ח

והנה כאשר כתבתי מוכח ג"כ דעת אאזמו"ר הגאון נ"ע דהנה בסי' תרנ"א סעי' י"ד פסק דאיטר נוטל הלולב בימינו שהוא שמאל של כל אדם ובסעי' ט"ו כ' מי שנקטעה ידו הימנית יטול הלולב בזרועו הימנית. אלמא ס"ל דע"י שנקטעה ידו הימנית לא מיחשב איטר. והנה דרכו לפסוק כהמ"א וכאן נטה מדבריו משום דמוכח מסוגי' פמ"ח ומתשו' רמ"א סי' קכ"ב דע"י שנחתכה ל"ח איטר ואע"ג דמ"מ השמאל היא שלמה וחשובה יותר מ"מ אין זה כדאי לדחות מצות נטילת לולב בימין. כי ימין עדיפא היכא דאפשר לפ"ד המרדכי והטור דימין ממש בעינן כי ראיית ר' יואל מהא דשבת אין ראי' כלל לשטתם. ומה שכ' ואם א"א לו ליטול הלולב בזרועו הימנית יטול הלולב בידו השמאלית שהיא חשובה לו ימין. אין ר"ל שהיא ימינו באמת כמו באיטר דא"כ אפילו יכול ליטול לולב בזרועו הימני' הי' ראוי שיטול בשמאלו השלמה כמו באיטר. אלא ר"ל דחשובה לו כימין אע"פ שאינה ימין ממש והוי נטילה חשובה. ואע"פ שכ' כן בנחתך מ"מ כבר נת' דנד"ז שיש לו כח וגבורה בימין יותר מבשמאל השלמה לא גרע מנחתך כו'. ועוד נראה קצת ראיה מסוגיא דאין לו בהן שבסנהדרין (דמ"ה ב') דר"א ס"ל נותן על מקומו והנה כשאין לו בהן שהוא הגודל ודאי אינו יכול לעשות המלאכות בה היטב וא"כ מסתמא מרגיל לעשות בשמאלו וא"כ שמאלו יהי' ימין (לפ"ד הטור אה"ע סי' קס"ט) וגם לת"ק דר"א אמאי אין לו תקנה יתן בבהן שמאלו שהוא ימינו ואין לומר משום דלא מיירי רק בנקטע אח"כ ומשום דרגילות לא מהני למיחשב איטר. דהא לשון אין לו בהן י"ל דמיירי ג"כ מתולדתו. אע"ג דהתוס' והרא"ש פי' דמיירי בנקטע משנזקק לטומאה. מ"מ היינו משום דס"ל דנקטע קודם שנזקק לטומאה אפילו ת"ק מודה לר"א דנותן על מקומו וה"ה בנולד כן. וגם להרמב"ם פ"ה ממחוסרי כפרה שלא חילק בין קודם שנזקק לטומאה או אח"כ כמ"ש התוי"ט ותשו' חוות יאיר סי' קס"ז. א"כ לדידי' מיירי מתניתין בכל ענין וממילא משמע נמי אפילו אין לו מתולדתו וא"כ משמע קצת דבנולד הימין חסירה קצת לא נחשב איטר אף אם עושה מעשיו וכותב בשמאלו. וי"ל דהיינו כשניכר שיש לו כח וגבורה בימין דבתר כח אזלינן כמ"ש בסה"ת כדלעיל. מיהו מ"מ אין זה ראיה גמורה דאף שאין לו בהן ימין מתולדתו מ"מ אפשר שעושה רוב מעשיו בימינו רק שי"ל שכותב בשמאלו משום שאין לו בהן בימינו קשה לכתוב בימין. ומשום זה לחוד ודאי לא נחשב איטר דאף רבינו יחיאל לא אמר דבתר כתיבה אזלינן רק גבי תפילין. ועוד דבבכור שור פרק גיד הנשה דצ"ב משמע דבבהן יד לכ"ע בתר מיני' אזלינן ואף איטר יד נותן על בהן ימין כל אדם דאף לדידי' ימין מיקרי דהא בצד ימין קיימא רק שאינה מיומנת למלאכה ובכהן דפסול היינו דלעבודה תרווייהו בעינן עומדת בצד ימין ומיומנת למלאכה עכ"ל. וא"כ לפ"ז פשיטא דאין להביא ראי' לנד"ז מדין בהן יד דמצורע דהא אף את"ל דנחשב איטר הרי ס"ל דשם לכ"ע נותן בימין כל אדם. אך דבריו צ"ע דהנה אף שזה שחילק בין בהן יד למצורע ובין עבודה דכהן דלעבודה תרווייהו בעינן. זה נכון וכמש"ל ג"כ דבעבודה לחומרא בעינן ימין גמור וימין גמור אינו אלא בתרווייהו שיהי' יד העומדת לימין ויש בה כח וגבורה ובחסר א' מהן אין זה ימין גמור ולכן לחומרא אינו נחשב ימין. משא"כ גבי תפילין אין להקל מהאי טעמא אף שאין השמאל שמאל גמור דלכך איטר חייב בתפילין על שמאלו שהיא יד תש כח דילי' אף שעומדת לימין כנ"ל. וכך י"ל בבהן דמצורע דכיון שאם נחמיר עליו אין לו תקנה ע"כ אין להחמיר עליו כ"כ ודי שיתן בבהן היותר ימני אף שאין בו תרווייהו. אבל מ"מ מנ"ל דבודאי בתר מיני' אזלינן ומאי שנא מחליצה דהא ילפינן בגזירה שוה חליצה ממצורע כדאי' ביבמות (דק"ד ע"א) רגל רגל ממצורע דכתי' על בהן רגלו הימנית. והשתא את"ל דברגל ויד דמצורע לכ"ע בתר ימין דעלמא אזלינן אין להסתפק דגם בחליצה בתר ימין דעלמא אזלינן לא מיבעי' למאן דאמר דון מינה ומינה אלא אפילו למ"ד דון מינה ואוקי באתרה הרי פרש"י רפ"ד דשבועות כמשפט המפורש באתרה מפורש דייקא. משא"כ בחליצה לא נתפרש כלום אי בתר ימין דעלמא אזלי' או בתר ימין דידי' וא"כ ראוי לומר כמו בימין דמצורע. לכן עכצ"ל דלהטור דס"ל דבחליצה בתר ימין דידי' אזלי' ה"ה גבי בהן דמצורע. וכ"ה להר"ן וסייעתו המסתפקי' ובעינן בחליצה בב' רגליו ה"ה גבי בהן דמצורע באיטר. וכ"נ ממ"ש הטור אה"ע גבי חליצה ומסתברא דבכה"ג אמרינן גבי תפילין כו' ואילו הי' הטור מודה דבמצורע אזלינן בתר ימין דעלמא. א"כ למה ניחא לי' לדמות חליצה לתפילין ולא למצורע כלפי לייא הא חליצה דבעינן ימין ממצורע ילפינן ועוד דהוא רגל ורגל ובתפילין יד ולא רגל. א"ו כוונת הטור דבמצורע וחליצה ילפינן מתפילין. וצ"ל דהבכ"ש קאי רק על דעת הר"ן ולא לדעת הטור וג"ז דוחק ועוד בסמ"ג משמע ג"כ שאין פשיטות בבהן יד ורגל דמצורע ליזל בתר ימין דעלמא יותר מבחליצה שהרי כ' תדע שהרי באזן אזן כו'. ולמה לא הוכיח בפשיטות דדמי לרגל דמצורע א"ו שגם שם הי' מקום לומר דאזלי' בתר ימין דידי' אלא שמוכיח אזן אזן כו'. ואפשר כוונת הבכ"ש כיון דבאזן ימנית דמצורע לכ"ע הכוונה אזן העומדת לימין דעלמא כמ"ש הסמ"ג א"כ גם בהן יד ורגל דמצורע לכ"ע אזלי' בתר ימין דעלמא דדמי לאזן דידי' ובזה כ"ע מודו להסמ"ג ולא נחלקו רק בחליצה. ועיין ט"ז בא"ח סי' ג' ססק"ח במ"ש דלדידי' הוי השמאל שלו ימין כו' והבכ"ש בברכות דס"ב סד"ה מפני שהתורה ניתנה בימין כ' מ"מ סברא זו נ"ל דוחק. ולפע"ד אם נאמר דהט"ז ס"ל כדעת הטור אה"ע אין זה דוחק כלל דלהטור מוכרח לומר כן. גם מ"ש הבכ"ש בשבת דס"א דאיטר רגל ינעול ג"כ בימין כל אדם תחלה אינו א"ש לדעת הטור הנ"ל. ועיין בפמ"ג במ"א רסי' קנ"ח גבי נט"י דכ' בפשיטות דגם באיטר יד בתר ימין דעלמא אזלינן ואינו מוכרח כלל דלהטור אה"ע ודאי בתר ימין דידי' אזלינן כנ"ל. ואדרבה מאי שנא מלולב דקי"ל דנוטל הלולב בימינו שהיא שמאל כל אדם ואף הסוברי' בחליצה כהסמ"ג מודים בלולב משום דבתר חשיבות אזלינן וה"ה לענין נטילת ידים:

ראי' (מדברי אאזמו"ר גבי לולב דל"ח איטר בנחתך ימינו וה"ה בנד"ז. קצת ראי' לזה מסוגי' דאין לו בהן ויש לדחות. דברי הבכ"ש פג"ה דפשיטא לי' דבמצורע בתר ימין דעלמא אזלי' צ"ע דלהטור אה"ע אינו כן. מה שהשיג על הט"ז א"ח סי' ג' סק"ח אינו נראה גם קושי' על הפמ"ג רסי' קנ"ח):