ג

כ' עוד התוס' בסנהדרין (דפ"ח סע"ב) ומיהו תימה אמאי לא משכחת לולב לר' יהודה בכה"ג שאגד ג' מינין בפני עצמן דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר דהוה ליה מוסיף גורע וי"ל דכיון דקודם נטילתו נפסל ה"ל גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחן בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגבהי נפק ביה עכ"ל. ויש להבין כוונת התוס' בקושייתם שאגד ג' מינין בפ"ע כו' ואח"כ אגד עמהם מין אחר אם ר"ל שעשה אגד וקשר שני דהיינו שאותן ג' מינים האגודים מכבר יחד בפ"ע אגדן עם מין אחר באגד שני ונמצא שהג' מינין אגודין יחד בפ"ע וגם אגודין עם המין הרביעי שהוסיף. או שכוונתם שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותו האגד ונמצא אח"כ כל הג' מינין והמין האחר אגודין יחד באגודה א' לבד. אבל אין לספק שמא כוונתם שאחר שאגד ג' מינין בפ"ע התיר האגד ואח"כ אגד אותן עם מין רביעי אחר דא"כ פשיטא דגרוע ועומד הוא וכמ"ש הראב"ד פ"ד מה' ממרים וביאר דבריו הכ"מ שם דכיון דצריך להתירו ולחזור ולקשור א"כ פנים חדשות באו לכאן דמעת שנקשרו פעם שנית עם המין האחר הרביעי גרוע ועומד הוא. אבל בשני הדרכים הנ"ל יש לספק בכוונתם. ולכאורה לשון התוס' ואח"כ אגד עמהם משמע כאופן הראשון דהיינו שאגד ג' מינין האגודי' עם מין אחר ע"י אגד שני. דאילו לאופן השני הל"ל ואח"כ תחב מין אחר לתוך האגודה. אבל לא שייך לומר ואח"כ אגד עמהן. שהרי לא חידש עוד בהאגד מאומה. דליכא למימר דכוונתם שהתיר האגד ואח"כ אגד עמהם מין רביעי. דזה ודאי א"א לומר כנ"ל. ומ"מ קשה דא"כ מהו הקושיא כ"כ הלא כיון שהג' מינין נשארו באגד בפ"ע אע"פ שאגודין ג"כ עם המין האחר באגד שני י"ל דהאי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי. דהא אגד זה השני הוא אך למותר וה"ל כמו למ"ד לולב א"צ אגד דאע"פ שאגדו עם מין אחר אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי כיון שא"צ לאגד זה מדינא אין האגד מחברן. וה"נ אף למ"ד לולב צריך אגד מ"מ כיון שהג' מינין אגודין בפ"ע א"כ אגד זה השני אין בו צורך כלל וא"כ אינו מחבר המין אחר לג' המינין ואמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ואף שי"ל כיון דמ"מ אגד מוכרח ללולב א"כ מאי חזית דאזלת בתר אגד ראשון שעל ג' מינין לבד ניזיל בתר אגד שני האוגד הד' מינין יחד. מ"מ אין זה מוכרח דהא אדרבה כיון דלמ"ד לולב א"צ אגד אין האגד מחברן אלא רק למ"ד דלולב צריך אגד הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה כו' א"כ אין לך לומר כן רק במה שנאגד עמו באגד המוכרח לו דהיינו באגד שעל ג' מינין לא מה שיוסיף אגוד שני. ועוד דאדרבה אגד ראשון מפסיק בין הג' מינין למין הרביעי. ומורה שהמין הרביעי לחודי' קאי. ולכן צ"ל כוונת התוס' כאופן השני דקושייתם היינו שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותו האגד ממש ונמצאו כולן אגודין יחד באגודה א' ממש. וליכא למימר האי לחודי' קאי כו'. והנה איתא הקושיא ג"כ בחי' הר"ן בסנהדרין שם שכ' וז"ל וכ"ת בלולב נמי אם יטול הד' מינין ואח"כ הוא אוגד בו המין החמישי הרי הוא מוסיף במצותו וגורע בה. הא ליתא דלמ"ד לולב צריך אגד צריך הוא לקיים בו מצות אגודה שאם היו ג' מינין אגודין והוסיף לאגוד הרביעי עמהם פסול שהרי זה לא קיים בהן מצות אגודה אלא דומה לתעשה ולא מן העשוי שהאגד נעשה בג' מינין שלא כראוי ואין יוצאין בו ידי אגודה ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום וכ"ת שיהא מתיר ואוגד בתחלה הרי הוא כאוגד מתחלתו והוא גרוע ועומד כך פי' הראב"ד ז"ל. ויותר נראה לפרש ולומר שבלולב א"א שאם נטל הלולב כשר ואח"כ הוסיף שוב אינו גורע שהרי כבר יצא ידי נטילה ואם הוסיף ואח"כ נטל הרי הוא גרוע ועומד שאין קדימתו באגד הד' מינין עושה כלום עד שעת נטילה אבל בתפילין שמצותן כל היום ראוי לומר שהוא גורע במצותו. ובתוס' אמרו שאין כל כך ניכר המין האחר הנוסף בלולב ולא תוספת הציצית כמו תוספת הבית החמישי בתפילין וזה אינו מחוור עכ"ל חי' הר"ן. ובתוס' שלפנינו מבואר התירוץ כדעת הר"ן עצמו מ"ש ויותר נראה לפרש כו'. והנה ד' הראב"ד שהביא הר"ן הן בהשגותיו פ"ד מה' ממרים וז"ל ואם תאמר בלולב וציצית נמי משכחת לה שאגד ארבעה מינין והוסיף החמישי וקשר החוטין והוסיף התשיעי זה אינו כלום דכיון דצריכין אגד וקשר אם הוסיף אחר האגד לדברי הכל האגד אין בהם ממש שהרי יש בהם משום תעשה ולא מן העשוי שהאגד משלים המצוה וצריך להתירו ולחזור ולקשור עכ"ל. והכסף משנה כ' ודבריו אינם מובנים לי דהא תעשה ולא מן העשוי ליתיה אלא בציצית ולא בלולב עכ"ל. והלח"מ כ' וז"ל ומה שהקשה הרכ"מ ז"ל דליכא בלולב תעשה ולא מן העשוי במחילה מכבודו דבהדיא אמרו בפ"ק דסוכה (דף י"א) ואיבעית אימא אי ס"ל דלולב צריך אגד כ"ע לא פליגי דילפינן לולב מסוכה כלומר דאמרינן ביה תעשה ולא מן העשוי והכא כיון דלמ"ד צריך אגד קיימינן איכא בי' תעשה ולא מן העשוי כמו בסוכה. וכ"ת הא דאמרינן בסוכה תעשה ולא מן העשוי היינו שלא יהא עשוי בפיסול מעיקרו אבל הכא לא עשאו בפיסול מעיקרא שהרי מתחלה אגד הג' מינין יחד כדכתבו התוס' ז"ל בפרק הנחנקין דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר. וי"ל דאנן בהוראת זקן ממרא קיימינן וכיון דהוא מורה דצריך מין אחר א"כ עכ"פ צריך לדעתו להסיר האגד הראשון ולעשותו בהכשר דלדעתו הרי הוא עשוי בפיסול הוא וכיון שחזר ואגדו פנים חדשות באו לכאן והרי גורע ועומד הוא עכ"ל הלח"מ. וע"פ דברי הלח"מ מתבארים דברי הר"ן בשם הראב"ד מ"ש שהאגד נעשה בג' מינין שלא כראוי. דר"ל כמ"ש הלח"מ שלדעת הזקן ממרא דצריך עוד מין אחר א"כ האגד נעשה בג' מינין שלא כראוי דומה כאילו לדידן אגד לולב והדסים בלא ערבי נחל דנעשה האגד שלא כראוי. ומ"ש הר"ן ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום. כוונתו שגם במין האחר שהוסיף לאגוד עם הג' מינין לא נעשה האגד גם לדעתו כדין דהרי אגדו עם ג' מינין האגודין מכבר א"כ נעשה אגד מחדש רק במין האחר ההוא לבד והאגד צ"ל בכל המינין יחד. והנה לכאורה נ' דהראב"ד ר"ל ג"כ דהקושיא היא כאופן הב' שנת"ל דאילו לאופן הא' שאגד המין האחר עם הג' מינין באגד שני א"כ זה האגד נעשה בכשרות לדעת הזקן ממרא שאגד כל המינין יחד והאגד הראשון באמת נעשה שלא כדין לדעתו וא"כ אדרבה האגד הראשון לאו כלום הוא לדעתו ואגד השני כשר לדעתו. ואפשר מ"מ נעשה גם האגד השני שלא כדין גם לדעתו כי מצות אגד הוא שהאגד יחבר המינין בלתי אגודין ולא כנד"ז שהאגד מחבר ג' מינין אגודין בפ"ע עם מין אחר. ומ"מ מלשון הר"ן מ"ש ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום. משמע דאינו מפרש הקושיא כאופן הב' דהיינו שתחב המין האחר לתוך אגודת ג' מינין דא"כ אמאי לא עשה כלום ה"ז נק' אגד גמור כדאיתא בסוכה פרק לולב הגזול (דף ל"ז ע"ב) לא לידוץ אינש לולבא בהושענא. (לאחר שאגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד) דילמא נתרי טרפי (הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירים באגד וחוצצים בין מין למין ואינן אגודים יחד להיות לקיחה אחת) ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ. א"כ מבואר דמותר לידוץ לולבא בהושענא. מכלל דתחיבה זו נק' שפיר שאוגד את הלולב דהא לרבנן אע"ג דס"ל דלולב א"צ אגד מ"מ מצוה לאגדו. וכמ"ש בש"ע רסי' תרנ"א ומצוה לאגדו בקשר גמור כו'. וגם אמאי אין הג' מינין נאגדו כדין לדעת הזקן ממרא מ"ש מאגד ההדס והערבה יחד ואח"כ תחב הלולב דהוה אגד מעליא. אם לא שע"ז נתרץ דשאני הכא שנעשה האגד ע"ד כל הג' מינין משא"כ התם כו'. וגם אפ"ל דדין לא לידוץ אינש כו' הוא רק לדידן דלולב א"צ אגד רק למצוה ולא לר' יהודה דצריך אגד מדינא לדידי' באמת צריך לאגד כולם יחד. וכ"ז דוחק קצת. דאמאי נתיר לידוץ לולבא בהושענא כיון דחכמי' ג"כ בעיא אגד למצוה עכ"פ. א"ו משמע דתחיבה נק' שפיר אגד לגבי הלולב. וא"כ מדכ' הר"ן ואף עם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום. עכצ"ל דמיירי שלא תחב המין האחר לתוך האגד אלא שהוסיף לאגוד אותו עם הג' מינין רק י"ל ג"כ דאין הענין שעשה אגד שני על המין האחר עם הג' מינין אלא שאגד אותו בפ"ע ושיהיו אגוד להג' מינין דהיינו עד"מ מחוטי האגד של ג' מינין נשתייר עד שאגד בהם ג"כ המין האחר או שתחב חוט לתוך האגד ואגד בו המין האחר אל הג' מינין. וזהו מ"ש הר"ן והוסיף לאגוד הרביעי עמהם כו' וכן מוכרח ממ"ש הראב"ד גבי ציצית וקשר החוטין והוסיף התשיעי כו' דבציצית א"א לומר שתחב החוט התשיעי לתוך קשר של שמונה החוטין. דזה אי אפשר. אלא מיירי שעשה לו קשר בפ"ע וקשרו לשמונת החוטין ההם. וא"כ מוכרח דלהראב"ד והר"ן בכה"ג לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אע"ג שאינו באגד וקשר א' עמהן רק כיון שאגוד וקשור להן ה"ל חיבור למ"ד לולב צריך אגד וקשר עליון דאוריי' ול"ד לאגד למ"ד לולב א"צ אגד דאין האגד מחברן. דשא"ה דס"ל דאגד לא שייך בלולב כלל אבל למ"ד צריך אגד א"כ האגד מחברן אף שבאמת אין צורך לאגד זה כלל ואדרבה הוא גורע כו' מ"מ מיחשיב חיבור. אלא דמ"מ אין זקן ממרא חייב ע"ז משום דלסברתו לא נעשה האגד והקשר כדין כו' וא"כ לסברתו לא הוסיף מאומה כו'. אמנם מ"מ נראה להר"ן תירוץ של התוס' שלפנינו יותר מתירוץ של הראב"ד והוא משום קושי' הכ"מ ומה שהשיב עליו הלח"מ אינו תשובה ברורה דלתירוץ א' בסוכה (דף י"א ע"ב) לא ילפינן לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי לחכמים דמכשירין בעבר וליקטן. וא"כ לתירוץ זה משכחת לה בלולב ג"כ שיתחייב ע"ז זקן ממרא ואפילו לתירוץ האיבע"א דילפינן לולב מסוכה הרי הכא באמת לא שייך תולמ"ה שהרי ג' המינין אגדו כדין. אלא דתירץ הלח"מ שלפי הוראת הזקן ממרא יש בזה תולמ"ה. ומשום זה אין שייך לפוטרו דדילמא לא ס"ל תולמ"ה בכאן. לכן נראה להר"ן יותר תירוץ התוס'. והנה לפי תירוץ התוס' לכאורה מוכרח לומר דכשעשה למין הרביעי אגד בפ"ע אף שאגדו עם שלשה המינין באגד שני לא הוי חיבור כלל ומטעם שנת"ל וכמו שיבואר בס"ד ראי' ע"ז לקמן מדין ציצית:

(הקשו תוס' אמאי לא משכחת בלולב ג"כ שאגד ג' מינין בפ"ע ואח"כ הוסיף לאגוד מין רביעי. וי"ל שכוונתם שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותה אגודה ע"ד לידוץ לולב בהושענא שבסוכה (דל"ז ע"ב). אבל אם לא תחבו לתוך אגודה זו כ"א אגדו באגד בפ"ע אל אגודה זו או אפילו אגדו עם ג' המינין האגודין ע"י אגד שני י"ל דאמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. אבל מדברי הראב"ד משמע דבכה"ג נמי לא אמרינן האי לחודיה קאי כו' אלא הוי חיבור וגורע המצוה):