ו

והנה נלע"ד יש להביא ראי' דמחיצות שאינן גמורות לא מהני לחלק הבתים להיות כל אחד חשוב בית בפ"ע. אע"ג שהמחיצות הן עומד מרובה על הפרוץ. דתנן כה"ג ממש לענין חילוק בתים לגבי עירוב בעירובין (דע"ב ע"א) חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד בש"א עירוב לכל חבורה וחבורה ובה"א עירוב א' לכולן. ומוקי לה בגמרא בשהבדילו הטרקלין במחיצות שאינן מגיעות לתקרה. ולב"ה מחיצה זו לא הוי חילוק רשות דמחיצה שפילה היא וכ"פ הרמב"ם פ"ד מה"ע וטוש"ע סי' ש"ע אלמא דכה"ג שאין המחיצות גמורות חשוב בית א' ממש. ואפי' העומד מרובה על הפרוץ הרבה כגון שגובה המחיצה ט"ו טפחים ואינן מגיעות לתקרה בחלל ג"ט (וע"ש דלב"ש אפי' במסיפס חשוב חילוק בתים. וא"כ דעת הט"ז אתיא כב"ש. מיהו י"ל דהט"ז ס"ל דבעירוב הקילו ב"ה). ואין לומר דדוקא בעירוב הקילו. הא בעלמא הוי מחיצה דהא עומד מרובה על הפרוץ מהני מדאורייתא. אך ז"א שהרי הר"פ בהגה' סמ"ק סי' רפ"ב למד מכאן ג"כ לענין השלמת עשרה לתפלה דלא הוה הפסק אותן מחיצות כו' הובא בב"י סי' נ"ה ומשמע בעירובין (דצ"ב ע"ב) דזה שוה לשאר מילי דאורייתא ובפסחים (דפ"ה ע"ב) גרסי' וכן לתפלה כו'. וא"כ משמע דלב"ה מחיצות שפילות כה"ג לא מהני מדאורייתא והטעם פי' הר"פ שם שהגג מחברן ר"ל כיון שגג א' לכולן ממעל להמחיצות משוי להו חדא ביתא כל היכא שאין המחיצות המבדילות מגיעות לתקרה (ועי' ברבינו יהונתן במשנה הנ"ל דמיירי ביש עליה כו' ולא משמע כן ברמב"ם וטוש"ע ושא"פ וגם בעירובין (דע"ט סע"א) משמע ג"כ כן דהתם סתם בית ליכא עליה ע"ג כמו בטרקלין) וא"כ כה"ג נמי בבתי התפילין כשאין המחיצות הפנימיי' מגיעים עד התיתורא י"ל שהתיתורא מחברתן דמשום שהם באים בשלשול מלמעלה למטה לא עדיפי ממחיצות שממטה למעלה עפ"ק דסוכה (דט"ז ע"א). מיהו י"ל דהכא שאני שמבחוץ ניכר שמובדלים לד' בתים משא"כ גבי טרקלין. אך מ"מ אין לחלק בהכי לפי הטעם דשהגג מחברן. (אינו מוכרח דשפיר יש לחלק בהכי כי אפ"ל דאין הגג מחברן אא"כ לא ניכר כלל מבחוץ שהם ד' בתים):

אמנם לפמ"ש במ"מ דש"ע של רבינו הנ"ל כאאזמו"ר נ"ע בסי' נ"ה מבואר שהתוס' דעירובין (דע"ט סע"א) חולקין על הר"פ וס"ל דדוקא במחיצות עראי הוא דס"ל לב"ה דאין מועילות לחלק הרשויות כשאין מגיעות לתקרה. אבל במחיצות קבועות מודה וא"כ לפ"ז גבי התפילין הרי המחיצות פנימיות ג"כ חשובים כמחיצות גמורות לפ"ע מהות מחיצות הבתים. אכן עם היות שהתוס' חולקים על הר"פ מ"מ אין להקל באיסורא דאורייתא כנגד הר"פ בשגם שהאלי' רבא סי' ש"ע סק"ו פסק לענין עירוב ג"כ דאפי' במחיצות מבנין של קבע דינא הכי דכשאין מגיעות לתקרה שוי' למחיצות עראי והוכיח כן מהמרדכי והאגודה וכ"מ לענ"ד מסתימת לשון הרמב"ם. אך לכאורה י"ל עוד שהרי המ"מ כ' בשם הרשב"א דאם המחיצות מגיעות לתקרה פחות מג"ט כלבוד דמי וכ"מ להדיא בש"ס (דע"ט) הנ"ל וא"כ ה"נ נימא הכי. מיהו י"ל דלאו בכל דוכתא אמרינן לבוד עי' במהרי"ו בסימנים סי' ל"ג ובתוס' דעירובין (דף י' ע"ב) (ובחי' הריטב"א שם כ' בענין אחר ובפרש"י סוכה (י"ח) משמע דוקא באמצע לא אמרינן לבוד גבי טומאה) ועוד דבתפילין שכל עיקרן פחות טובא אפי' מטפח ואפ"ה אחשבינהו רחמנא וקראן בתים א"כ לא שייך לומר בהו דפחות מג"ט כלבוד דמי דכך לי אצבע דבית התפילין כמו ג"ט דשאר מחיצות. וסברא זו יש ללמוד ממ"ש הריטב"א בסוכה די"ח להבדיל לענין טומאה דאע"ג דיש בו פותח טפח אין בו לבוד שאני טומאה שהכתוב עשה בו מטפח כג' טפחים דעלמא כו'. וככה י"ל להבדיל כמה הבדלות לגבי קדושת התפילין. ועוד דאפי' לענין שבת דאמרינן לבוד כ' המ"א סי' תק"ב סק"ח דלהרמב"ן לא אמרינן לבוד בכלים ועם היות שהמ"א הניח דבריו בצ"ע (ועי' במחצית השקל שם דמכלכלה לק"מ ועי' בריטב"א גבי כלכלה ומטרסקל נמי לפענ"ד לק"מ דמצד גוד אחית אתינן עלה). גם הרשב"א פ"ק דשבת גבי כוורת השיב עליו. אך הריטב"א בעירובין ד"י כ' וי"א שאין לבוד בכלים כו' מ"מ הרי בכלי שאין רחב ד"ט להתוס' נמי לא אמרינן לבוד ועי' בק"נ פ"ק דשבת גבי כוורת ועי' בפנ"י ד"ט דרש"י נמי אפשר ס"ל כן למסקנא. (ויש מקום לומר דמחיצות התפילין לתוכן עשויות להניח בהן הפרשיות מיהו ז"א דעכ"פ עושין אותן להשתלשל מלמעלה למטה) הלכך אין להקל כלל מצד לבוד. וכיון שכן י"ל דכל שאינן מחיצות גמורות עד התיתורא אזי כחדא ביתא חשיבי. אלא צריכות ליגע בתיתורא (ועי' עירובין י"א ע"ב) וכמ"ש בסה"ת שהתיתורא מכסה הפיות של הבתים כנ"ל: