ב

השטה הב' זהו דין ספיקו דהתוספות ופי' האגודה במנחות דנסתפק ר"י דילמא תלוי הכל בכתיבה כדדריש וקשרתם וכתבתם. השטה הג' דעת פסקי תוס' ואביו של ר"א במרדכי דדמי לשולט בשתי ידיו ונמצא לפ"ז אין כתיבה עיקר כ"א שקולה כמו כח וגבורה. ונפ"מ לענין כותב בשמאלו לבד ועושה מלאכתו בימין דלפסקי תוס' ואביו של ר"א מניח בשמאל כל אדם וכמ"ש במרדכי בהדיא. משום דה"ל כשולט בשתי ידיו. משא"כ להאגודה יש להסתפק דילמא כתיבה עיקר וא"כ חשוב איטר ומניח בימין כל אדם. ומ"מ מאחר דלהאגודה נשאר בספק י"ל למעשה יורה ג"כ שמספק אוקמיה אחזקת כל אדם להניח בשמאל כל אדם. דכיון שיש ספק שקול לומר שאינו איטר אוקמא אחזקה הבאה מכח רובא דעלמא שאינו איטר. ועוד פי' דהשמאל פשוטו היינו היד שעומדת לשמאל מסייע ג"כ לנטות הספק אל זה הצד שיניח בשמאל כל אדם. מאחר שבלא"ה יש ספק שמא כח וגבורה עיקר יותר מכתיבה אף שיש ספק להפך א"כ יכריע ע"ז מה שהיא שמאל כל אדם. כמו שמכריע טעם זה בשולט בשתי ידיו שיניח בשמאל כל אדם. דאף ששתיהן שוות לו לגמרי עכ"ז מניח בשמאלו דוקא אע"ג דלדידיה היא כימין רק מה"ט לחוד כיון דהיא שמאל כל אדם כדפרש"י. א"כ ה"נ כיון שיש לנו שני צדדים שוים ושקולים הא' לומר ששמאלו היא חשובה ימין מצד הכתיבה הב' להפך דימינו הוא ימין מצד הכח. ואין בידינו להכריע ע"כ יהי' ההכרעה להניח בשמאלו מצד שהיא שמאל כל אדם. נמצא לפי ג' שטות אלו הדין פסוק בדין האופן השני שבש"ע סי' כ"ז ס"ו היינו שכותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין. דיניח תפילין בשמאל כל אדם. לסה"ת וסייעתו אין לו דין איטר כלל ולא דין שולט בשתי ידיו כ"א דין אדם דעלמא. ולפסקי תוספות ואביו של רבינו אלחנן ה"ל שולט בשתי ידיו ומניח בשמאל כל אדם. ולפ"ד האגודה מחמת שיש ספק אם הוא איטר אם הוא ככל אדם יניח בשמאל כל אדם כש"כ כשנצרף לזה הספק דשמא הוה כשולט בשתי ידיו:

השטה הד' היא שטת הסמ"ק לפ"ד הרב"י והרמ"א בש"ע סי' כ"ז ס"ו דכתיבה היא עיקר שאף בעושה כל מעשיו בימינו אם כותב בשמאלו ה"ל איטר לענין תפילין. והב"ח חולק בזה על הש"ע וס"ל דלא נחלק כלל הסמ"ק בזה. ובאמת לא נמצא כלל בשא"פ דס"ל כן. וגם להש"ע הנה לפ"ד הרב"י שלא הכריע בזה כ"א הביא ב' דעות מהו עיקר אם כח וגבורה או כתיבה הי' ראוי בכה"ג להניח על שמאל כל אדם. גם לפ"ד הרמ"א בד"מ סק"ד משמע דאין מנהג בזה כ"א ונ"ל לנהוג כו' הי' מהראוי יותר לתפוס סברת רוב הפוסקים רובם ככולם ממש. אך בש"ע כ' והכי נהוג. ועיין בביאור מרדכי שנטה יותר לדעת הב"ח: