ג

מיהו להתוס' וסייעתו יש ראי' משם (אך יש להסתפק לשטת התוס' כשנקטע לו אחר שהיה י"ג שנה ונזקק לתפילין דכה"ג באין לו בהן אחר שנזקק אין לו טהרה וצ"ע כי בכל יום י"ל שמתחדשות המצוה ושבתות ויו"ט מפסיקי' שאינו זמן תפילין לכ"ע וצ"ע). אך צ"ע דלהתוס' אפי' אין לו זרוע שמאל וכ"ש אם נשאר קצת מהזרוע סמוך לכתף חייב בתפילין להניחם שם ודמי לאין לו בהן מעיקרא שמקומו של בהן זוהי בהן וה"ה גבי יד דתפילין וכ"ש אם נשאר קצת מהיד. וזהו נגד ברייתא במנחות (דל"ז) דתניא אין לו זרוע פטור מהתפילין אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם. ולכל הפירושים בנחתך הזרוע לגמרי פטור מהתפילין לת"ק דהלכתא כוותי'. (הג"ה. ולפמש"ל בהג"ה בפי' דברי התוס' דאין הטעם משום דמקומו הוה בהן דידיה אלא הטעם דלא בעינן קרא כדכתיב אלא בשהיה להעדים יד. וכן במצורע כשהיה לו בהן. א"כ לק"מ דלעולם כשאין לו זרוע פטור מן התפילין ולא אמרינן כלל דמקום הזרוע היינו זרוע דידיה עכ"ה). וגם ר"י החורם בספרי ס"ל דמניח בימין ולא במקומו של יד שמאל. מיהו יש ליישב כיון דמקום תפילין הוא רק על הקיבורת שהוא ערך חצי מן האבר הסמוך לכתף הנק' זרוע הוא החצי הסמוך למרפק. והחצי העליון אינו מקום תפילין. וא"כ בנחתך כל הזרוע י"ל דנחתך גם מקומו של הקיבורת וא"כ א"א לומר זוהי יד שלו שזה אומרים אם נשאר מקום היד ובעדים יד שלהם. וכן באין לו בהן י"ל דמיירי שנחתך עד פס היד לבד ובכה"ג הוא דאם נקטע קודם שנזקק לטומאה לא אמרי' זוהי בהן שלו אבל אם נחתך גם מקומו של בהן י"ל דגם בנקטע קודם שנזקק לטומאה לא אמרי' זוהי בהן שלו כיון שאינו מקומו של בהן כלל וא"כ ה"ה בנקרע הזרוע לגמרי הרי נחתך גם מקומו של הקיבורת ר"ל החצי הזרוע שלמעלה מהקיבורת וא"כ א"א לומר זוהי יד שלו כי יד דתפילין היינו קיבורת וחצי למעלה הוא מקומו ושייך ע"ז לומר זוהי כו'. משא"כ למעלה מזה. מיהו לפ"ז עכ"פ בנשאר חצי הזרוע שלמעלה מהקיבורת חייב בתפילין. ולפ"ז פי' הברייתא היינו דוקא אין לו זרוע כלל אבל בנשאר חצי העליון מודה ת"ק. וזהו ג"כ נגד כל הפוסקי' בא"ח סי' כ"ז דבנחתך עד למעלה מהקיבורת פטור מתפילין לכ"ע. ולפמש"ל בפי' הרמב"ם א"ש שאין ללמוד כלל משם לתפילין בנחתכה הקיבורת לחייבו בתפילין. ואדרבה יש ראי' לנגד מאין לו בהן דגם באין לו קודם שנזקק לטומאה אין לו טהרה עולמית וא"כ ה"ה ג"כ בתפילין דיד דידהו היינו קיבורת וזהו ג"כ הפך ממ"ש החו"י וז"ל ומזה אפשר עוד לומר דכל שנשאר לו אפי' בחלק העליון קרוב לכתף מקום להניח תפילין מניח שם דמיקרי יד דידי' בל' תורה כדמוכח מגידמי' דמעיקרא דזה הנשאר היינו יד דידי' עכ"ל שבאמת לא קרב זא"ז כלל דיד העדים קאי על כל היד ולכן בנשאר אפי' חלק מה שייך לומר היינו יד דידהו משא"כ יד דתפילין היינו קיבורת ובנחתך קיבורת אין כאן יד דידי' וא"כ קשה דידי' אדידי' מאחר שלשטתו מיירי שם גבי עדים בנשאר הזרוע עכ"פ. דאל"כ אפי' גידמים מעיקרא פסולים. א"כ מנלן דתפילין בנחתכה הקיבורת מניח תפילין הא נחתכה הקיבורת לענין תפילין דמי לנחתכה כל הזרוע לענין עדות. מיהו לפמש"ל דלשטת התוס' אפי' נחתך כל הזרוע מיקרי יד שלהם לענין עדות יש ראי' לתפילין בנחתכה הקיבורת. אבל להרמב"ם אין כאן ראי' כמש"ל. (הג"ה. ולפמש"ל בהג"ה דלהתוספות עיקר הטעם דבגידמים מעיקרא לא בעינן קרא כדכתיב אף לשמואל א"כ הא דביד העדים אפילו נחתך ונקטע כל הזרוע שלהם קודם שהעידו עדותן כשרה ויהרג ע"י אחרים אין הטעם משום דהמקום הנשאר בכתף סמוך לזרוע זהו נקרא יד העדים. שזה אינו שייך להקרא יד כלל. אלא הטעם משום דבכה"ג שנחתך קודם שהעידו לא בעינן קרא כדכתיב ולא איכפת לנו מה שאין יד כלל להעדים. א"כ לענין תפילין בנחתכה הקיבורת דאין לו יד לענין תפילין פטור מלהניח תפילין בשמאל דהא בתפילין ודאי מעכב יד. ולא דמי כלל לעדים דשם בהגדה תליא ולא איכפת לן במה שאין להם יד רק משום דשמואל ס"ל דבעינן קרא כדכתיב וע"ז ס"ל להתוספות דגם לשמואל בנקטעה ידם קודם שהעידו לא בעינן קרא כדכתיב אבל בתפילין הרי העיקר הוא היד כמו בעדים ההגדה בפה. עכ"ה). ולפע"ד פי' אין לו בהן א"ש טפי לפי' הרמב"ם דאין לו משמע ג"כ מתולדתו כדאיתא בבכורות פ"ו אין לו ביצים כו' אין לו אלא כיס א' כו' ע"ש בגמ' שם בעל ה' רגלים ושאין לו אלא שלש ובגמ' ל"ש אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טריפה נמי הוי ועיין טוש"ע יו"ד סי' נ"ה דמיירי נמי בחסר מתולדתו (ובמש"ל דאפי' נחתך כל הזרוע כשרים לעדות נפשות לפי דיני ישראל. יש קושי' לכאורה דא"כ למה לא אוקים מתני' דמכות (דף ז' ע"א) כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו כו' ה"ז יהרג אע"פ שאין כאן יד העדים הראשונים ויוכל לתרץ דמיירי בשהיו עדים הראשונים גידמי' וא"כ א"א כלל יד העדים תהי' בו ואעפ"כ יהרג. ובשלמא להתוס' לק"מ כיון דזו היא יד שלהם א"כ בעינן שתהי' יד העדים בראשונה אפי' בכה"ג שידחו אבן בכתף. אבל לפמ"ש בדעת הרמב"ם דבכה"ג לא בעי' יד העדים כלל. (הג"ה. וכ"כ לעיל בהג"ה שגם דעת התוס' כן משום דכשנקטעה יד העדים קודם שהעידו לא בעינן כלל קרא כדכתיב ולא מפני שזה המקום של היד הוא יד דידהו. עכ"ה). א"כ קשה. ויש ליישב דאה"נ דהוה מצי לשנויי הכי מיהו שינוייא דחיקא היא). ואפשר להעמיד דעת החו"י דבנחתך כל הזרוע פסולי' לעדות נפשות לפי דיני ישראל לפ"ד התוס' ואעפ"כ לק"מ אאין לו בהן. ויהי' ראייתם נכונה לאין לו בהן אע"פ דהתם לא נשתייר מבהן כלום והכא נשתייר יד. משום שי"ל דעיקר יד העדים היינו פס היד עם האצבעות אע"פ שכל הקיבורת נק' בלשון התורה יד מ"מ לענין יד העדים תהי' בו בראשונה העיקר הוא פס היד שבו נוטלים האבן וזורקי'. תדע מדאמר שמואל נקטעה יד העדים פטור שנאמר יד העדים כו' ושמואל נמי מיירי בנקטע פס ידו לבד. וא"כ מה ראי' ממ"ש יד העדים כו' עדיין יש יד העדים. ואין לומר משום דכתי' יד העדים שהיתה תהי' כדמסיק אח"כ ליתא שזה חידש אח"כ להכשיר גידמי' דמעיקרא. אבל בלאה"נ הוה ניחא לי' הא דנקטע יד העדים פטור. ועכצ"ל משום דעיקר יד בהא היינו פס היד וכיון דנקטע אין כאן יד העדים ואח"כ חידש דאע"פ שהעיקר הוא פס היד מ"מ בגידמים דמעיקרא זוהי יד שלהם ומזה למדו התוס' דה"נ באין לו בהן דמעיקרא ש"ד שזהו בהן שלו כמו שהקנה זהו יד שלו אע"פ דבעינן פס היד. ובנקטע כל היד לעולם אפי' במסקנא פסולי לעדות נפשות. ומ"מ שטת הרמב"ם הנ"ל א"ש טפי דמ"מ אין זו ראי' מוכרחת לאין לו בהן. דהכא מ"מ י"ל זוהי יד שלו דהא כולה קיבורת נק' יד. אבל בבהן א"א לומר כן דלעולם אין שם בהן רק על האגודל לבד: