ג

ועיין בתשו' הרמב"ם סי' מ"ה במ"ש נראה מכאן שהדיו המוזכרת תמיד הוא דבר שעושה רושם כמו סיקרא וקומוס וכיוצא דאי לאו הכי יהי' פטור הכותב בה בשבת דהוי כאילו כתב במשקין או במי פירות שהוא פטור מפני שהוא דבר שאינו מתקיים ואם ימחקוה תצא כמ"ש בדיו המוזכרת בסוטה עכ"ל. נראה דס"ל דדיו המוזכרת בסוטה שאם ימחקוה תמחק הוא ג"כ דבר שאינו של קיימא. ודיו של קיימא הוא ג"כ עושה רושם כסיקרא וקומוס כו'. וזה צע"ג דאיך אפ"ל דדיו דסוטה אינו דבר של קיימא דהא כשר ג"כ לס"ת. ואדרבה לחד מ"ד דוקא בדיו זה תכתב ס"ת. ובהדיא איתא בירושלמי הביאוהו התוס' בסוטה (י"ז ב') ומחה יכול במשקין ומי פירות כו' והיינו דבסוטה ג"כ בעינן דיו של קיימא. ובודאי הכותב בדיו הנז' בסוטה בשבת חייב. ומדברי התוס' דשבת (קט"ז ב') בשם ר"י מבואר בהדיא. דענין דבר של קיימא וענין אינו יוכל לימחק הם ב' דברים ודיו דסוטה הוי דבר של קיימא אע"ג שיכול לימחק. וקומוס וסיקרא וקנקנתום. הם נקרא דבר שאינו מתקיים (לגבי דיו הנ"ל) אע"ג שרישומן נשאר לפי שנבלעין בקלף מ"מ אין הכתב נק' של קיימא ודיו שיש בו קנקנתום יש בו ב' הענינים שהוא דבר של קיימא וגם אינו יכול למחות. לכן ל' תשו' הרמב"ם צ"ע ואולי יש שם ט"ס. ועיין הגמי"י פ"א מה' תפילין בשם התוס' שהעיקר שבכל דבר שיעשה אדם דיו בדבר שיתקיים ויהא ניכר על הקלף דיו הוא וכותבין בו סת"מ עכ"ל. וזה מסכים כמ"ש בשם הסוגי' דשבת (דקט"ז) דעיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא. ומדלא הזכירו ההגהות בשם התוס' שיהי' ג"כ שחור. אפשר שזהו ג"כ כמשמעות הרא"ש והמרדכי שאין זה מעכב כ"כ. מיהו ודאי פשיטא דשאר צבעונין כמו אדום וירוק שהזכיר הרמב"ם פסולין ג"כ להרא"ש והמרדכי אף אם הוא ממי עפצים ושרף אילן רק שאינו מעכב כ"כ שיהי' שחור גמור כ"א אפילו הוא מעט שחור י"ל דכשר. אמנם בשם רבינו שמחה כ' הגמי"י צבע שחור המתקיים על הקלף נק' דיו הרי משמע דבעינן שחור נמי לעיכובא כמו דמתקיים בעינן לעיכובא. וכ"מ מהרמב"ם וש"ע רסי' ל"ב. ולדבריהם י"ל דשיעור השחרות הוא כמו זית וזפת ועורב כדמשמע בנדה (ד"כ) דכה"ג הוא הדיו הלחה שכותבין בה כמש"ל:

קיצור. מדברי התוספות דשבת (קט"ז ב') בשם ר"י דענין דבר של קיימא וענין אינו יוכל להמחק הם שני דברים ודיו שבמגילת סוטה אע"ג שיכול להמחק עכ"ז הוא דבר של קיימא יותר מקומוס וקנקנתום אע"ג שאין יכולין להמחק. ודיו שיש בו קנקנתום יש בו שני הענינים. רבינו שמחה דדיו היינו צבע שחור המתקיים על הקלף. וזה דלא כמ"ש סעי' ב' להרא"ש והמרדכי: