ג

לכאורה י"ל דהט"ז יצא לו ללמוד קולא זו מלשון הרא"ש בסדר תקון התפילין וכ"כ הטור והרי"ו הובא למעלה. וחוקק בדפוס שלשה חריצין עומק כדי רוחב הפרשיות כדי שיגיע חריץ שבין בית לבית עד מקום התפר. דמשמע מלשונם דא"צ לעשות כן רק משום כדי שיגיע החריץ עד מקום התפר. וא"כ אין זה רק משום מנהגא וחומרא שנהגו להחמיר כדאביי וכן פי' הב"ח סכ"ח. וא"כ אי איתא דהפסק המחיצות עד למטה מעכב מדינא. א"כ הל"ל כדי שיהיו נעשים מחיצות ולמה עשו מהטפל עיקר ומהעיקר אפילו טפל לא עשו. אך אין זה הכרח די"ל דאי משום המחיצות לא היו צריכין לחקוק הדפוס כי היו יכולים לעשות מחיצות מבפנים ע"ד שפרש"י. (ע' ביאור מרדכי הנ"ל). ומ"מ קצת דוחק הוא דהל"ל וגם עי"ז יהיו נעשים המחיצות:

עוד יש ראי' לכאורה להט"ז מהא דקי"ל במנחות (דל"ד) שמי שאין לו תש"י ויש לו שני תש"ר שטולה עור על א' מהן ומניחן הרי דלא קפדינן רק על בחוץ שיהי' אות א' מבחוץ ואע"ג שמבפנים הם ד' בתים גמורות שפיר דמי א"כ כמ"כ נאמר לענין תש"ר ג"כ דהקפידא הוא ג"כ רק על בחוץ שיהי' חריץ ניכר ואע"ג שאין הפסק למטה מבפנים והם שם בית א' ש"ד כמ"ש הט"ז. מיהו יש לחלק דבתש"י שפיר י"ל דכשטולה עליהם עור א' הרי הם מבחוץ אות א' בודאי משא"כ בהפך גם תש"ר דבעי' ד' בתים ממש כמשרז"ל טט בכתפי שתים כו' הלכך כל שהן בפנים בית א' ה"ז בית א' לגמרי ולא שייך לומר שמבחוץ הם ד' בתים כי זהו רק דימוי ולא ענין אמיתי כלל. ואע"ג שזה חילוק דק עכצ"ל כן דאל"כ נימא ג"כ שאף גם אם הם מבפנים בית א' לגמרי כגון שלא ניכר החריץ שבין בית לבית כלל מבפנים רק שניכר מבחוץ ומשכחת לה בשעור הגג עב ביותר אפ"ה כשר מאחר דקפדינן רק על בחוץ וזה ודאי אינו במשמע אף להט"ז (וע' בביאור מרדכי הנ"ל) א"ו צריך לחלק כנ"ל או שאין ללמוד תש"ר מתש"י לענין זה:

והנה ראיית הרמ"ע בתשו' סי' ל"ח לסברא זו מהרמב"ם וז"ל כי כל חריץ שיכנס בפנים כמו צלע סכין יספיק להכשיר דלא גרע מחוט ומשיחה שכ' הרמב"ם. היטב מע"ל אשר דיבר שאין ראי' זו מכרעת כלל שי"ל דהרמב"ם מיירי שעשה מחיצות מבפנים. ומ"מ הרמ"ע שם מיירי שמצדדי החריץ יהי' מגיע עד התפר ע"ש ואפ"ה לא רצה מהר"ם באותן התפילין ע"ש:

ולפענ"ד פליאה נשגבה ע"ד הט"ז דאם כדבריו דסגי בחריץ לבד בלי מחיצות כלל א"כ במה יתקיימו הפרשיות כל א' בביתה. שזה ודאי הוא מושג בחוש שאף אם לשעה יעכבנה החריץ מ"מ במשך זמן תשמט ותפול משם כ"ש אם ינענע אותם. וא"כ היו צריכים לפתוח הבתים ולבדוק זה כל יום שמא נשמטו הפרשיות מביתן ואז התפילין הם פסולים לגמרי ואנן קי"ל דתפילין א"צ בדיקה לעולם מדינא משום שאין מצויין להתקלקל כמ"ש בטור ססי' ל"ט. ואם סגי בלא מחיצות כהט"ז אין לך מצוי ועשוי להתקלקל גדול מזה שתשמט הפרשה מחריץ שלה מלמעלה כו'. ויותר יש להפליא ממחלוקת רש"י ור"ת באופן הנחת הבתים דלר"ת צ"ל מושכבת בביתה אבל מעומד פסול כמ"ש התוס' במנחות (דל"ג) וא"כ כשאין המחיצה מגעת עד למטה א"א להניחה בביתה מושכב אפי' כרגע שלא תשמט ממקומה דמי יעכבנה וא"כ אמאי לא סתרו הפוסקים את פר"ת מהאי טעמא. וליישב זה הי' אפ"ל דזה ניתקן ע"י החוט והמשיחה שנותן בין בית לבית. ולפמ"ש בסה"ת סי' ר"י משמע שתופר בחוט זה את העור העליון שבין הבתים עם עור התחתון שהוא התיתורא ע"ש נמצא שזה החוט הוא כמו לחי המפסיק בין בית לבית. וא"כ י"ל שהוא המעכב את הפרשה שלא תשמט מביתה ומ"מ זה דוחק דגם זה אינו חיזוק גמור וכ"ש אם התפירה אינה באמצע רק מהצד והרי לא קבע מקום לו ועוד דמהרמב"ם וטוש"ע ושא"פ משמע שאין צריך לתפור כלל רק להעביר החוט בין בית לבית מצד זה לצד השני (ומש"ה שפיר דמי במשיחה אע"פ שאינה ראוי' לתפירה) וכ"מ בגמ' שנותן חוט כו'. ופי' בטוש"ע ויעביר ולא נזכר תפירה מכלל שאינו מעכב. ועוד דהתוספות כ' דכשהפרשיות הן בד' עורות א"צ חוט זה כלל וכ' הט"ז ס"ק ל"ח שכ"ד הטוש"ע וא"כ אין להפרשיות על מה לסמוך את"ל דסגי בלא מחיצות רק בהיכר חריץ א"ו משמע דהא דסגי בהיכר חריץ היינו בשיש מחיצות מבפנים כנ"ל הא לא"ה פסול והפוסקי' לא הצריכו לפרש זה דפשיטא היא דבעי' ד' בתים ואם אין רק חריץ לבד הרי הן בית א' וכן מבואר ומוכרח מהגמרא פ' הקומץ רבה (דל"ה סע"א) ופרש"י שם שבכל חריץ שבין שני בתים יש בתוכו שתי דפנות היינו דופן לכל בית וכל בית יש לו ד' דפנות גמורות והובא בטוש"ע סי' ל"ג: