ב

עוד כ' הרב"י שהרמב"ם בפי' המשנה בפ"ב דסוטה כ' שמי שאומר שס"ת הכתוב באלחיבר פסול הוא טועה והאריך בטעם הדבר וביאר שם המעתיק שאלחיבר הוא הדיו של עפצים ומטילין בתוכו קנקנתום והוא מין ממיני העפר המשחיר ואינו נמחק וכ"כ ר"ח ז"ל עכ"ל המעתיק שם. וגם הר"ן פ"ב דגיטין כתב כן בשם ר"ח ודיו הוא מדאר או חבר כו'. ובתשו' הרמב"ם סי' מ"ה כ' שבתוך הדיו הנק' חיבר יש ג"כ קומוס וקנקנתום. אמנם בחיבורו פ"א מהלכות תפילין כ' ואם כתב במי עפצא וקנקנתום כשר. והמרדכי והרא"ש דכתבו דדיו היינו מי עפצים עם גומא ולא הזכירו קנקנתום צ"ל משום דס"ל לחוש למ"ד אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו. וס"ל דמי עפצים וגומא בלא קנקנתום הוי דיו ולהרמב"ם י"ל דמי עפצים עם גומא בלא קנקנתום אינו דיו גמור משום דקנקנתום הוא מין עפר המשחיר המי עפצים כמ"ש המעתיק כנ"ל משא"כ בגומא. ומש"ה י"ל שא"א להכשיר דיו של עפצים אא"כ עם קנקנתום ולסמוך ע"ד מ"ד דמטילי' קנקנתום לתוך הדיו. אך קשה דהא הרמב"ם בפי' המשניות בשבת פרק הבונה ופ"ב דגיטין כ' דיו נקרא בערבי אלמידאר (וכ"כ הר"ן ב' ר"ח מדאר או חבר) וסם שם העיקר איזו עיקר שיהיה ורצונו בכאן עיקר צובע. וסיקרא ג"כ ידוע והוא כמו אבן שצובע צבע אדום ובפ"ב דגיטין כ' טיט אדום ונקרא בערבי אלמגרא. קומוס הוא מין עפר שמשחיר ונקרא בערבי אלזא"ג. קנקנתום ממין הקומוס וכן נקרא בערבי קלקנתום ובפ"ב דגיטין כתב הוא כמו כן מין מן העפר המשחיר. וא"כ כיון דלפירושו קומוס הוא ג"כ עפר המשחיר. למה צריך ליתן לתוך מי עפצים קנקנתום שיש מ"ד שאין מטילין אותו לתוך הדיו הא היה די במי עפצים עם קומוס ולקמן יתבאר תירוץ על זה:

והנה רש"י פי' בשבת פרק הבונה (ק"ד ב') ובגיטין (דף י"ט ע"א) סם אורפמינט. ובמגילה (דף י"ח סע"ב) כ' דשמו זרניך בלשון הקדש. סיקרא אימניא צבע אדום שצובעין בה תריסין. קומא גומא שרף אילן ומתיכו בתוך המים וכותב הימנו כ"כ בסוטה (דף י"ז ע"ב). קנקנתום ארמינט ובמגילה (דף י"ט ע"א) כתב שצובעין בו מנעלים שחורין. ובסוטה (דף י"ז ע"ב) פי' וויטריאלו או אורדמינט קורין אותו. והתוס' בעירובין (די"ג ע"א) ובגיטין (די"ט ע"א) השיגו על רש"י שפי' דקנקנתום הוא אדרמינט. ובמגילה (די"ח סע"ב) השיגו עוד ע"ז מטעם אחר דהא דיו שיש בו קנקנתום אינו יכול למחות ובכל יום אנו מטילין ארמינט לתוך הדיו שלנו ואפ"ה מחקינן ליה לכן הסכימו לפי' רשב"ם דקנקנתום הוא קרקע ירוקה שקורין וויטריו"ל. ואע"ג דמוכח בגמ' דקנקנתום הוא שחור מפרש ר"י דאחר שטוחנין אותה יפה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת. ובמגילה (די"ח סע"ב) ביארו שמשחרת כששוחקין אותה הדק. וכ"כ פ"ק דעירובין (דף י"ג ע"א). וקשה דהא רש"י עצמו בסוטה פי' דקנקנתום וויטריאלו או אורדמינט קורין אותו משמע ג"כ דהכל דבר אחד. ואולי שני המינין קרובין זל"ז כדמשמע מפי' הרמב"ם שפי' קומוס הוא אלזאג וקנקנתום ממין הקומוס. והנה אלזאג בערבי היינו וויטריאלו כמ"ש בערוך ערך קלקלנתום וכ"ה בחי' הרמב"ן בגיטין י"ט. וכן משמע בהר"ן פ"ב דגיטין שכ' דדיו שיש בו ארמינט אינו נמחה (והוא נגד מ"ש התוס' דמגילה). אלא דמה שנהגו ליתן קנקנתום לתוך הדיו כ' הר"ן שהוא כמ"ד לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה שבמקדש אבל ס"ת שרי וכ"כ בחי' הריטב"א שם. (והנה ע"פ דברי הר"ן והריטב"א מתורץ מה שהקשינו לעיל על הרמב"ם דכיון דארמינט וויטריאלו שניהם א"י למחות ולהרמב"ם קומוס וקנקנתום הם ב' מינין אלו כדפרי' קומס אלזאג דהיינו וויטריאלו א"כ קנקנתום ארמינט להכי אף דע"י קומוס משחיר הדיו של עפצים מטילין קנקנתום ג"כ דהא גם ע"י קומוס א"י למחות ועוד דהא קומוס היינו וויטריאלו שעי"ז גם להתוס' א"י למחות) וקרקע ירוקה משמע דהיינו מה שאנו קורין קופער וואש. שעי"ז הדיו של עפצים משחיר ועי' בהג"א פ"ב דגיטין. וז"ש רש"י בנדה לא כשחרורית חרת הניתך במים אלא כשחרורית חרת הניתך בדיו ור"ל דהדיו נעשה הרבה שחור על ידי השלכת הקופער וואש לתוכו ממה שהמים משחירים על ידו. ולפ"ז צ"ע על הרא"ש והמרדכי דהא לפרש"י והתוס' גומא היינו קומוס. וא"כ איך סגי במי עפצים עם גומא שיהי' דיו. הא דיו בעינן שחור והשחרורי' בדיו של עפצים נעשה ע"י השלכת קופער וואש שהוא וויטריאלו או ע"י ארמינט דהוא שחור בעצמו. אבל ע"י גומא שהוא שרף אילן לא משמע כלל שיהי' נעשה הדיו של עפצים שחור כ"כ ואיך מכשרי לכתוב בו סת"מ והרי הרמב"ם כ' פ"א מה"ת הלכה ה'. וא"כ מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו למעט שאר צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן כו' וכ"כ הגמי"י שם ב' רבינו שמחה צבע שחור המתקיים על הקלף נק' דיו כי לא מצינו הלמ"מ שלא יהא כשר אלא דיו קרוש ודיו עפצים עכ"ל. אלמא עכ"פ דיו שחור בעינן הלמ"מ. וכן משמע בנדה (די"ט ע"א) שחור כחרת ובגמ' (דף כ') חרת שאמרו דיו. וכן איתא שם פלי (קורא) [קורטא] דדיותא ובדיק בה. אלמא דדיו הוא שחור. הן אמת דמבואר שם בגמ' דפכחותא דדיו שהוא הדיו שלמעלה בהכלי אינו שחור כל כך כחרתותא דדיו שבשולי הכלי עד שהוא טהור גבי נדה ובודאי פשיטא דלענין סת"מ כשר הוא דהא כך כותבין בדיו שלמעלה וכ"כ הת"ש סי' ל"ח סק"ז דיו סתם אפי' בפכחותא במשמע והיינו עליונו של דיו כמ"ש רש"י ושיעור שחרות דפכחותא דדיו אפ"ל לפי הסוגי' דנדה שם דשחור כזית כזפת כעורב סגי דאילו הזית קליש מפכחותא דדיו לא הוה צריך לאשמועינן דהוא טהור דהא כפכחותא דדיו ג"כ טהור וכ"מ שם דכזית וזפת ועורב זהו דיהה מחרתותא דדיו וכמ"כ פכחותא דדיו הוא דיהה מחרתותא כו' וכ"נ דעת הת"ש שם. אך עכ"פ שחור בעינן. ואיך מכשרי הרא"ש מי עפצים עם שרף אילן. ואפשר ע"י שרף אילן משחירים ג"כ המי עפצים. והגם שבודאי אינן משחירים כ"כ כמו ע"י קופער וואש או ארמינט. וכנראה מפרש"י בנדה (כ') גבי שחור כחרת חרת שאמרו דיו. כלומר שחרורית חרת הניתך בדיו. הרי דעיקר שחרורית הדיו נמשך מן החרת דהיינו חרתא דאושכפי שהוא קנקנתום והוא ארמינט או וויטריאלו. משא"כ בגומא. מ"מ י"ל דע"י הגומא נמי משחיר. וס"ל להרא"ש ומרדכי דאין זה מתנאי הדיו שיהי' שחור ביותר. דהא שחור כחרת תנן ולא כדיו ומ"ש בגמ' דיו הא פרש"י כלומר כשחרורית חרת הניתך לתוך הדיו. אלא עיקר ענין מעלת הדיו שזהו אף לעכב הוא כמבואר בגמרא בשבת פרק כל כתבי (דקט"ז ע"ב). גבי היו כתובין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום. מצילין אותו מפני הדליקה או אין מצילין כו' עד הני מילי היכא דכתיבי בדיו דמיקיים אבל הכא כיון דלא מיקיים לא. וכתב התוס' שם אע"ג דבפ"ב דגיטין קרי להו דבר שמתקיים דתנן בכל כותבין הגט בדיו בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שמתקיים אומר ר"י דהתם קרי ליה מתקיים טפי ממשקין ומי פירות דקתני התם בסיפא דאין כותבין בהן אבל אין מתקיימין כמו דיו אבל קשה לר"י דתנן בפ"ב דסוטה (דף י"ז) גבי מגילת סוטה אין כותבין לא בקומוס ולא בקנקנתום אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שיוכל למחות אלמא קומוס וקנקנתום מתקיימין יותר מדיו ואומר ר"י דלעולם אינן מתקיימין כמו דיו ומ"מ אינן יכולין למחות כמו דיו לפי שנבלעין בקלף עכ"ל. א"כ י"ל דעיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבין בו הוא דבר של קיימא וכ"מ בחי' הרשב"א שם וז"ל דהני סם וסיקרא קומוס וקנקנתום מיקיימי קצת עד שדרכן של בני אדם לכתוב בהן דברים שאין עשויין לקיימן לעולם אלא זמן א' כספרי הזכרונות וכיוצא בהן. אבל לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם. הני לא מיקיימי עכ"ל. וא"כ בדיו של עפצים עם גומא י"ל דהוא ג"כ מתקיים אף בלי קנקנתום לכן נק' דיו:

קיצור. הרמב"ם בפי' המשנה פרק שני דסוטה כתב דדיו של עפצים עם קנקנתום הוי דיו וכ"כ בחיבורו פ"א מה' תפילין ובתשו' סי' מ"ה משמע הא מי עפצים עם גומא לא הוי דיו גמור. מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה בשבת פרק הבונה משמע דקומוס הוא ג"כ משחיר המי עפצים. מהו קנקנתום פי' רשב"ם שהוא קרקע ירוקה שקורין וויטריאלו וכשטוחנין אותו יפה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת. וקרקע ירוקה הוא קופער וואש. צ"ע על הרא"ש והמרדכי איך סגי במי עפצים עם גומא להיות דיו הא דיו בעינן שחור והשחרורית בדיו של עפצים נעשה ע"י השלכת קופער וואש. ואפשר ע"י גומא משחירים המי עפצים ג"כ הגם שאין משחירין כ"כ כמו ע"י קופער וואש מ"מ נחשב ג"כ דיו וגם עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא כ"כ בחידושי הרשב"א. וא"כ בדיו של עפצים עם גומא י"ל ג"כ דהוא ג"כ מתקיים אף בלי קופער וואש לכן נקרא ג"כ דיו ועמ"ש ססעי' ג' בשם רבינו שמחה: