ה

ואחר שנתבאר ענין הדיו לכתחלה. מעתה נבוא לשאילתינו. והנה כשהאותיות אינן שחורים ודאי א"א להקל בלא תיקון. אך לכאורה לא מהני בזה תיקון כמ"ש המ"א והביאו ג"כ הא"ר. וביותר לפמש"ל שדיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש אין זה הדיו שהי' בימי חכמים אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נק' דיו. א"כ י"ל הבו דלא להוסיף ודוקא כשהוא שחור משא"כ בנד"ז. שמראות אלו שבאו בהשאלה אינן שחור כלל. שהרי אפילו גבי דם נדה שעכשיו אין בקיאין במראות ומטמאין אף דיהה דשחור עכ"ז מטהרין גרין ובלא ע' בי"ד סי' קפ"ח ובס"ט שם סק"א כמראה ברוין כו' אלמא דאין שייכי' אפילו לדיהה דשחור. וא"כ יש לחוש בתיקונן בתפילין משום שלא כסדרן כמ"ש המ"א. ועוד דלכאורה יש לחוש אפילו בס"ת דאין שייך פסול שלא כסדרן אם מהני תיקון משום דכתב ע"ג כתב אינו כתב אלא דחשש זה נראה שאינו חשש ולכן לא הזכירו המ"א והיינו כמ"ש מהרי"ל בתשו' ססי' קי"ט. ולכן יש לדון נידון חשש הראשון. ולעד"נ לצדד בזה משני טעמים הא' משום דכבר נת' שלהמרדכי בשם ראב"ן והרא"ש והג"א דמכשרי דיו דעפצים עם גומא לבד. לפ"ז י"ל (דאין) דתנאי דשיהי' הדיו שחור הרבה אין מעכב כלל. ואף שבודאי יש לתפוס כפסק הש"ע ושא"פ ומשמעות הגמ' דסתם דיו צ"ל שחור גמור. מ"מ נ"ל דכיון שהאותיות שיש עליהן עביות וגסות הדיו הן שחורים רק האותיות שאין עליהן עביות הדיו כ"כ הם נוטים לאדמומית או לשאר מראות א"כ במכש"כ שהדיו שבכלי שכותבין ממנו הי' ודאי מראיתו שחור גמור. וא"כ לא נפיק זה מכלל דיו שחור. וקצת ראי' לדבר דהא פכחותא דדיו אינו שחור כחרתותא דדיו והוא בכלל דיהה מן השחור שגבי מראות האשה. ופשיטא דפכחותא דדיו כשר לכתיבת סת"מ כמש"ל. והנה בת"ש סי' ל"ח סק"ז כ' ואיכא למידק ע"ז אמאי קאמר רבא ככוחלא כשרה ופרש"י מראה לאזור כו' ופירשו בו דקמ"ל דלא תימא שחור הוא והרי הבגדים הצבועים לאזור רחוקים הם משחרורית זפת ועדיפא הל"ל לרבא לאשמועינן ולומר כזיפתא כשרה. ונ"ל דהאי מראה לאזור דכתב רש"י אין הכוונה על הבגדים הצבועים רק על הגוף הצבע שצובעים ממנו לאזור ונק' ג"כ לאזור ונקרא אינדי"ך והוא שחור הרבה וכ"ה בבית לחם בשם מח"ב בהדיא וכתי' זה מוכח נמי בגמ' דנדה (דף י"ט) דאמר דיהה אפילו ככחול טהור ע"ש עכ"ל. ור"ל מדקאמר אפילו ככחול מוכח דכחול שחור יותר מכזפת כו' והיינו גוף הצבע ועכ"ז הדברים שצובעים בו רחוקים הם משחרורית זפת כו'. והנה מדאמר בגמ' דנדה דיהה אפילו ככחול. מוכח דכחול הוא השחור יותר מכל מיני שחור דדיהה כנ"ל. א"כ פכחותא דדיו שהוא ג"כ בכלל דיהה משחור שבמשנה י"ל ודאי דאינו שחור מן צבע אינדיך הנ"ל שהוא הכחול. וא"כ אין תימה אם האותיות שכותבין בו על הקלף שאין עליהן עביות וגסות הדיו הם רחוקים משחרורית דיו ממש שהרי כן הוא בדברים הנצבעי' מן הכחול כנ"ל בשם הת"ש. וא"כ אין לפוסלם בסת"מ מאחר דהדיו הי' שחור כשיעורו דהיינו פכחותא דדיו כו'. (ושוב ראיתי דזה אינו דהטעם שהדברים הנצבעים בכחול הנקרא אינדיך הוא דיהה הרבה מן האינדיך זהו לפי שאין צובעים באינדך עצמו לבד כי אם מבשלים אותו במים רבים מאד. משא"כ דיו זה שלאחר שבשלו אותו עם המים הוא כמראה אינדך א"כ לכן גם כשכותבין אותו על קלף אין ראוי שיהי' דיהה עוד ממראה הדיו רק מעט מזעיר ומ"מ בנד"ז יש להקל משאר טעמים. זהו הג"ה לאחר זמן רב). וגם אין לחוש להטענה שכתבתי משום הבו דלא להוסיף כיון שאין זה דיו שהי' בימי החכמים. דהא רוב הפוסקים ס"ל דדיו דעפצים עם מה שמערבים בו ומבשלי' אותו דיו גמור הוא כמש"ל באריכות. והנה לפ"ז אפשר לומר דאפילו בלי שום תיקון והעברת הקולמוס הם כשרים. אלא דע"ז ודאי אין לסמוך. אבל עכ"ז ע"י תיקון ודאי יש להכשירם ואין לחוש בכה"ג משום שלא כסדרן וכעין מ"ש בתשו' מהרי"ל סי' קי"ט. שמהר"מ התיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות כו' אע"ג דפסולין לגמרי כו' כש"כ הכא דכשרים עכ"ל. וכך י"ל אנ"ד כש"כ הכא כיון שאפשר וקרוב הדבר דכשרים לגמרי לכן מהני תיקון עכ"פ וחשוב כסדרן:

קיצור. ובנ"ד אם יש לחוש לתקן בתפילין משום שלא כסדרן י"ל שאין לחוש משני טעמים האחד שלפ"ד קצת ראשונים י"ל דתנאי שיהיה הדיו שחור הרבה אין מעכב כלל. ואפשר יש לצרף דעתם בנד"ז לגבי חשש דשלא כסדרן כיון שהאותיות שיש עליהן עביות וגסות הדיו הן שחורים. עוי"ל דדיו שהוא כמראה גוף צבע אינדיך כשר. ואפ"ל כשכותבין בו על הקלף נעשה דיהה יותר כעין מ"ש בת"ש סי' ל"ח סק"ז דהצבע שצובעין הבגד. ושוב ראיתי דזה אינו דהטעם שהדברים הנצבעים בכחול הנק' אינדיך הם דיהה רבה מן האינדיך זהו לפי שהאינדיך יש מבשלים אותו עם מים הרבה. משא"כ דיו זה שאחר שבישלו אותו עם מים הוא כמראה אינדיך א"כ גם כשכותבין אותו על הקלף אין ראוי שיהי' דיהה עוד מראהו ממראה הדיו רק מעט מזעיר. מ"מ י"ל דמהני התיקון דאין לחוש בכה"ג משום שלא כסדרן כדמשמע בת' מהרי"ל: