע כו' וכיון שראיתי כל אלה שהכף נכתבה בשיבוש כולי האי משכתי את ידי כו' עכ"ל. לכן אפ"ל דס"ל להט"ז שלמעשה לא פסל מהרי"ל שם רק שהי' בו הרבה ריעותות. גם מלבד הזויות הי' שם עוקץ כדרך שעושין בבית. ובלאה"נ בגוף הדין דתשו' מהרי"ל הנ"ל שפסל הגט מה"ט שהי' כזה בכף דלמהך חלקו עליו האחרונים כמ"ש הג"פ באה"ע סי' קכ"ו ס"ק נ"א ואף דהכשיר שם מטעמא אחרינא כיון דלמהך הוא בטופס הגט כו'. מ"מ מאחר שעכ"פ חלוקי' עליו א"כ אין לבטל עדות מהרמ"ג במה שנהגו כן בכמה קהלות כו' משום סברת מהרי"ל. דמעשה רב. וכן משמע בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו שנשאל שם באלפין הנכתבין בהפך יודין. וכ' חלילה לנו לשלוח יד לפסול ספרים ישנים הנכתבים ע"פ חכמים וזקנים שבדור. ושפיר כ' הרא"ש בתשו' צורת האותיות אינם שוות בכל המדינות כו' ואין פיסול רק שלא יעשה ההין חתין כמו שמפורש בגמרא. וכ"כ במ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם תשו' מהרמ"ג דכל דבר שאין לו שרש בגמרא כשר בדיעבד עכ"ל. והנה תשו' מהרמ"ג היא על כף פשוטה הנ"ל שעשאה בזויות שהכשירה מהאי טעמא. וא"כ מאחר שהפמ"א נסתייע ממנה להכשיר כמ"כ בנדון שלו בענין אלפין כו' מכלל דס"ל כוותי' ולא כמ"ש המ"א בשם מהרי"ל. וכן בתשו' נ"ב חי"ד סי' פ' כתב כיוצא בזה דמה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב. ובשערי אפרים שער ה' סעי' י"ט העתיק דינו של הט"ז בי"ד ססי' רע"ג הנ"ל ע"ש כמו דלי"ת כו'. וכן מצאתי בתשו' דרכי נועם סי' א' בשם (מהר"ל) ומהריק"ש ומהר"ר ישראל בנימין להכשיר הכף פשוטה שעשאה בזויות מרובע והיינו רק בדיעבד דוקא והיינו משום דס"ל שהוא שינוי ודאי מאמיתית תמונתה כמ"ש הרא"ם שאין בין כף פשוטה לכף כפופה אלא אריכות הרגל א"כ מוכרח דלשניהם צורה אחת בזויות עגול. אלא דמ"מ מפני שמחמת שינוי זה לא תבוא להדמות לאות אחרת. ע"כ יש להכשירה דיעבד זהו תוכן דברי תשו' דרכי נועם הנ"ל:

קיצור. מהרמ"ג הובא במ"א כ' שנוהגים להיות הכף פשוטה בלי עיגול. וכ"מ דעת הט"ז בי"ד ססי' רע"ג. וגם במהרי"ל אין מוכרח דס"ל לפסול לגמרי. וכ"מ בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו וכ"כ בתשו' דרכי נועם סי' א' בשם כמה גדולים להכשיר בדיעבד: