א

סימן י

נידון התפילין שאינם מעור אחד שנהגו הסופרים לעשות הארבעה בתים דשל ראש כל בית ובית בפני עצמו ואח"כ ממשיכין עליהן עור אחד ומתחיל העור לילך מגג הבית החיצון והולך מלמעלה למטה ומלמטה למעלה על הבתים האמצעים ועולה על הבית החיצון מצד הפנימי וכלה העור בגג הבית החיצון השני וע"י זה מחוברים הד' בתים. ועושין השינין בזה האופן. שעושין שני שינין מקלף ומדביקין אותן על שני צדדי הבתים החיצונים ומחפים אותן בעור דק קטן כפי אורך ורוחב הצד החיצון של הבית ובולטין השינין מהעור. והנה הלכה למשה מסיני הוא שהשינין צריכים להיות מעור הבתים עצמן והשאלה הוא אם זה נקרא מעור הבתים ואע"פ שאנו מכשירין ע"י דבק להיות נחשב כעור אחד אך בכאן שאין עור החיפוי של השינין מחפה רק צד החיצון של הבתים החיצונים ואינו עולה עור החיפוי לא על גג הבית ולא על צדדי הבית נראה שהוא אינו מעור הבית כלל ובפרט כשמתיישנים התפילין נקמט העור החיפוי של השינין ואינו מחפה אף צד החיצון בשלמות עד הזויות שיהי' נראה שהוא מהבית:

גרסינן בגמרא במנחות (דל"ד ע"ב) ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות (ד' חתיכות קלף) ויניחם בד' בתים (של ד' חתיכות קלף) בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד (שמפשיטין עגל קטן ולוקחין חתיכת עור ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין ד' אצבעות ומניחין אותו לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס ונעשים בתים מאליהן עכ"ל). וכתב בסה"ת סי' ר"ה אהא דאמרי' ומניחן בד' בתים בעור אחד פי' שיהיו הארבעה בתים חיצונים מחוברין יחד מעור אחד או שמא מארבעה עורות ובלבד שיהיו תפורין זה לזה וטוב הוא ונכון לעשות מעור אחד עכ"ל. והובא ב"י סי' ל"ב בד"ה ויעשה ד' בתים מעור אחד. והב"ח שם סעי' כ"א כ' ומשמע דוקא מעור אחד שלם שאין בו תפירה דלא כנראה מסה"ת דאף בחתיכות תפורין יחד חשוב עור א' דליתא וכן נוהגין בכל גבול ישראל עכ"ל. והמעד"מ ריש הלכות תפילין בד"ח סעי' א' כ' דממ"ש הסה"ת בסימנים סי' ר"ד ויתנם בעור אחד שיש בו דפוס ד' בתים ולא בארבעה עורות כל דפוס בית בפני עצמו. נראה שר"ל העשוים מעור אחד לאפוקי מד' עורות תפורים יחד עכ"ל. וכלשון הזה של סימני סה"ת כ' ג"כ הסמ"ג מ"ע כ"ב וגם הרב"י ברמזים שבסוף הטור א"ח בסי' ל"ב כ' ד' בתים של ראש אם עשאן מד' עורות ותפרן מהר"י ליאון ז"ל פסל עכ"ל. אמנם המ"א סי' ל"ב ס"ק נ"ב כ' על ד' הב"ח הנ"ל וז"ל אבל באגודה הוכיח ג"כ דחשוב כעור אחד וכ"כ התוס' במנחות (דל"ב ע"א) ד"ה להשלים עמ"ש ססי' ל"ג עכ"ל. ועיין בפמ"ג שם שכתב להחמיר. והנה מ"ש המ"א עמ"ש ססי' ל"ג הוא מ"ש בגמ' במנחות (דף ל"ה) גבי רצועה שנפסקה מהו למתפריה ועייליה לתפירה לגאו ומסקי שם ע"פ פרש"י והסכמת הפוסקים שאין לה תקנה בתפירה וצריכה גניזה. וגם מ"ש מהתוס' הוא מהא דתניא שם (דל"ב ע"א) כיוצא בו ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות (בס"ת) והכא פתוחות (במזוזה) ודילמא להשלים וכ' התוספות פי' בקונטרס שאם חסרה במזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופרין במזוזה. והא דאמרינן בירושלמי בפ"ק דמגילה דתפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא על עור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ויש עוד לפרש להשלים כגון דפרשת שמע בסוף העמוד והוסיף פ' והיה אם שמוע בגליון שלמטה או פרשת והי' אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגליון שלמעלה עכ"ל. ודברי המ"א הם רק לפי תי' הראשון של התוס'. גם בספר ביאור מרדכי בה' מזוזה השיג עמ"ש המ"א שבאגודה הוכיח ג"כ דחשוב כעור אחד שהרי באגודה הביא רק הנך ב' תירוצים של התוס' ולא הכריע. ובשבת (דע"ט ע"ב) כ' התוס' רק כפי' השני גם בפסקי תוס' במנחות כתבו כן. ועוד דדעת התוס' שם (דף ל"ג א' ד"ה כתבה) דפיסול דמזוזה בכתבה על שני דפין היינו דומיא דגט ומגלת סוטה דהפסול לשטתם דוקא בכתבו על שני עורות דהיינו מ"ש גבי גט ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וכ"ה גבי מגילת סוטה בסוטה (די"ח ע"א). ושם בסוטה כתבו התוספות דגט שכתבו על שני דפין ותפרו יחד דפסול. וא"כ כ"ש דבמזוזה פסול כה"ג דהא גבי מזוזה נז' יותר בביאור פיסול ב' דפין מבגט ע"ש. ומ"ש בגמ' במנחות ראויה לב' סיפין אין ר"ל בשהם שתי חתיכות שלא תפרן אלא רק שהם שני עורות כמו דלפרש"י אפי' בעור א' נק' ראוי' לשני סיפין מה"ט דראויה ליחלק כיון שכתבן על ב' דפין כס"ת. ולהתוס' אין זה רק כשהן על ב' עורות ואע"פ שתפרן מ"מ כיון דהן ב' עורות נק' ראוי' לב' סיפין. וצ"ל דס"ל להמ"א דממ"ש התוס' דלפרש"י יש ליישב בדוחק. הניחו בשני סיפין לא משמע כן דאל"כ גם לפירושם צריך ליישב כמו לפרש"י דראוי' ליחלק קאמר. אלא משמע דלפירושם מיירי בכתבו על שני עורות שאינן תפורין כלל זל"ז. וי"ל דאע"ג דהברייתא מיירי בכה"ג מ"מ ה"ה בתפר זל"ז פסול כדמוכח מהא דסוטה (די"ח) כנ"ל. וכן מוכח דעת הרמב"ן בגיטין שיובא לקמן אי"ה דבמזוזה אמרינן ג"כ כמו בגט ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. א"כ כמו דבגט לא מהני תפר ה"ה במזוזה ואדרבה חמירא מיני' כמש"ל. וכ"ד הרמב"ם פ"ה מהלכות מזוזה ה"א דכתבה בשני עורות אע"פ שתפרם פסולה וכ"ד הטור י"ד סי' רפ"ח שאם כתבה בשני עורות פסולה. ואפילו אם ידבקם. וכ' הב"י שם וז"ל ודלא כדכתבו התוס' דהא דאמרינן בירושלמי דתו"מ אינן נכתבין אלא בעור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה עכ"ל. הרי דחה מהלכה תירוץ הראשון של התוס' דמנחות (דל"ב) ד"ה להשלים. שעליו סמך המ"א. וכבר הקשה זה הפמ"ג על המ"א שם ס"ק נ"ב דהא בי"ד סי' רפ"ח ס"ג פסק כתירוץ השני. וכן הקשה ג"כ הביאור מרדכי ולפמשנ"ת גם דעת התוס' דסוטה ודמנחות (דל"ג) משמע כן:

(הב"ח והמעד"מ ומהר"י ליאון ס"ל ד' בתים דתש"ר צ"ל מעור א' שלם שאין בו תפירה. והמ"א כ' דבתוס' (דל"ב) מוכח דתפירה מהני אך זהו רק לתירוץ א' ואנן קי"ל בי"ד סי' רפ"ח ס"ג כתי' שני):

וליישב דעת המ"א צ"ל דס"ל דמסי' רפ"ח ס"ג אין מוכרח לסתור האי פיסקא דשני עורות תפורין יחד לא חשוב כעור אחד משני טעמים. הא' דהנה התוס' (דל"ב) ד"ה להשלים שכ' דתפירה מהני במזוזה כ' כן בשם רש"י. והנה רש"י פי' פיסול דכתבו על שני דפין (שבדף ל"ג) שמשם מקור הדין דסי' רפ"ח ס"ג בענין אחר דהיינו אף בעור א' ממש שאין בו תפירה רק שכתבה על שני דפין והניח גויל חלק בין דף לדף. ולפירושו י"ל דבכתבו בדף אחד אף שהגויל משני עורות התפורין יחד כשר ומוכרח לומר כן כמ"ש התוס' בשם רש"י בדף (ל"ב) כנ"ל. וכן משמע שהבין הא"ז בפרש"י כמשי"ת לקמן אי"ה. אמנם בטור י"ד סי' רפ"ח משמע דלרש"י כ"ש דפסל בשני עורות שתפרן ואינו מוכרח. ונמצא א"כ דרש"י והא"ז לא ס"ל הך פיסקא דסי' רפ"ח ס"ג. הב' דאף לדידן דקי"ל דבמזוזה פסל בשני עורות תפורין. מ"מ אין ראי' מזה לד' בתים דתש"ר דהא פיסול זה במזוזה נובע ממ"ש בגמ' כתבה על ב' דפין פסולה. ולא משום דבעינן עור אחד ותפירה לא חשוב עור אחד. דאם הי' כתוב כן בגמ' הי' מוכרח דכל היכא דבעינן עור אחד לא מהני תפירה. אבל עכשיו י"ל דדוקא במזוזה פסול זה ואין מוכרח ללמוד לבתי התפילין ממזוזה דכמו דלרש"י מחמירין לפסול במזוזה אף בעור אחד ממש כשכתבו על ב' דפין כן לשא"פ פסל במזוזה לבד כשכתב על ב' עורות אף שתפרן משא"כ לשא"ד דבעינן עור א' אין ראי' מכאן לומר דשני עורות תפורין לא חשוב עור א'. ותדע דעכצ"ל דלאו כל הדברים שוין דהא גבי תש"י דבעינן אות אחד לר' יהודה מהני דבק כו'. מיהו אפ"ל דהרמב"ם שפסל במזוזה שכ' על ב' עורות אע"פ שתפרן לא הוציא דינו מכתבה על ב' דפין. דהא שם לא נז' בגמ' אע"פ שתפרן. ועוד דכתב רפ"ה כתב בב' או בג' דפין כשרה. א"כ משמע דאינו מפרש שני דפין שני עורות. אלא צ"ל דהרמב"ם הי' לו גירסא כמו שמצאתי בחידושי הרמב"ן בגיטין פרק שני דף כ' ע"ב וז"ל והא דאמרינן במנחות גבי מזוזה בשני דפין כשרה ההיא נמי בחתיכה אחת שאילו בב' חתיכות ודאי פסולה שהרי נקראת ספר בג"ש וספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים עכ"ל הרי דגריס בב' דפין כשרה וכ"כ בחי' הריטב"א שם. וי"ל שזה הי' גירסת הרמב"ם והיינו דכ' כתבה בב' או בג' דפין כשרה. ואע"פ שהכ"מ כ' שהוציא דין זה ממ"ש בגמ' (דל"א ב') אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מזוזה שעשאה שלש ושתים ואחת כשרה ומפרש דה"ק בין כשעשאה שתים ושלש דפין כשרה כאילו לא עשאה אלא דף אחת. לכאורה הוא דוחק. דהא פשט הגמ' משמע דבאחת ג"כ יש רבותא דכשר ולפי' זה א"א לומר כן אלא הפי' כאילו לא עשאה אלא אחת דזהו ודאי תכלית כשרותה. וכ"ז דוחק. ע"כ נ' יותר כמ"ש דהרמב"ם הי' לו גירסא כמו הרמב"ן והריטב"א דכתבה על ב' דפין כשרה. אך א"כ ק"ק למה השמיט הדין היוצא מפרש"י ממימרא זו דעשאה שלש ושתים ואחת. ובספר נק' מרכבת המשנה תירץ שזה נכלל במ"ש ובלבד שלא יעשנה כו' גם כ' שא"א לומר כפי' הכ"מ בהרמב"ם מפני המשך הסוגיא שם לפני זה. וע"ש מה שיישב ד' הרמב"ם מנלן הוציא דין כתבה בשנים ושלשה דפין כשרה. שהוא נלמד ממ"ש בגמ' עשאה ב' דפין פסולה. ומפרש הרמב"ם כפי' התוס' דהיינו בשני עורות כו' וג"ז דוחק. ולכן נ' העיקר כמ"ש דהרמב"ם הי' לו גירסא כגירסת הרמב"ן והריטב"א דכתבה על ב' דפין כשרה. וא"כ לפ"ז פיסול זה דכתבה בשני עורות לא נזכר בש"ס דילן. ותדע דלכן הרמב"ן הוצרך להוכיח זה מסברא שהרי נק' ספר כו'. וא"כ נראה שהרמב"ם הוציא דין זה מן הירושלמי דתו"מ אין נכתבין אלא על עור אחד. ומפרש דמ"ש עור אחד היינו דוקא עור שלם בלי תפירה ולכן פסל בכתבה על שני עורות אע"פ שתפרן. וכן הכריח הפי' בהירושלמי בעל קה"ע בפירושו בירושל'. וכן הכריח ג"כ בביאור מרדכי ה' מזוזה (דפ"ב ע"ג שורה נ') וע"ש שתמה הרבה עמ"ש התוס' (דל"ב א') לחד תירוצא דהירושלמי מיירי בשלא תפר ונדחק ליישב דבריהם דאליבא דר' שמעון בן אלעזר קאמרי דס"ל בתוספתא דגיטין דמהני דבק בגט ולא קי"ל כוותי'. וכיון שכן מוכח מהרמב"ם דפי' עור אחד היינו דווקא עור אחד שלם בלי שום תפירה ולפ"ז יש ללמוד כמ"כ לענין ד' בתים דתפילין של ראש שלמדו בברייתא מקרא שצ"ל מעור אחד דג"כ היינו עור שלם ממש בלי תפירה כמ"ש הב"ח וסייעתו. ואפילו לפי' הכ"מ בהרמב"ם מ"מ נלמוד מן הירושלמי דעור א' היינו שלם ממש ותפירה לא מהני כמו שהכריחו הקה"ע וביאור מרדכי הנ"ל בפי' מ"ש הירוש' דתו"מ אינן נכתבין אלא על עור אחד דהיינו בלי תפירה כנ"ל:

(ישוב קצת להמ"א מהא דסי' רפ"ח ס"ג משום שי"ל דרש"י והא"ז לא ס"ל כן ואפשר כ"ד התוס' להמ"א או משום דאין ראי' ממזוזה ומ"מ מהירושל' ומהרמב"ם מוכרח דפי' עור אחד היינו ממש עור שלם בלי שום תפירה):

והנה מצאנו לו תנא דמסייע להמ"א. הב"ש בא"ע סי' ק"ל סעי' ז' סק"ח. דהנה הד"מ שם אות ו' כ' וז"ל כ' בא"ז דאם תפר ב' עורות ביחד או דבקן בדבק וכ' גט עליהן צ"ע אם יש להכשירו עכ"ל. ובש"ע שם סעי' ז' בהג"ה כ' דבק שני עורות ביחד על ידי דבק וכתב עליהם גט פסול מספק עכ"ל. והט"ז שם סק"ו כ' וז"ל נראה דטעם הספק דשמא אתמעט מדקי"ל ספר אחד אמר רחמנא ותמוה לי דהא גם ס"ת אקרי ספר ומ"ט כשר בדיבוק יריעות וצ"ע עכ"ל. והב"ש כ' דבק שני עורות כו' ה"ה אם תפר ד"מ ופסול זה אפילו אם יש כאן עדי מסירה דלאו משני גיטין הוא. מ"מ פסול משום ספר אחד כתיב ולא שני ספרים אע"ג ספר אתיא לסיפור דברים מ"מ ילפינן נמי ספר אחד ולא שני ספרים כ"כ הלבוש. (ודברי הלבוש הן תלמוד ערוך בגיטין (דף כ' ע"ב) ותוס' שם ד"ה ספר ומשמע שם בתוס' ג"כ דקלף אחד ממש בעינן וכ"מ בחי' הרמב"ן והריטב"א והר"ן שם שכ' בחתיכה א' של קלף ודומיא דמגילת סוטה ע"ש) וצ"ע למה לא מהני דיבוק דהא איתא במנחות (דף ל"ד) רבי יהודה דרש והיה לך לאות אות אחד מבחוץ ואות אחד מבפנים מ"ה אם כתב תפילין על שני קלפים פסול ואם דיבק אותם כשר ורבי יוסי דמכשר שני קלפים משום דלא דרש דרוש זה מ"מ נשמע דיבוק מהני אע"ג מדאורייתא בעינן אות אחד וכ"כ תוס' שם (דף ל"ב) (היינו התוס' שהביא המ"א סי' ל"ב ס"ק נ"ב כנ"ל) ואגודה אם כתב תפילין ומזוזות על שני קלפים ותפר אותם כשר אפי' אחר הכתיבה ומכ"ש אם תפר או דיבק קודם הכתיבה ותוס' בסוטה (דף י"ח) לא פסלו אלא אם תפר או דיבק אחר הכתיבה אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר וכן ס"ל להרמב"ם והטור כמ"ש בי"ד סי' רפ"ח. ואין להביא ראיה מדיבק שברי שופרות דפסול והטעם הוא משום דשופר אחד אמר רחמנא כמ"ש בא"ח סי' תקפ"ו דהא תוס' בסוטה שם כ' שאני שופר דניכר התוספת ועיין בא"ח סי' ל"ב בב"ח וצ"ע עכ"ל הב"ש. ונשמע מדבריו דלענין ד' בתים דתש"ר ג"כ י"ל אם עשאם אפילו מד' עורות ותפרם או דבקם הוי כעור אחד ומ"מ זה אינו דהב"ש קאמר דדוקא כשתפרם או דבקם קודם הכתיבה א"כ ה"נ בעינן שיחברם ויתפרם קודם שיעשה מהן בתים. אבל אם מתחלה עשה כל בית בפ"ע מעור בפ"ע אע"פ שאח"כ תפרם יחד י"ל דלא מהני כמ"ש הב"ש דאם תפר או דיבק אחר הכתיבה פסל להתוס' דסוטה והרמב"ם והטור י"ד. וה"נ כשעשאן ד' בתים ואח"כ תפרן לא מהני. מיהו לפמ"ש בדעת התוס' דמנחות והאגודה מהני אפי' תפרם אחר שעשאם בתים וכן משמע מהראיה שהביא ממנחות (דף ל"ד). וזהו דסיים הב"ש ועי' בא"ח סי' ל"ב בב"ח דהיינו מש"ל דהב"ח הביא ב' סה"ת דתפירה מהני והב"ח עצמו חלק ע"ז וא"כ דעת הב"ש נוטה קצת לדעת המ"א:

(דעת הב"ש בא"ע סי' ק"ל סק"ח נוטה לדעת המ"א. ומ"מ י"ל דמחלק בין תפרם קודם שעשאם בתים דמהני אבל אם תפרם אח"כ י"ל דלא מהני להב"ש):

אמנם באמת גדולי האחרונים השיגו על הב"ש. הבית מאיר שם סי' ק"ל ס"ז כ' מה שהעלה הב"ש ב' התוס' סוטה דאם תפר או דיבק אחר הכתיבה הוא דפסול. ותמיהני לדמיונו הי' לו להקשות על דברי תוספות אלו ועל פסק הרמב"ם וטוש"ע י"ד סי' רפ"ח ס"ג מן מנחות (דף ל"ד) שמבואר דדיבוק אף בתר הכתיבה נמי מהני שהרי ז"ל ת"ר תפילה של יד כותבה על עור אחד ואם כותבה בד' עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבק דברי ר' יהודה. הרי שמצריך הדיבוק בתר הכתיבה וס"ל דמועיל. אלא ודאי שאני התם דהטעם ברש"י ז"ל דעיקר ההקפדה על המישוש שלא ירגיש במשמושו ד' עורות ופשיטא דדיבוק אף בתר כתיבה מהני. משא"כ בגט ומזוזה דההקפדה על ספר אחד כמו שי"ל שהדיבוק לא מהני בתר כתיבה משום דבשעת הכתיבה היה ב' ספרים כן י"ל נמי הדיבוק לא חשוב חיבור כלל כיון שלא היה מתחלת ברייתו ולא מקרי ספר אחד אלא המחובר מתחלת ברייתו (וכך ממש כ' בביאור מרדכי בהל' מזוזה שם לתמוה על הב"ש בזה ובאמת הב"ש דייק מלשון אות אחד שבגמ'. הרי דדבק מהני שיהי' נק' אות אחד. אך מ"מ י"ל כיון דהוא רק לענין אות אחד מבפנים. היינו דפרש"י לך המשמש בהם וניכר מששן של ד' אגרות כל א' לבדה הוי ב' אותות. דלצייר אות א' או ב' אותות מבפנים הוא רק ע"י היכר המישוש מש"ה אף ע"י דבק מהני להחשיב אות אחד. משא"כ באות א' מבחוץ י"ל דודאי לא מהני דבק. ועיין בגיטין (ד"כ ע"ב) גבי בין שיטה לשיטה מהו כו' ספר אחד אמר רחמנא כו'. וכ' הריטב"א פי' כיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי. הרי אע"ג עכשיו הוא ספר אחד לגמרי רק כיון שעומד ליקצץ נק' שנים ושלשה ספרים. א"כ כ"ש שי"ל דדבק ותפירה לא מהני כיון שהי' מתחלה שני עורות מובדלים ממש) עכ"ל. והביא ראיות לזה מהתוס' דזבחים (דק"ה ע"ב) וממשנה ד' פ"ג דאהלות גם כ' דהתוס' דסוטה והרמב"ם ודאי ס"ל דאפי' תפרן כבר קודם כתיבה פסול. וכן השיג הביאור מרדכי גם התורת גיטין סי' ק"ל השיג על הב"ש כנ"ל. ולכאורה יש קושיא על דבריהם וגם על התוס' דסוטה (די"ח) שדימו קרן של פרה לשני עורות שתפרן יחד. והרי משנה שלמה שנינו בפרק המביא תניין (דף י"ט ע"א) על הקרן של פרה ונותן לה את הפרה. ודוחק לומר דמיירי שכתב רק על גלד א' מהקרן. שכל כה"ג ה"ל לפרש. א"ו משמע דאע"ג שהגט נכתב על כל הקרן כשר. ואע"ג דבשופר נק' זה שנים ושלשה שופרות עכ"ז בגט כשר. וא"כ זה לכאורה ראי' להב"ש דבתפר שני עורות ואח"כ כ' עליהם גט כשר. וקרן של פרה ג"כ נעשה החיבור קודם שכ' על זה הגט. כמ"ש הת"ג. אך באמת י"ל כמ"ש במהרי"ק שרש קכ"ב גבי שופר שנסדק ודבקו פסול משום דמחזי כשני שופרות. וא"ת והא מסקינן לעיל בגמרא לר' יוסי בקרן של פרה כיון דמיחברא כחד שופר דמי. וי"ל דלא דמי דהתם בקרן מיחברי מתחלת ברייתן אבל הכא דחברן אח"כ שפיר מקרי שתים או שלשה שופרות ומפסיל עכ"ל. אלמא דחיבור גלדי קרן של פרה כיון שהוא מתחלת ברייתו עדיף טובא מחיבור שע"י דבק דזה נק' שופר אחד לר' יוסי. לכן גם לרבנן דפליגי עליה בשופר מודו לי' בגט דנק' ספר א'. ובשופר דפסלי י"ל דזה אינו רק משום סניף בעלמא כמ"ש בחי' הרשב"א שם א"נ בשופר כיון דלזכרון קאתי מחמרינן טפי. וכמו שיש סברא בתוס' דמנחות (דל"ג) ובמרדכי שבמגילת סוטה בעינן ספר אחד מבורר ומיוחד יותר מספר אחד דגט דהיינו שאפילו כ' על קלף א' לא די עד שיכתבנו ג"כ בדף אחד ובגט אין הקפידה רק שיהי' קלף א' אף שהן ב' דפין אף שבסוטה (י"ח) לא חילקו כן מ"מ גבי שופר מוכרח לומר דלרבנן דר' יוסי בעינן שופר אחד מבורר ומיוחד יותר אחדותו. דהיינו שאף שהקרן מחובר מתחלת ברייתו מ"מ כיון דקאי גלדי גלדי מחזי כשנים ושלשה שופרות. וגבי גט נק' זה ספר אחד כיון דמ"מ מיחברי בתחלת ברייתן ואינו חיבור בידי אדם. אבל שני עורות שתפרן י"ל דפסול גם בגט משום דזהו שני ספרים ממש כנ"ל. וכמו דבק שברי שופרות או שופר שנסדק ודבקו בגלד. לפרש"י דפסול משום שנים ושלשה שופרות לר' יוסי ג"כ אף אם דיבקו יפה ואינו ניכר כלל. וכמ"ש הר"ן שם גבי שופר שנחלק לשנים ודבקו דפסול דה"ל דיבוק שברי שופרות אע"פ שבכה"ג יוכל לדבקו יפה. ומ"ש הב"ש ע"ז משום דניכר התוספת הרי זה לא שייך רק גבי קרן של פרה ולא גבי שופר שנסדק ודבקו. ואודות קושיית הט"ז סי' ק"ל סק"ו נ' דמתורץ עפמ"ש מהרי"ק שרש קכ"ב ענף א' דר' שמעון בן אלעזר דאמר דיריעה שנקרעה טולין במטלית ודובקין בדבק. ודאי לא פליג אסתם מתני' דר"ה דשופר שנסדק ודבקו פסול. דלא דמו להדדי דהתם היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא כו' עכ"ל. אלמא ס"ל בפשיטות דגבי ספר תורה לא שייך לומר כן ספר אחד אמר רחמנא כו' ולא כקושיית הט"ז. והטעם פשוט משום דס"ת לא סגי בלאו הכי שתיעשה מיריעות הרבה תפורין זל"ז. א"כ לא שייך לומר כן ספר אחד אמר רחמנא כו'. וא"כ בס"ת ודאי דובקין בדבק כו'. מיהו צ"ע לפמ"ש בביאור מרדכי ה' מזוזה (דפ"ב ע"ג ש"נ) דאפי' בספרים מסיק הירושלמי דפסול דף א' בשתי עורות א"כ איך דובקי' בדבק כו'. גם צ"ע מ"ש בשם הפר"ח בהל' גיטין סי' קכ"ה סק"מ דקי"ל כת"ק דרשב"א דנתקרע הגט אין דובקי' בדבק וגבי ס"ת הוא ג"כ פלוגתא דת"ק ורשב"א במ"ס כמ"ש מהרי"ק ש' קכ"ב ופסקו כרשב"א:

(הבית מאיר השיג על הב"ש וכן השיגו עליו הביאור מרדכי והתו"ג. קושיא ממשנה דגט שנכתב על קרן של פרה כשר ובשופר פסול משום דה"ל ב' וג' שופרות. וצ"ל דבשופר בעינן שיהי' אחדותו מבורר יותר. ישוב קושיי' הט"ז ע"פ מהרי"ק ש' קכ"ב):

ואין להביא ראיה דתפירה או דבק הוי כעור אחד. מהא דפרש"י במנחות (דף ל"ד ע"ב) אהא דתניא ואם אין חריצן ניכר פסולות. החריץ שבין כל בית ובית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ עכ"ל ופי' זה מוכרח משום דאל"כ ה"ל בית אחד לגמרי ופשיטא דפסול ולכך הוצרך לומר שמבפנים יש מחיצות רק שמבחוץ אין ניכר. וא"כ לפ"ז נראה דהמחיצות שמבפנים לא נעשו מעור אחד עם העור שמבחוץ אלא ע"י דבק ואפ"ה מהני לולי משום דאין חריצן ניכר. אך באמת אין משם ראי' דשפיר יכולין אנו לצייר שהניח עור הרבה עד שגם מחיצות שמבפנים נעשו מעור אחד ממש. ולכאורה יש ראי' דלא מהני תפירה ודבק להיות עי"ז כעור אחד. מהא דאיתא במנחות (דף ל"ה ע"א) תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני. וכ' התוס' תיתורא הוא העור הנכפל למטה שמכסה פי הבתים והוא בית מושבו של תפילין ונראה כעין דף של גשר ומשמע מתוך פי' הקונטרס שהבתים והתיתורא הכל מעור אחד ואין נוהגין כן עכ"ל. ובפסקי תוס' שם סי' צ"ב כתב תיתורא אף כי ראוי לעשות מעור אחד אין נוהגין כן עכ"ל. ובהרמב"ם פ"ג מהלכות תפילין ה"ג כ' ומחזירין מקצת העור מלמטה ותופרין אותו מארבע פנותיו. וכ' הכ"מ ומלשון רבינו נראה שהבתים והתיתורא הכל מעור אחד הם וכ"כ הרא"ש ז"ל דמשמע מפירוש רש"י והעולם לא נהגו כן לפי שעור הבתים דק ועור התיתורא צריך שיהי' עב וחזק עכ"ל וכ"ה בהגמי"י שם אות ב'. והנה במרדכי ה' תפילין כ' תיתורא דתפילין הלמ"מ פ"ה שמעור הבתים עצמה כפול למטה והוא בית מושבן של תפילין ונראה לר"י כפי' הגאונים שמביא עור רחב וכופל העור תחת התפילין להיות להם גשר כו' ואני מצאתי שיש מביאין ראיה לפרש"י מההוא דפרק במה מדליקין מדלא מוקי ההיא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לההוא תיתורא. ולרש"י ז"ל ניחא דהיינו עור הבתים ומכשירין של תפילין נפקא לן דבעינן טהורה. אבל לפי' הגאונים קשה דכיון שאין כתוב כאן שום דבר לא קרי ביה תורת ה'. ואמר ליה ר"י כיון שמחובר ותפור בבתים אע"פ שהשין על הקציצה הוי כמוה לענין טהורות עכ"ל. וא"כ מזה מוכח דהיכא דבעינן עור אחד היינו שיהי' עור אחד ממש בלי תפירה כמ"ש הב"ח. דהא מבואר מדברי הפוסקי' שיש מחלוקת בין פרש"י לפי' הגאונים דלפרש"י צ"ל התיתורא מעור אחד עם הבתים ולהגאונים א"צ. והרי גם להגאונים נמי התיתורא צ"ל מחובר על ידי תפירה להבתים כמ"ש ר"י כיון שמחובר ותפור בבתים כו'. א"כ הא דלרש"י והרמב"ם צ"ל מעור אחד דלא כפי' הגאונים על כרחן היינו עור א' ממש בלי שום תפירה. והיינו משום דע"י תפירה לא נחשב כעור אחד וכנ"ל. וכן משמע ממ"ש המרדכי ב' ר"י כיון דמחובר ותפור בבתים הוי כמוה לענין טהורות. דמהו לענין טהורות דוקא ולמעוטי מאי. ע"כ נראה הכוונה דנהי דאין התפירה מהני כ"כ שיהיו נחשבין עי"ז כעור אחד ממש. מ"מ הוי כמוה לענין דבעי' שיהי' מעור בהמה טהורה כיון שמחובר ותפור להבתים ועליהם נכתב השין כו'. וא"כ מזה מבואר דבד' בתים עצמן דבעינן שיהיו מעור אחד. היינו מעור אחד שלם בלי שום תפירה. ועוד ראי' לזה דאל"כ אמאי לא אמר ר"י ראי' לדבריו וליטעמיך אמאי לא מוקי ההיא דלא הוכשרו כו' בשני בתים האמצעיים ובשמחוברין ע"י תפירה והי' ר"י מכריח מזה מ"ש כיון שמחובר ותפור כו' הוי כמוה לענין טהורות. א"ו שהד' בתים היו עשויות מעור אחד ממש. מיהו אפשר לדחות ראיה זו דודאי היכא דבעינן מעור א' צ"ל לכתחלה מעור א' שלם בלי תפירה. אבל בדיעבד מהני כשמחובר ע"י תפירה ובתיתורא נוהגין אף לכתחלה להקל ע"י תפירה:

(ראיה מסוגיא דתיתורא ממחלוקת רש"י והגאונים אי צ"ל מעור א' דבד' בתים צ"ל מעור א' שלם ממש בלי שום תפירה):

ועוד יש להביא ראי' מסוגיא דסנהדרין (דפ"ח ע"ב ודפ"ט ע"א) דאמרי' אי הכי תפילין נמי אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ופי' הרמב"ם פ"ד מה' ממרים ואנח גבייהו היינו שדבקו בבית החיצון וכ"ה במהרש"א שם ואפ"ה אמרי' האי לחודי' קאי אלמא דדבק אינו חיבור והיינו כי מעור אחד ממש בעינן. ואע"פ שיש לדחות דזהו דייקא בבית החמישי הוא דלא הוה דבק חיבור דלא דמי לאגד דלולב למ"ד דצריך אגד שאגד זה הוא הכרחי לג' המינין ג"כ מש"ה מחבר ג"כ המין האחר משא"כ זה הדבק של בית החמישי אין בו צורך כלל. מ"מ י"ל אי איתא דדבק בתפילין הוה חיבור יהי' חיבור גם בבית ה' ולא גרע חיבור זה מחיבור יום שמיני דחג לז' ימי החג דהישן בשמיני לוקה מה"ט דימים רצופי' הוי חיבור כמ"ש הריטב"א בסוכה דל"א ב' הרמב"ן וכ"נ לדעת הר"ן שם ותוס' בסנהדרין (דפ"ח ע"ב) אולם להתוס' דסוכה (דל"א) שם אין ראי' משם. ונת' כ"ז בקונט' בפ"ע בסוף תשובה זו. אמנם מצאתי להרמ"ע בתשו' סי' ל"ח הובא ג"כ בכנה"ג סי' ל"ב שכתב וז"ל עוד שמעתי שיש כאן מתחכמים לעשות הבתים של ראש בארבעה עורות ואפשר שיצא זה להם ממה ששנינו במסכת כלים פי"ח תפלה ארבעה כלים כו' ואין זה דקדוק נכון שהרי מפורש בברייתא בפרק הקומץ רבה כותבן על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד ופסקוה כל בעלי הלכות ואין ספק שכך היא מצותן ותנאי לא פליגי שאין זה לעכב אלא אפילו על ארבעה עורות כשרים ובלבד שיהיו תפורין זה לזה ואם לא תפרן עד שישובו בעור אחד פסולין כי אין ללמוד יותר מזה מאותה משנה וכן היא שטת ב"י א"ח סי' ל"ב מסכים עם סה"ת עכ"ל. הרי הוכיח ממשנה מפורשת בכלים דאם עשה הבתים מארבעה עורות תפורין זה לזה יצא וע"ש בפי' הרמב"ם שכתב ונתפרו כו' מבואר להדיא כמ"ש הרמ"ע. וכן ממ"ש התיר קציצה הראשונה מבואר דגם מתחלה הי' חיבורן רק ע"י תפירה וכ"ה ג"כ לפי' הר"ש והרא"ש שם. וכ"ה בהרמב"ם פ"ז מהלכות כלים הי"ב והתיר קציצה הראשונה כו' וכן אם התיר השניה כו'. ואין לדחות לומר דהמשנה מיירי כשטלה עליהן עור א' ממש ונמצא שאע"פ שהתפירה לא מהני לעשותן כעור א' ממש מ"מ זה העור העליון א' הוא ולא נפסל משום שהבתים שמבפנים מפסיקין בין העור העליון שהוא העיקר והואיל והוא מעור אחד והבתים שמבפנים אינן מעור א' ומפסיקין בין העור העליון ובין הפרשיות די"ל דלא גרע מכורכין במטלית עיין במרדכי ובספר ביאור מרדכי מה שפלפל בענין כורכין במטלית דלא דמי לבית החיצון שאינו רואה את האויר כו' יעו"ש. ומצינו שהי' דרכן כן לתלות עליהן עור אחר כדאיתא בברייתא פרק השולח (דף מ"ה) ובסנהדרין פרק נגמר הדין ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא עיבדן לשמן. ואיתא במרדכי ריש ה' תפילין דפי' טלה עליהן היינו על הבתים כו' ע"ש. דהא ליתא דא"כ הא דתנן התיר את הרביעית טהורה מטמא מת אבל טמאה מגע טמא מת מחמת דמחוברת לשלשה בתים הטומאות מגע. והרי י"ל דטמאה טמא מת מחמת חיבורה לעור העליון. ונצטרך לומר דכשהתיר את הרביעית החליף ג"כ את העור וטלה עליהן עור אחר אחד או י"ל דמיירי שהבתים נטמאו קודם שטלה עליהן זה העור וכשהחליף שנית הג' בתים החליף ג"כ העור. מ"מ כ"ז דוחק ועיקר חסר מהספר. ובפרט מלשון הר"ש והרמב"ם מבואר שאין מפרשין כן לכן נראה דפשטא דמשנה זו מסייע להו להאומרים דתפירה מהני בחיבור הבתים זה לזה. וכ"ז לענין דיעבד אבל לענין לכתחלה הרי פי' הרמ"ע ג"כ דאין להוכיח ממשנה זו דשרי ולכן פסק ג"כ דלכתחלה בעינן מעור א' שלם שאין בו תפירה וכמש"ל ראי' לזה עכ"פ ממחלוקת רש"י והגאונים גבי תיתורא. וגם מסה"ת שממנו נובע הקולא בתפירה מבואר דס"ל ג"כ דלכתחלה צריך לעשותן מעור א'. גם מ"ש הב"ש ראי' דדבק מהני מדמהני בתש"י לר' יהודה קודם חזרה י"ל דמשם מוכח ג"כ דלכתחלה לא מהני מדתניא יצא וצריך לדבק כו' מבואר דלכתחלה לא. וכ"כ הא"ז וא"ר והפמ"ג וכ"ד הביאור מרדכי רק שבביאור מרדכי משמע קצת דאפילו דיעבד לא מהני:

(ראי' מסוגי' דפרק אלו הן הנחנקין (דפ"ט) דתפירה לא מהני. אך הרמ"ע בתשו' סי' ל"ח הביא ראי' מפורשת ממשנה ח' פי"ח דכלים דתפירה בית לבית מהני דיעבד עכ"פ. ומ"מ לכתחלה ודאי צ"ל מעור א' ממש):

ועכשיו נבוא לשאילתינו בענין הבתים שעושין במחניכם שהעור העליון החופה על הד' בתים כלה ומסתיים בגג של שני בתים החיצונים ואינו חופה צד החיצון של שני בתים החיצונים. ושם מדביקין שין ואח"כ מחפין בעור דק קטן. ונמצא הבית החיצון אינו עשוי מעור א'. והנה לעד"נ דאף לדברי המקילים בחיבור הד' בתים זה לזה ע"י תפירה ודבק מ"מ מודים דכל בית בפני עצמו צ"ל מעור א' שלם בלי תפירה ודבק. דבשלמא בחיבור הד' בתים זל"ז כיון שמ"מ צ"ל ד' בתים דוקא אלא שצ"ל מעור א' להיות זכרון אחד ע"ז י"ל דע"י תפירה ודבק נמי חשוב זכרון אחד. אבל כל בית בפ"ע להיותו אחד ממש צ"ל אחדותו מבורר יותר שיהי' דוקא מעור א' ממש ולא ע"י תפירה ודבק. ותדע שיש לחלק כן דכמו כן מצינו לחלק בין חיבור ד' פרשיות זל"ז ובין חיבור פרשה א' או אפילו מזוזה א' דהנה גבי ד' פרשיות דתש"י לר' יהודה קודם שחזר בו דס"ל שצ"ל אות אחד מבפנים שיהיו הד' פרשיות על עור א' דוקא ואם כתבן בד' עורות יצא וצריך לדבק. הרי ע"י שנתחברו הד' פרשיות זל"ז ע"י דבק הוי אות אחד ואילו אם כתב פרשה א' מהד' פרשיות על שני עורות שדבקן זל"ז ודאי נ' מודה ר' יהודה דלא מהני מדתניא כתבן על ד' עורות יצא וצריך לדבק. דהיינו שכל פרשה נכתב על עור א' שלם. משמע בכתבה על שמונה עורות לא יצא אע"פ שדבקן. וכדקי"ל בי"ד סי' רפ"ח ס"ג אפילו במזוזה שהם ב' פרשיות לא מהני דבק ותפירה והיינו משום דנק' ספר אחד וכ"ש בפרשה א' ממש וכמ"ש בירושלמי דתו"מ אינן נכתבין אלא על עור א' וכ"כ הביאור מרדכי סוף ה' מזוזה ד"ה וטולין במטלית דלכל הפוסקים זולת רש"י לא מהני דבק ותפירה בפרשה עצמה דתפילין זולתי בתפירת קרע ע"ש ובטוי"ד סי' רפ"ח משמע דגם לרש"י כ"ש דלא מהני תפירה ודבק. הן אמת שבד"מ בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ב כ' בשם הא"ז אם כתב תפילין בשני דפין בעור אחד או אפילו בשני עורות ודבקם יחד כשר עכ"ל. וע"כ כוונתו על פרשה א' דתש"ר דאילו על ד' פרשיות דתש"י הרי קי"ל דא"צ לדבק ועוד דא"כ מהו אם כתב בשני דפין דהא מצותן כך לכתחלה ג"כ לכתוב כל פרשה בדף בפ"ע בעור א'. א"ו מיירי על פרשה א'. והנה אף שרמ"א הביאו בלי חולק אכן באמת הוא נגד הירושלמי וכל הפוסקים דתו"מ אינן נכתבין אלא על עור א' בלי דבק ותפירה כדקי"ל בי"ד סי' רפ"ח ס"ג. וצ"ל דס"ל כפרש"י דכתבה על שני דפין דפסול היינו שני דפין אף בעור א' אבל בדף א' אף אם הדף נכתב על שני עורות שתפרן כשר וכמשמעות התוס' (דל"ב) ב' רש"י. ועי' במרדכי ב' ר"ש גבי כתבה על ב' דפין שי"ל דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי וכ"ה בפסקי תוס' דסוטה (די"ח). (מיהו י"ל דגם לפי' התוס' ב' רש"י אין כשר רק להשלים ודומיא דתפירת קרע ולא שני עורות ממש). והא דמיקל הא"ז בפרשה שכ' על שני דפין אע"ג דבמזוזה פסל צ"ל דס"ל דפיסול זה במזוזה דוקא ולא בתפילין. ומ"מ ק' דגבי גט כ' הד"מ סי' ק"ל סק"ו ב' הא"ז דאם תפר ב' עורות ביחד או דבקן בדבק צ"ע אם יש להכשירו. ומדוע בפרשה דתפילין הכשיר. וצ"ל דמחמיר בגט יותר משום דנק' ספר וספר א' אמר רחמנא כו'. מיהו אנן ודאי קי"ל דפסול בכה"ג בפרשה א' דתפילין כפי הירושלמי והפסק דטוש"ע סי' רפ"ח ס"ג וא"כ הא דאי' בגמ' דבארבע פרשיות דתש"י מהני דבק להיות נחשב אות אחד. אין לנו לתרץ רק באחד משני פנים הא' כמש"ל בשם הבית מאיר והביאור מרדכי דשאני התם דעיקר ההקפדה על המשוש שלא ירגיש במשמושו ד' עורות לכן מהני דבק משא"כ בעלמא היכא דבעינן ספר אחד לא מהני דבק ותפירה. אלא שא"כ י"ל דגם בד' בתים דתש"ר דבעינן עור אחד להיות זכרון אחד ג"כ לא יהי' מהני תפירה ודבק. ולכן אם נתפוס סברת הרמ"ע והמ"א דמקילין בזה בתפירה ודבק. ע"כ צריך לתרץ באופן אחר ולומר דיש לחלק בין חיבור ד' פרשיות דתש"י זל"ז דמהני דבק דאף דבעינן אות אחד. מ"מ כיון שהם ד' פרשיות רק שצ"ל מתאחדים שיהי' נק' אות אחד סגי ע"י אחדות דתפירה או דבק. משא"כ בדבר שהוא אחד ממש כמו ספר אחד ושופר אחד דפי' אחד שהוא יחידי ממש. ולא דברים רבים שנעשו אחד כמו ד' פרשיות. רק שופר אחד ממש וכן ספר אחד. לכן צ"ל אחדותו מבורר יותר ולא מהני דבק או תפירה ולכן קי"ל בי"ד סי' רפ"ח ס"ג דמזוזה פסל בכתבה על ב' עורות תפורין משום שהוא ספר א'. וכ"ש פרשה א' דתפילין שהוא דבר אחד יותר ממזוזה שיש בה ב' פרשיות רק שנק' ספר א' (ומיהו גם במזוזה כיון שמצוה בסתומות הרי מצוה להסמיכן זל"ז י"ל דדומה קצת לפרשה א' וכ"ש לפמ"ש רבינו ז"ל שא"צ ריוח כשיעור פ' סתומה שבס"ת משום דמזוזה ל"ד לס"ת שהקפידה התורה בב' פרשיות להסמיכן זו לזו בדף אחד דוקא לפרש"י ואף לפ"ד התוס' והרא"ש בעינן עכ"פ עור אחד עכ"ל. ולזאת י"ל דדומה לפרשה א' שבתפילין וא"כ עכ"פ בפרשה א' שבתפילין בעינן עכ"פ עור א' כמו במזוזה). וא"כ לכן נאמר דבחיבור ד' בתים דתש"ר אף שצ"ל עור אחד כדי להיות זכרון אחד מ"מ כיון שהם ד' בתים אלא שצ"ל אחד מהני חיבור דתפירה או דבק. כמו דמהני בחיבור ד' פרשיות דתש"י. אבל כל בית בפ"ע שהוא אחד ממש צ"ל ודאי מעור אחד ממש ולא מהני בו תפירה ודבק כמו דלא מהני חיבור זה במזוזה לפי שהיא ספר אחד ממש וה"ה בית אחד ממש. ואף שיש לדחות לומר שאין ללמוד בתים מהפרשיות. מ"מ י"ל ג"כ להפך דהא בד' פרשיות מבואר בגמ' בפי' דמהני דבק שיהי' נק' אות א' ובד' בתים יש פוסלין אפילו דיעבד ולכתחלה לכ"ע בעינן מעור א' ממש וי"ל דהוא משום שהפרשיות הם מבפנים והבתים מבחוץ ונראה לעין ע"כ יש קפידא יותר. ולכן עכ"פ אין להקל בבתים יותר לכ"ע ממה שהקילו בפרשיות דלא הקילו רק בחיבור ד"פ זל"ז. משא"כ בפרשה א'. ולכן כמ"כ גם בבתים הנה כל בית בפ"ע צ"ל מעור א' דוקא אבל אם עשאו משני עורות שתפרן פסול וכ"מ קצת בסה"ת שכ' או שמא אפי' מד' עורות כו' מד' דוקא והיינו דעכ"פ כל בית צ"ל ודאי מעור אחד. ועוד דסברא זו מצינו בתוס' דמנחות (דל"ג ע"א) לפ"ד רש"י דבמקום דבעינן שיהי' מבורר יותר אחדותו כמו גבי מגילת סוטה דכ' בספר פסלינן בכתבו על שני עמודין אפילו בעור א'. ובגט אע"ג דבעינן ספר א' כשר כה"ג משום דלא כתי' בספר ע"ש וכ"כ המרדכי ה' מזוזה. גם מהגמ' דר"ה (דכ"ז) מוכרח חילוק כזה כמש"ל דהא לרבנן פסול קרן של פרה משום שופר א' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות. ואע"פ שחיבור גלדי הקרן הוא מתחלת ברייתו. משא"כ גבי גט אע"ג דבעינן ספר א' ולא שנים ושלשה ספרים מ"מ כשר על קרן הפרה משום דהחיבור מתחלת ברייתו ע"כ נק' ספר א'. ועכצ"ל דבשופר לרבנן בעינן שיהי' אחדותו מבורר יותר כיון דלזכרון קאתי. וכמש"ש בגמ' דכלפנים דמי כו' ואתיא בכ"ש ממגילת סוטה דבעינן שיהי' אחדותה מבורר יותר מספר אחד דגט לענין ב' דפין כנ"ל. א"כ סברא גדולה היא לחלק בבתי התפילין אף לפ"ד המ"א וסייעתו בין חיבור ד' בתים זל"ז דמהני דבק או תפירה שיהיו נקראין עי"ז זכרון אחד. ובין כל בית בפ"ע דצ"ל מבורר יותר שהוא אחד ע"כ צ"ל מעור א' ממש. ובפרט שהרי מרוב הפוסקי' משמע דבעינן עור א' ממש בכל הד' בתים אלא שהרמ"ע הביא ראי' להקל מהמשנה פי"ח דכלים כנ"ל ומהתם א"א להוכיח רק על חיבור ד' הבתים זל"ז. א"כ אם באנו להקל גם בבית א' בפ"ע ודאי עליך הראי' כי יש סברא גדולה לומר דבבית א' בעינן עור א' לכ"ע:

(י"ל דגם להרמ"ע ומ"א מ"מ כל בית בפ"ע צ"ל מעור א' ממש אף לעכב כי אחדות בית א' צ"ל מבורר יותר וכה"ג מחלקינן בין חיבור ד' פרשיות דתש"י לחיבור ספר א' דמזוזה או פרשה א' דתפילין וד' הא"ז שבד"מ סי' ל"ב הוא נגד הפסק דטוש"ע י"ד סי' רפ"ח ס"ג. וכה"ג משמע בתוס' דסוטה (דל"ג) גם בגמ' דר"ה (דכ"ז) דבמקום דבעינן שיהי' מבורר יותר שהוא אחד מחמרינן יותר לפסול כל שנראה קצת שאינו אחד כל כך. לכן י"ל דבבית א' בעי' לד"ה שיהי' מעור אחד):

ועפ"ז יש להחמיר בענין שאילתינו. שהרי שני בתים החיצונים הם נעשין כל בית משני עורות רק שמחוברין ע"י דבק. ובכל בית בפ"ע י"ל דצ"ל מעור א' דוקא. אך לכאורה יש לצדד להקל לפי שכל בית נעשה תחלה מעור א' ממש רק באותו העור שתולה על הד' בתים הוא שנעשו חיפוי דבתים החיצונים משני עורות. א"כ י"ל דאע"ג שחיפוי בתים החיצוני' לא חשוב מעור א' אף שדבקו. מ"מ יספיק לנו להקל משום שהבית החיצון שבו הפרשה נעשה מעור א'. ומה שמדביקין עליו עור אחר אף שאינו עור א' י"ל דלא יזיק עכ"פ כיון שהבית עצמו הוא מעור אחד. והכי משמע מדתניא פרק השולח (דף מ"ה) ציפן זהב וכו' פסולות. משמע דוקא זהב דאינו עור אבל עור בהמה טהורה כשר אף שאינו עור א'. וכמו בתש"י שאמרו מי שיש לו ב' של ראש ואין לו תש"י ישים עור על א' מהן לכסות הבדלת הבתים וכשרים לשל יד. אלמא דאע"ג דמבפנים הם ד' בתים מכשרי במה דמבחוץ הוא בית א'. כמ"כ י"ל כאן אע"ג מבחוץ הבית מב' עורות מ"מ כיון שמבפנים הוא עור א' כשר. וראיה זו למדתי מדברי המרדכי ריש ה' תפילין ממ"ש כתב רבינו שמשון בשמושא רבא מצריך לכרוך כל פרשה ופרשה ואין לפוסלו משום ה"ט כדחזינן הכא שתולה עליה עור והשתא אין עור הבתים רואה האויר כו' וע"ש בחי' אנשי שם דר"ל בתחלה הפי' דהבית עם הפרשה יכרוך עליה עוד עור וזהו ממש כנ"ד. ואע"ג דמסיק שם דר"ל שיכרוך על הפרשה. מ"מ גם פי' הראשון נראה דכשר. ועוד מדכ' שם לקמן גבי מעברתא דתפילין ומיהו ר"י אומר דאדרבה איפכא מסתברא דהיכא שכולו מחופה בעור כדלעיל עדיף טפי דנראה הכל כעור אחד (ור"ל דמש"ה כשר תש"ר לש"י כשתלה עלי' עור א') ומה לי בעור א' ומה לי בב' גבי ראש נמי הכשרנו לעיל לכורכו בקלף אבל היכא שניכר שאינו מעור תפילין יש לפסול טפי עכ"ל. א"כ כשכולו מחופה בעור חשוב כעור אף שמבפנים ד' בתים ומחוץ בית א'. א"כ כמ"כ י"ל כאן כיון ביה"ח מחופה כולו בשני עורות חשוב כעור א' לכן אף דמבחוץ ב' עורות כיון דמבפנים הוא עור א' כשר. אך י"ל דאין ללמוד זה מהתם כי התם הריעותא הוא מבפנים שמבפנים הם ד' בתים לכן אין זה פוסל כיון שמבחוץ הם בית א' כי מה שמבחוץ הוא העיקר. אבל כאן נהפוך הוא שהריעותא הוא בעור החופה שהוא מבחוץ. והוא עיקר הבית והוא עשוי משני עורות. ואף שהמרדכי בשם רבינו שמשון ע"פ שמושא רבא התיר בטולה עור ע"ג עור הבתים כנ"ל וכמ"ש הב"ח סי' ל"ב סעי' ל"ד היינו דלא נפסל משום לא תוסיף וכמ"ש ר"י דמה לי עור א' מה לי ב' עורות. אבל מ"מ היינו כשעור שטולה הוא ג"כ עור א'. אבל בנד"ז דהעור שטולה הוא ב' עורות שדבקן י"ל דגרע ופוסל. להיותו עיקר הבית והוא פסול. ועוד שהרי בית שמעור א' המחופה בב' עורות אלו אינו רואה את האויר. והרואה את האויר הוא מב' עורות. וא"כ אינו דומה לתש"ר דכשר לש"י כשטלה עליהן עור א' דהתם הרואה את האויר הוא בית א'. מיהו י"ל דאם נחשוב החיפוי עם הבית המחופה כדבר א' זה נק' שהבית רואה את האויר כמ"ש במרדכי ב' ר"י גבי מעברתא דתפילין ועבב"י ססי' ל"ב שיש בזה דעות:

ואף אם נצדד להקל בכ"ז לומר כיון דהבית שמבפנים עשוי מעור א' אין החיפוי מזיק וגם נחשוב כרואה את האויר. מ"מ יש להחמיר מצד השינין שאינן עשוין מעור א' עם הבית שמעור א' שהרי עושין שין מקלף ומדביקין אותו על הבית. אע"ג שעי"ז נעשה צורת שין באותו העור העליון החופה על הבית וא"כ לכאורה נעשה עי"ז שין בעור ביה"ח עצמו אך הא ליתא דהא העור החופה הוא מן ב' עורות דבוקין דלא מהני אלא משום שהבית המחופה הוא מעור א' והרי בו אין נעשה צורת שין רק שנדבק לו שין בדבק ונעשה צורת שין בעור החופה. ואנן בעינן שהשין עם הבית יהי' מעור א' ממש וי"ל ג"כ דבזה לא מהני דבק כמו דלא מהני בבית א'. וז"ל המרדכי שין של תפילין הלמ"מ בשימושא רבא כ' ובעינן דליצור בקילפא דביתא צורת' דשין כו' ופי' רש"י בפרק במה אשה יוצאה במסכת שבת שין עשויה מעור החיצון עצמו קומט בו שלשה קמטי כעין שין. וכן הוא בטוש"ע וכל הפוסקים בשמ"ר וברמב"ם רפ"ג מה' תפילין ובסה"ת. וכ"מ ממ"ש במרדכי גבי תיתורא שיש מביאין ראי' לפרש"י מההיא דפרק במה מדליקין כו' ואמ"ל ר"י כו' משמע דהשין הוא מגוף הבית דאל"כ הי' ר"י אומר וליטעמיך לוקמי' בבתים עצמן וכשהשין דבוק אעכצ"ל דהשין צ"ל מגוף הבית החיצון ומ"מ לעיל נת' לדחות קצת ראי' זו. אבל מ"מ כ"ד כל הפוסקי' ותדע שהסה"ת שהעיר הספק דשמא בחיבור הבתים מהני לא הזכיר כלל כן גבי שין ע"ש סי' ר"ח ואע"פ שהד"מ והמג"א ס"ק נ"ז כ' ושין אין לשנותה ממנהג זקנים שהיו עושין קמט של עור הבית מיהו אם עשאה בדפוס או כתב בדיו על בית לבן אין בידינו לפוסלה עכ"ל. והרי כשכתב בדיו אינו נעשה השין מעצם עור בית החיצון כ"א מהדיו. אך אין דומה כלל דהתם גם כתיבת הפרשיות הוא כן בדיו ע"ג הקלף הלכך סברא הוא דגם השין שבבתים נמי כשר כה"ג. ועוד דהא אין השין נעשה מהדיו רק בצירוף קלף ועור הבית הסובל את הדיו ומקיפו מארבע רוחותיו. וגם נעשה השין רק על הבית ולא מקודם משא"כ בשין של קלף שמדביקו לבית שהוא שין בפ"ע רק שנדבק להבית י"ל דפסול. וגם אין זה חיבור עצמי כחיבור הדיו להקלף. אך לכאורה יש לומר דדין זה במחלוקת שנוי' שבאה"ע ססי' קכ"ו כ' הש"ע אם רקם או ארג או עשה במעשה מחט אותיות הגט י"א דלאו כתב הוא. וכ' הג"פ מ"ש ב' י"א היינו משום דהב"י דקדק מלשון רש"י שכ' לפי שאינו כתב קבוע אלא מוטל על הבגד ושני ראשיו תחובין. שלפ"ז י"ל שאם הוא קבוע כגון שהוא ארוג או מרוקם כמו שרוקמים הנשי' אצלינו (שהוא מרוקם מב' צדדיו ע"ש בג"פ) שהוא קבוע כתב מיקרי וכשר וצ"ע. ומדברי ר"ח והערוך משמע לפסול גם בכה"ג לכן כ' י"א. וכן הוא בפר"ח שם. והנה גבי גט בעינן ספר א' וא"כ לפרש"י דכשארוג מב' צדדיו היטב כשר עכצ"ל דנק' ספר א'. א"כ כמ"כ י"ל בהדביק אותיות ע"ג הקלף נק' לספר א'. מיהו להאומרים שם דלאו כתב הוא י"ל ה"ה בנד"ז וגם לרש"י שם נסתפק הב"י והניח בצ"ע. וגם י"ל רש"י לשיטתי' לפמ"ש התוס' דמנחות (דל"ב) בשמו גם י"ל ארוג היטב במחט מב' הצדדי' הוי חיבור טובא טפי מדבק. ולפ"ז נשאר לנו החשש מחמת השין. דאם הי' עור החופה מחפה את כל בית החיצון אז הי' כשר שהרי ע"י שין הנדבק נעשה בהחיפוי ג"כ שין ממש. א"כ היינו אומרי' דהחיפוי הוא עיקר ביה"ח והרי נעשה שין ג"כ בו בעצמו ממש. אבל בנ"ד שאין החיפוי שעל ביה"ח מעור א' א"כ עכצ"ל דעיקר הבית הוא הבית שתחת החיפוי שנעשה מעור אחד. א"כ נשאר החששא מחמת השין שאינו נעשה מעור א' ממש כ"א ע"י דבק. וזה י"ל דלא מהני כנ"ל:

ועוד יש לחוש בנ"ד משום מ"ש מע"ל וכשמתיישנים התפילין נקמט העור החיפוי של השינין. ואינו מחפה אף הצד החיצון בשלמות ובתשו' הריב"ש סי' ל"א משום דאינו הדר כו' אלמא בעינן שיהי' הדר וכ"מ במ"ש הרא"ש ה' ס"ת ושאלתי את רבינו מאיר מרוטנבורג הא דאמרי' בשלש יתפור אם יכול לדובקו בדבק כו' אינו ניכר אלמא בעינן שלא יהי' ניכר. וגם מתשו' מהר"מ להרא"ש פן יתפרד הדבק וכו'. א"כ הרי בנד"ז ס"ל להר"מ דלא מהני דבק. ואף שאנו נוהגין להקל כהרא"ש כמ"ש הרמ"א והש"ך בי"ד סי' ר"פ סק"ו. מ"מ פי' הב"ח בתשו' סי' קל"א אלא דוקא היכא דמחבר את הקרעי' יפה ואינו ניכר דלא מיגניא אבל היכא דניכר ומיגניא אסור וכו'. ובנ"ד שנקמט העור כשמתיישן י"ל דה"ז ניכר. ואף שזהו רק כשמתיישנין התפילין מ"מ הב"ח כ' בא"ח ססי' ל"ב דכל העומד ליפסק כנפסק דמי והביאו אאזמו"ר שם סעי' ע"ח וצ"ע:

ומ"מ לפי שלא מצאתי בפי' בפוסקים לחלק בין חיבור ד' בתים זל"ז לחיבור דבית א'. לא מלאני לב[י] לפסול לגמרי התפילין שכבר נעשו עד"ז ועל בינתי לא אשען. אבל אלהבא יש לצוות להסופרים שיעשו עוד לבד מה שעשו כמו שבא בהשאלה יעשו עוד באופן שעור החיפוי שעל החיצון המחפה צד החיצון של הבתים החיצונים יעשהו ג"כ שיחפה את כל הבית החיצון ואת העור אחד שעליו דהיינו שיעבור ויחפה את הגג וגם את צד הפנימי של בית החיצון עד החריץ וגם מהצדדים שאז יהי' עכ"פ כל בית מעור אחד שלם גם מבחוץ. אמנם לכתחלה ודאי צ"ל שיהיו כל הד' בתים מעור אחד ממש וכמשנת"ל שהרי יש מחמירים אפילו דיעבד וגם המקילים כ' דלכתחלה צ"ל מעור אחד. ולקמן יתבאר עוד ראיה לזה מהש"ס דסנהדרין (דפ"ח ע"ב) דצ"ל הארבעה בתים מעור אחד ממש רק שיש מקום לדחות דזהו לכתחלה: