ב

והנה עוד יש טענה שלא יברכו הנשים משום איסור ברכה שא"צ דעובר משום לא תשא כמ"ש טענה זו התוס' והר"ן עצמן פ"ד דר"ה. וגם ע"ז ישב הר"ן וז"ל דברכה שא"צ מדרבנן הוא ובכה"ג לא אמור. והיינו דהזכרת השם בברכה אף על פי שא"צ כלל לא מתסר אלא מדרבנן ודוקא בברכה שאינה צריכה כלל. אבל בברכת המצות למי שהוא פטור מהן לא. הלכך אם רצו הנשים לברך על מ"ע שהזמ"ג הרשות בידן עכ"ל והוא מהתוספות בר"ה שם (דל"ג ע"א) ד"ה הא ופ"ב דחגיגה דט"ז סע"ב. וע' עוד כיוצא בזה בתוס' פ"ב דברכות די"ד ע"א. אבל על מצות כו' מידי דהוה אלולב ואתפילין. דהני נשי מברכות כו' וכ"כ הרא"ש שם סי' ה'. ובתר"י שם שהרי שני ימים טובים של גליות כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז טעם הרמב"ם דפוסק שאין הנשים מברכות א"ש טובא לפמ"ש המג"א סי' רט"ו סק"ו בשם הרמב"ם דאיסור ברכה שא"צ הוי דאורייתא. וא"כ אזיל לשיטתיה. והאלי' רבא שם סק"ה חלק על המג"א בזה לומר דגם להרמב"ם אינו רק מדרבנן וכ"פ שם ג"כ אאזמו"ר הגאון ז"ל. וע' רמב"ם פ"א מה' ברכות הט"ו ופי"ב מה' שבועות ה"ט והובא ב"י וש"ע י"ד סי' של"ד סעי' ל"ז דלכאורה משם משמע כהמ"א מדחייב ע"ז ולא עוד אלא שאם השומע לא עשה לו כלום השומע עצמו חייב. ואמרי' הטעם ע"ז בגמרא פ"ק דנדרים (דף ז' ע"ב) משום שכל מקום שהזכרת השם מצויה עניות מצויה ומשום הכי החמירו בזה יותר מבשאר עוברי עבירה וע"ש בהר"ן ובהרא"ש ואם איתא דהרמב"ם מודה דבברכה שא"צ אין בה איסור דאורייתא ולא דמי למזכיר שם שמים לבטלה א"כ מנלן דבברכה שא"צ ג"כ חייב ושאם לא עשה לו כלום השומע עצמו יהא חייב. דמנלן להחמיר באיסור דרבנן יותר מבשאר עבירה דאורייתא שאם לא עשה השומע יהא הוא חייב ע"ש בתוס' ובר"ן. ומ"מ בתשו' הרמב"ם סי' כ"ו הובאה בכ"מ פ"ג מה' מילה ה"ו מה שהשיב לחכמי לוניל. וחכמים הם שתיקנו את הברכה והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא כו' לפיכך כל דבר שנסתפק לנו אם עשיית דבר מצוה מצטוינן כו' עושין אותה דבר בלא ברכה כו' לא תקנו לה חכמים ברכה עכ"ל. מזה משמע כהאלי' רבא מדקאמר והם אמרו כל המברך כו' משמע דאינו מן התורה ועוד דאל"כ הל"ל בפשיטות דכיון שחיוב הברכה אינו רק מדבריהם ויש נגד זה ספק איסור תורה דכל המברך ברכה שא"צ עובר כו' ע"כ אין לברך ומדקאמר רק משום הם שתקנו כו' והם אמרו כו' משמע דאין בזה חששא דאורייתא וזה כמ"ש האלי' רבא כנ"ל וכ"כ בתה"ד ססי' ל"ז בשם הגאונים. וכ"מ לכאורה בגמרא פ"ה דברכות (דל"ג סע"א) וכיון דנפק ליה בחדא אפשר והוי ברכה שא"צ כו' עובר משום לא תשא ואעפ"כ אנן קי"ל דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ואף שהטעם משום והם אמרו כו' מ"מ מזה מוכח לכאורה דאיסור ברכה שא"צ אינו כ"א מדרבנן ולכן והם אמרו שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס דאל"כ איך אמרו כן והא חזינן דסברת הש"ס דדומה לברכה שאינה צריכה. והנה לפ"ד הא"ר בהרמב"ם דהא דנשים אין מברכות על מ"ע שהזמ"ג אף שהוא איסור דרבנן מ"מ לא הותר למי שהוא פטור מהברכה וגם לפ"ז טעמא דידיה ברווחא י"ל דאזיל לטעמי' דפוסק כר' יהודה דנשים אין סומכות כלל ואסור להן לסמוך והיינו אף לא באקפו ידייכו עם שהוא רק איסור דרבנן כמ"כ ס"ל דנשים אין מברכות על מ"ע שהזמ"ג אף דברכה שא"צ הוא רק מדרבנן דהא התוס' ור"ן דמתירין לנשים לברך הוא משום שפסקו כר' יוסי ור' שמעון דנשים סומכות רשות. משא"כ להרמב"ם דס"ל דנשים אסורות לסמוך ממילא דודאי אין מברכין על מ"ע שהזמ"ג אף אם אין בברכה שא"צ רק איסור דרבנן. והרשב"א בחידושיו בר"ה (דל"ג) העיד דדעת כל הפוסקים כר' יוסי ור' שמעון רק שכ' וקשה לי דהא הוי סתם מתניתין כר' יהודה ומחלוקת בברייתא כו' וקושיא זאת נז' ג"כ בס' המכריע סי' ע"ח ותירץ ע"ז דהסת"מ אינו מבואר בה כלל דלא כר' יוסי. ואולם הרשב"א תירץ ג"כ כזאת וחזר והקשה ע"ז ע"ש וגם קושייתו יש ליישב עפמ"ש הפנ"י פ"ג דברכות (ד"כ). וע"ש דמסיק דסת"מ דפ"ג דברכות דס"ל דתפילין מ"ע שהזמ"ג אתיא כר' מאיר ולפ"ז מוכרח דס"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות. וההיא דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין י"ל דאתיא דלא כר' מאיר כקושיית התוספות בערובין (דצ"ו ע"ב). או דאתיא כר"מ. והא דמעכבין את הנשים מלתקוע אינו משום דנשים אין רשות לסמוך. אלא משום דילמא אתי לאפוקי ברה"ר כו'. והתוס' ור"ת והר"ן נ' דס"ל דסת"מ אתיא דלא כר' יוסי ואעפ"כ הלכה כר' יוסי משום דמעשה רב כמבואר בדבריהם. וגם הריטב"א בערובין דצ"ו כתב ומיהו הא קי"ל דנשים סומכות רשות כרבי יוסי ורבי שמעון דר' יהודה יחידאה הוא. ועוד דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי עכ"ל. ודבריו צ"ע דהא ר' מאיר נמי ס"ל כר' יהודה כמ"ש בגמ' בערובין שם ועי' בערובין (דמ"ו ע"ב). עכ"פ רוב הפוסקים ס"ל דנשים סומכות רשות דלא כהרמב"ם כמו שהעיד הרשב"א. א"כ מזה יצא לנו לקיים פסק רמ"א כהתוס' ור"ן. ועיין בחולין (דף פ"ה ע"א) בתוספות ד"ה נשים:

קיצור. (דחיית הטענה דברכה שא"צ דהרמב"ם אזיל לשיטתי' דפוסק פ"ג מה' מעה"ק דנשים אין סומכות כלל. אבל למה דפסקו רוב הפוסקים דנשים סומכות רשות באקפו ידייכו עם שהוא איסור דרבנן כמ"כ מותרות לברך):