א

סימן טו

שאלה מסופר לפעמים מחמת מיעוט קופער וואש ורבוי עפצים אין הדיו שחור היטב ואותיות שיש עליהן עביות וגסות הדיו הם שחורים והאותיות שאין עליהם עביות הדיו כל כך הם נוטים לאדמומית אך לא אודם גמור רק דיהה ממנו. ויש דיו שמחמת רבוי קופער וואש כשכותבין בו על קלף חלק יש בהאותיות מראה גאלד פארב ויש בזה מראה גרין געל בלא או אודם כו'. אם הוא כשר כה"ג דיעבד בסת"מ. או לא. ואם עכ"פ מהני תיקון להעביר הקולמוס עליהן בדיו שחור. דלכאורה זהו דומה למ"ש המ"א סי' ל"ב ס"ק ל"ח דלא מהני בתפילין משום דהוי שלא כסדרן:

הנה מתחלה צריך לעמוד על החקירה בענין הדיו מהו. הנה הרב"י בא"ח רסי' ל"ב הביא שכתבו התוס' בפ"ב דמגילה (דף י"ט) ובפ"ב דגיטין (דף י"ט) ובפרק במה מדליקין (כ"ג) שאומר ר"ת דדיו שמתקנים בעפצים לא מיקרי דיו מדתנן בפ"ב דגיטין בכל כותבין הגט בדיו ובגמרא תני רבי חייא כתבו במי טריא ואפצא כשר. משמע שרבי חייא בא להוסיף על משנתינו אלמא מי אפצא אינו דיו ועוד הביא ראי' מנדה (י"ט) מהא דפלי קורטא דדיותא ובסה"ת סי' קצ"ה כ' עוד ראי' מלשון המשנה פ"ק דשבת אין שורין דיו. ופסק כן בסה"ת שם וז"ל א"כ צריך לכותבו בדיו שאינו של עפצים שאותו אינו קרוי דיו כמו שהוכחתי לעיל כ"א בדיו שלנו ששמין קליפות עץ שקורין פרונלייר או של עץ אחר במים על האש ושולקין אותו שם והמים ההם הם קולטים לחלוחית של הקליפות ואז המים משחירין וגם מתייבשים לאחר זמן ומותר לתת אדרימינט לתוך הדיו להשחירו דאין זה קנקנתום דפליגי ביה תנאי בעירובין אם אסור לתתו בדיו או לא עכ"ל. והתוס' בפ"ב דמגילה שם כ' שהאשכנזים השיבו לו לר"ת דמי טריא ואפצא היינו מים ששרו בהן עפצים אבל אותו שעשוי מגוף עפצים ודאי הוה טוב. ועד"ז כ' הר"ן פ"ב דגיטין לאחר שהביא דברי ר"ת שאין כותבין ס"ת אלא בדיו הנהוג בצרפת הנעשה מעץ שקורין אלידירן כו' כתב הוא ז"ל ואין אלו ראיות דאדרבה סתם דיו הוא של עפצים כדאמרינן בירושלמי מטיל בו דיו שאין בו אפצא אלמא סתם דיו יש בו אפצא וכי מרבינן הכא מכל דבר המתקיים מי עפצא היינו מים שנשרו בו העפצים בלא שום בישול ולא הוי דיו עד לאחר בישולו שהוא מתבשל עם אותן דברים שמערבין עמו וכשמתייבש נעשה קורטא. ור"ח ז"ל כ' דיו מדאר או חבר וחבר היינו דיו של עפצים עכ"ל הר"ן. וכלשון הזה הוא ג"כ בחי' הריטב"א פ"ב דגיטין שם וסיים אבל אחר שנתבשל נק' דיו ואם מבשלין אותו הרבה נעשה קורט ומי שידע לעשותו כתיקונו משים בו עשן עכ"ל. ומקור דבריהם הוא מדברי הרמב"ן בחי' פ"ב דגיטין שם וז"ל וכן אני אומר שדיו של עפצים הוא דיו סתם לאחר תבשילו אבל מי עפצא בלא בישול כו' ובירושלמי אמרו מטיל [בו] דיו שאין בו עפצא אלמא סתם דיו יש בו אפצא והוא מעורב בדברים כמו שרף אילנות ושמן ודברים הצריכים לו עכ"ל ועיין בספר יראים סי' ט"ז נדחק ליישב הירושלמי לפר"ת. והירושלמי הוא פ"ב דגיטין ה"ג שופך דיו שאין בו עפץ כו'. ובמרדכי פ"ב דגיטין סי' של"ט הביא ג"כ דברי ר"ת באריכות ואח"כ כ' אבל ראב"ן פליג ופירש דא"כ דדיו של עפצים ושרף פסול לס"ת ומגילה לא לישתמיט תנא כי תנאי כתבו בסם ובסיקרא כו' דליתני דיו של עפצים ושרף בהדייהו אלא ודאי של עפצים ושרף של קוצים הכל נקרא דיו והא דמייתי הכא מי טריא ואפצא לא זו היא שרף של דיו דעפצים דהא תנא ליה כבר אלא כאשר פי' רבותינו מי שרף ומי עפצים דכל חד לחודיה לא דיו מיקרי אלא כשהן מעורבין יחד מי שרף ומי עפצים והיינו דאמרינן כל השרפין יפין לדיו וההיא דנדה ודאי בדיו של קוצים מיירי. וכן ההיא דשבת. וא"כ ה"ק אין שורין לעשות דיו עכ"ל המרדכי. וכ"ה בהג"א שם. והנה דברי הראב"ן בפי' אין שורין דיו. היינו ע"ד פרש"י בע"ז (דף ל) גבי ואין עושין אלונתית ועי' סה"ת סי' קצ"ה דר"ת שהביא ראי' מאין שורין דיו הוא לשטתו שחלק שם גבי אלונתית ג"כ על פרש"י. והנה כדברי המרדכי בשם ראב"ן (ובהג"א כ' ריב"ן) כך הם ג"כ דברי הרא"ש בהלכות ס"ת הביאם הרב"י רסי' ל"ב וז"ל ואינה ראיה דמי עפצא לחודיה אינו נקרא דיו אבל כשמערבין בו קומו שקורין גומא בלעז נקרא דיו וראוי לכתוב בו אפילו על קלף מעופץ עכ"ל. והיינו מ"ש כדברי המרדכי שכ' דדיו היינו כשהן מעורבין יחד מי שרף ומי עפצים. ומי שרף היינו גומא כדפרש"י בשבת פרק במה מדליקין (דכ"ג ע"א) שרף גומא ור"ת שם לשטתו הוכרח לפרש דשרף דהכא היינו לחלוחית של אילן כו' אכן משמע בתוס' שם דהפי' היותר פשוט היינו דשרף הוא גומא כדפרש"י וא"כ המרדכי והרא"ש ס"ל דמי עפצים עם גומא זהו דיו. וכן מבואר מלשון הרמב"ן דלעיל שכ' והוא מעורב בדברים כמו שרף של אילנות כו'. אך שהרמב"ן והר"ן והריטב"א תופסים עיקר דדיו נקרא כשמתבשלים העפצים משא"כ בשריי'. ולהמרדכי והרא"ש אין נפ"מ כ"כ מהבישול רק שיהי' מעורב עם גומא:

קיצור. ר"ת אומר דדיו שמתקנים בעפצים לא מיקרי דיו וכ"כ בסה"ת. אלא דיו הוא מה ששולקין קליפות עץ במים. והתוספות פ"ב דמגילה (די"ט א') כתבו שהאשכנזים השיבו על ר"ת וכ"ד הר"ן לא כר"ת ושכ"ד ר"ח וכ"ד הרמב"ן בחידושיו פ"ב דגיטין שם וכן במרדכי פ"ב דגיטין סי' של"ט דהראב"ן ג"כ חולק על ר"ת וכ"ד הרא"ש בהלכות ס"ת אך שהרמב"ן והר"ן והריטב"א תופסים עיקר דדיו נקרא כשמתבשלים העפצים משא"כ בשריי'. ולהמרדכי והרא"ש אין נפ"מ כ"כ בין בישול לשריי' רק שיהיה מעורב עם גומא: