ז

והנה הרמב"ם פ"ה גבי מזוזה כ' וז"ל כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה עכ"ל וכ' הכ"מ משום דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנוזו. וכבר נת' בפ"א דאפילו אות א' שכתב שלא כסדר פסולה עכ"ל. הנה אזיל לשיטתו דמפרש התם הטעם משום שלא כסדרן. אבל באמת התם טעם הפיסול רק משום אין תולין ואפילו בא לתלות בשעת תחלת כתיבה אפ"ה פסול. א"כ מדאשמועינן פיסול שלא כסדרן רק כאן בכגון שהקדים פרשה לפרשה. מוכח איפכא דאין לפסול אות א' או יותר שכ' שלא כסדר. רק הפסול הוא כשהקדים פרשה לפרשה. ואין לתמוה ע"ז שהרי מדברי התוס' במנחות (דל"ב) ד"ה להשלים מוכח דס"ל שאפי' הקדים בכתיבה פרשה לפרשה כשרה כמ"ש הט"ז בי"ד סי' ר"צ סק"א. וכ"כ עוד התוס' בשבת (דע"ט ע"ב) ד"ה הא מורידין עושין. ומ"ש הט"ז דהתוס' ס"ל דההיא דשלא כסדרן מיירי דוקא בחד פרשה עצמה אבל לא מפרשה לפרשה הוא תמוה דהרי מקור הדין דשלא כסדרן פסול נובע מהמכילתא ס"פ בא ושם מבואר בהדיא דקאי על סדר הפרשיות. וכ"כ בסה"ת סי' ר"ו ואין לומר דכותבן כסדרן קאי על כל פרשה לבדה. כלומר אל יכתוב פסוק שני תחלה ואח"כ פסוק ראשון אלא מסתבר דקאי אסדר ארבע פרשיות עכ"ל. גם הנקה"כ רסי' רפ"ח השיג על הט"ז. ולכן צ"ל דהתוס' מפרשי' דמ"ש כותבן כסדרן ר"ל שבתש"י יהי' כ' תחלה קדש ואח"כ והי' ואח"כ שמע כו' כתבן שלא כסדרן היינו שהם כתובי' בהקלף פ' שמע קודם לוהי' כי יביאך. דהם ע"ג הקלף שלא כסדרן בתורה. וכן פי' הר"ן בתשו' כמש"ל. ובתש"ר משכחת לה ג"כ אם כתבן בקלף א' דיצא. אמנם בתש"ר כשכתובין ד' קלפים לא משכחת שלא כסדרן בכתיבה כ"א ר"ל שהניחן בבתים שלא כסדרן. ונקט כותבן ר"ל כותבן ומניחן בבתים א"נ נקט כותבן אגב תש"י או תש"ר כשהן בקלף א'. וכ"מ קצת בתוס' דמנחות (דל"ד סע"ב) מדכתבו ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר. מכלל דהפי' האמיתי דקאי על הנחה בבתים. מיהו אינו ראי' משם די"ל בפי' יש לדחות היינו דבכתיבת הסופר לבד קאמר. אבל אין קובעין בתפילין בסדר זה. והפי' האמיתי הוא דקאי בין על כתיבת הסופר בין על קביעותן בתפילין אלא דא"כ חסר תיבת לבד דהל"ל דבכתיבת הסופר לבד קאמר כיון דגם לפי האמת קאי זה אכתיבת הסופר ג"כ. והנה בנקה"כ סי' ר"צ כ' לתרץ דברי התוספות במנחות (דל"ב) מקושיי' הט"ז וז"ל א"נ התוס' כ' שם כן למאי דדחי התם דמזוזה פרשיותיה פתוחות א"כ ההיא ברייתא איירי להשלים א"כ ע"כ איירי בכל ענין בין שמשלים בפ' שמע או בפ' והי' וא"כ ע"כ פליג אמכילתא דשלא כסדרן יגנוזו. אבל למאי דקי"ל דפרשיותיה סתומות א"צ לאוקמא להשלים וא"כ לא אשכחן פלוגתא אמכילתא וקי"ל כמכילתא עכ"ל. ובמחכ"ת אשתמיטתיה לשעה התוס' דשבת (דע"ט סע"ב) הנ"ל דשם לא נז' כלל מענין פרשיותיה אם הן פתוחות או סתומות ואעפ"כ כ' לצייר הא מורידין עושין כמ"ש במנחות שם או אם הי' פרשת והי' אם שמוע בראש העמוד יכתוב למעלה בגליון פ' שמע. ואפשר גם דעת הרמב"ם פ"ה מ"ש גבי מזוזה כ' שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה. ר"ל כפי' הר"ן שכתיבתן שלא כסדר ממש והיינו כגון שפ' והי' אם שמוע כ' תחלה ואחריה למטה פ' שמע. ובהכי א"ש שכתב זה רק גבי מזוזה בפ"ה ואמאי לא כ"כ גבי תפילין דהרי אדרבה במכילתא אי' כתבן שלא כסדרן גבי ד"פ דתפילין. ומ"ש הכ"מ וכבר נת' פ"א דאפי' אות אחת כו' ז"א דהתם נז' רק דאין תולין ואין ללמוד מזה לכתובין בשורה בלי שום תליי' רק שבכתיבת הסופר לא כ' על הסדר. וכ"כ בנקה"כ בי"ד סי' רפ"ח שאין ללמוד זה ממ"ש בפ"א אין תולין כו'. וא"כ קשה טובא למה לא השמיענו דין זה המפורש במכילתא במקומו בהלכות תפילין והעמידו בה' מזוזה. אבל את"ל דהרמב"ם ר"ל שלא על הסדר כדפרישי' דממש פ' והי' אם שמוע כ' קודם לשמע א"ש דכבר כתבו גבי תפילין פ"ג ה"ה ואם החליף סדר זה פסולות וגבי תש"י כ' זה שם ה"ו כותבן כו' על סדרן בתורה כו'. ומה שתמה הט"ז וש"ך על התוס' לק"מ דהא בסה"ת מצינו בהדיא ססי' ר"ה לשנוייא קמא אם דילג אות א' או שנים יכול לכותבן בריוח שבשיטה בסדר השורה. אף שכבר כתב כל הפרשה לפ"ז צ"ל דאין פיסול בכתיבת אות א' או שתים שלא כסדרן. א"כ י"ל הרמב"ם והתוס' והר"ן ס"ל כשינוייא זה אלא שלדבריהם אין בכתיבת הסופר פיסול שלא כסדרן אפי' בפרשה ממש. רק שתהי' כתיבתה בקלף במקומה כסדרה בתורה. לאפוקי כשהן בקלף שלא כסדרן שפ' שמע קודם לוהי' כי יביאך בתש"י כו' וכה"ג. אמנם לסה"ת עצמו אפי' לשינויא קמא אפשר רק אות א' או שתים לא מיפסיל משום של"כ. אבל הקדים פסוק לפסוק י"ל פסול אפילו לשינויא קמא. ובסי' ר"ו כ' בפשיטות דבכתיבת הפרשיות יש קפידא לכותבן כסדר שכתוב בתורה משמע דזהו אפי' לשינויא קמא דסי' ר"ה. ואפשר גם דברי הרמב"ם פ"ה שהקדים פרשה לפרשה היינו דבפ' ממש יש קפידא לכותבן כסדר כו'. משא"כ באות א' אין פיסול של"כ אלא דאין תולין כו'. והנה לדינא ודאי אנו אין לנו אלא כהסכמת הרא"ש והטור דאפי' באות א' פסול של"כ וכ"ד סה"ת בסימני' סי' ר"ג וכ"ד מהר"מ מרוטנבורג והגמי"י וכ"ד כל גדולי האחרונים מהרי"ל ותה"ד. והיינו משום כיון דמ"מ הפי' הפשוט במכילתא דגם כתיבת הסופר הפרשיות צ"ל כסדרן דוקא. א"כ ה"ה באותיות ותיבות שבכל פרשה וכמ"ש טעם זה בסה"ת בסימני' ססי' קצ"ט ולא מפליג בין בפרשיות בין באותיות ותיבות עכ"ל. רק שמ"מ בנ"ד נ' דמהני תיקון כיון שקרוב הדבר שאפילו בלי תיקון היו כשרים ועכ"פ האותיות ניכרין יפה מאד בטוב בלי שום תיקון אף שצריך לתקנן כדי שיהיו שחורים לגמרי מ"מ אין בזה משום שלא כסדרן דכל כה"ג יש לצרף סברת התוס' ושינוייא קמא דסה"ת והר"ן וכנ"ל. ואפשר גם מהר"מ בהגמי"י פ"א מה' תפילין גבי יודין שעל האלפין שלא היו נוגעין כו' דמתחלה פסל התפילין כו' ושוב אמר שיכולין לתקנן כו'. משמע דמתחלה פסק דלא מהני תיקון משום שלא כסדרן כיון שהאות פסול לגמרי וכמו מ"ש בהגמי"י שם פ' הנ"ל אות ק' גם אין תקנה לתקנה כו' והוי של"כ כו'. וצ"ל מאיזה טעם חזר בו אח"כ דאף שתינוק יכול לקוראה סוף סוף האות פסול כמ"ש מהרי"ל בתשו' סי' קי"ט. אלא די"ל דבכה"ג שתינוק יכול לקוראה צירף סברא דשינוייא קמא דסה"ת. וי"ל בנד"ז גם המ"א ס"ק ל"ח יודה דאין לחוש דהכא הי' דיו גמור רק שאינו שחור באיזה אותיות שאין עליהם עביות כו':