א

סימן טז

אות אלף בפ' קדש קפץ ממנה דיו במקום א' בהקו ההולך משמאל לימין שהוא גוף א' ונעשה הפסק בקו הנ"ל גדול ערך חלק חמישי' מכל אורך הקו ותינוק קוראו יפה (ומה) [ממה] שנשאר רושם הדיו במקום הפסק הנ"ל:

נ"ל דיכול לתקנו מכמה טעמים. הא' כמ"ש בתשו' מהרי"ל סי' קל"ז אין תולין משמע לתקן גוף האות שרי. וה"נ אין כאן רק תיקון. ול"ד למש"ש ודאי אי הוה נפרד להדיא עד שנראה כשני זיינין כו' דגרע מתלייה דאין כאן אות. דשאני התם שנשתנה לגמרי לשני זיינין (בין לגדול בין לתינוק ע"ש). והיינו כמ"ש ב"י ב' הר"י אכסנדרני גבי צדיק שכתבה יוד נון כו' וגם ע"ז פי' רבינו סעי' ל' דהיינו כשאין התינוק קורא צ' או שניכר להדיא שהם יו"ד נ'. משא"כ בנד"ז אף שניכר פרידת הקו להדיא מ"מ לא נשתנו לב' אותיות כ"א צורת א' עלי' ותינוק קורא א'. ול"ד למ"ש הב"י ואם נגע רגל האלף בגג האלף כו' אין תקנה כו' שלא כסדרן. דהתם כיון שצריך לגרור כל רגל האלף כמ"ש במ"א ס"ק ל"ה. והוה לי' כמו גבי רגל ההא והקוף וכה"ג הוי ודאי שלא כסדרן כמ"ש בתה"ד סי' מ"ח. אע"ג דיש לחלק בין ה"א שגוררי' רגלה דודאי אין צורת ה' עליה כלל כ"א צורת ד' מש"ה כשכותבי' אח"כ הרגל הוי של"כ. משא"כ ברגל האלף אף שיגררו הרגל לא נשתנה לאות אחר. מ"מ ס"ל להב"י דגם בכה"ג נשתנה צורת האות לגמרי. ואין שום תמונת א' עלי' כלל לכן הוי של"כ. משא"כ בנד"ז שע"י ההפסק לא נשתנה מצורת א' כלל:

הב' יש לחלק בין אם מתחלה בשעת כתיבה נעשה הפסול ובין נד"ז שמתחלה נכתב בכשרות רק אח"כ (בכמה שנים) קפץ הדיו. דהא לפי משמעות הגמ' דמנחות (דכ"ט ע"ב) משמע דמכשירין כה"ג אף פסול גמור דלכתחלה כמו ניקב רגל הה' אם תינוק קוראו יפה והגם שהט"ז פי' בע"א השיגו האלי' רבא סי' ל"ב ס"ק כ"ה. דמדברי המאירי שבב"י משמע לא כהט"ז. וכ"מ בס' יראים סי' ט"ז דכ' הטעם משום דשירי מצוה נינהו וכשרין אי ינוקא קרי להו כו'. אלמא דבכה"ג שמתחלה נעשה בכשרות יש להקל טפי אף בפסול גמור דחמיר טובא מפסול שלא כסדרן כמ"ש מהרי"ק שרש ס"ט הובא ב"י ססי' ל"ו. ולכן בנ"ד ג"כ יש להקל מה"ט דתינוק קוראו יפה לענין של"כ דשרי לתקנו כיון שצורת א' עליו ותינוק קוראו:

הג' דגם בגוף הדין דמהרי"ל סי' קל"ז אי נפרד להדיא כו' גם מ"ש הרי"א גבי צ' שכתבה יוד נון. נלע"ד דהרשב"א ס"פ הבונה המובא בר"ן שם דס"ל דכה"ג ליכא משום חק תוכות כמו חית שנטלו לגגו ועשאו ב' זיינינן וכן שנטלו לגגו של ד' ועשאו רי"ש. ודאי כש"כ שיכשיר לענין של"כ. דפסול דחק תוכות גדול משל"כ דהא ענין של"כ מאותיות כשר לגמרי לחד תירוצא בסה"ת סי' ר"ה. משא"כ חק תוכות. וא"כ אם להרשב"א ליכא בכה"ג משום ח"ת כיון דעיקר האות נעשה ע"י כתיבה אף שהי' צורת אות אחרת ממש כמו ח' ועשאו ב"ז. כש"כ לענין של"כ דיכשיר בדינו דמהרי"ל והרי"א. והפמ"א ח"א סי' ס"ו השיג על הש"ע עפ"ד הרשב"א. ואע"ג דלענין ח"ת ודאי אין להקל נגד הר"ן שחלק על הרשב"א וכ"כ בסה"ת סי' קט"ו מ"מ לענין של"כ דלפסול כה"ג אין מוכרח כלל ממהר"ם שהרי כ' תולין הוא דלא כו' רק מהרי"ל והרי"א ס"ל כן. א"כ אפשר לצדד לסמוך ע"ד הרשב"א. מיהו בזה מסתפינא להקל. אבל בנ"ד ודאי יש להקל מצד ב' טעמים דלעיל. ואין להחמיר בזה דהוא חומרא דאתי לידי קולא שלא נצטרך לגנוז ד"פ דתפילין בפרט שהם כת"י סופר מומחה ומפורסם לטוב מנוחתו כבוד: