ז

אך לפ"ז חוזר וניעור הספק להסתפק בנדון שאילתינו שהסופר יש לו סימן שנשאר מה מדוכסוסטוס בהתפילין ונכתב ע"ז אותיות. א"כ י"ל דפסול כי אפשר צריך לגרור כל הדוכ' להתוס' וסייעתם דכוותייהו קי"ל. ובקלפי' שלנו נגרר כל הדוכ' להיותו מיעוט העור. ומה"ט דוקא דין קלף יש להם וכמ"ש הב"י והש"ע. וא"כ לפ"ז היכא שאנו רואים שנשאר מה מדוכ' ונכתב עליו בתפילין י"ל דפסול. אכן באמת אין נראה כלל להחמיר כן. שהרי התוס' וסייעתם לא הזכירו כלל טענה זו דחלק הקלף הוא עבה יותר. ואדרבה בסה"ת ססי' קצ"ד כ' שהן ב' קליפות עבות כו'. ובנמוק"י סוף הלכות ס"ת כ' דקלף הוא דק מן הדוכסוסטוס אע"ג דס"ל כהתוס' וסה"ת ורש"י בפי' קלף ודוכסוסטוס כמש"ש שהקלף הוא חצי העליון כו' אלמא דגם לשטת התוס' י"ל דקלף דק מן הדוכ'. א"כ לדברי סה"ת וכ"ש לדברי הנמוק"י הכשר קלפים שלנו הוא אע"פ שנשאר בהן קצת מדוכסוסטוס. וכמו שהוכחתי ג"כ לעיל מלשון הרא"ש גבי ענין קלפים שלנו. וכן מלשונות שא"פ. דאל"כ איך עלה ע"ד האומרים שהביאו התוס' שקלפים שלנו דין דוכ' להם אם הדוכ' הוא רק מיעוט העור לבד ונגרר כולו. ולכן נ' שאין להחמיר בנדון שאילתינו בשגם שהסופר השני אומר שאין זה ראי' כלל שנשאר דוכ'. גם יש לצרף לסניף סברת הרמב"ן והרשב"א והרמב"ם. גם סברת רבינו שמחה שבהגמי"י. ועוד י"ל דממ"נ את"ל שלפ"ד התוס' החלק השייך לקלף שהוא לצד השער הוא רוב עובי העור ודוכסוסטוס אינו רק מיעוט העור. א"כ לפ"ז קרוב הדבר לודאי שנגרר כל הדוכ' ולא נשאר ממנו כלל עד שי"ל שבודאי נכתבו כל האותיות על חלק הקלף לבד. ועיין באלי' רבא סי' ל"ב סס"ק י"ד מ"ש וסמכינן כו'. והנה דברי המרדכי איתא בספר יראים סי' ט"ז מש"ש דרב קאי כוותיה כו' ועיין בפנ"י פרק המוציא יין. והדברים ק"ו לנ"ד מכמה וכמה טעמים שנתבאר ת"ל:

קיצור. ועפ"ז לכאורה יש להסתפק בנדון שאילתינו לפ"ד התוס' את"ל דנשאר מעט מדוכסוסטוס. ומ"מ נראה להקל ע"פ סברת הרא"ש דלעיל וד' סה"ת ססי' קצ"ד כיון די"ל ג"כ שלא נשאר מדוכ' כלל: