א'תעז

יחוד בתכלית כו', וענין הבריאה הוא בחי' התגלות בלבד (דבריאה הוא ל' גילוי וכמו וברא אותם כו'), דכמו שהוא בעצמותו כן הוא בא בהתגלות כו' (והכל בבחי' התכללות בעצמותו כי אינו שייך כלל יציאה והתגלות חוץ לעצמותו כו'). ויובן זה כמשנת"ל בהמשל דמשפיע ומקבל דהמשפיע הרי גם בחיצוניות השכל מאיר אצלו כל הפנימיות, וא"כ אצלו החיצוניות אינו נבדל כלל מן הפנימיות רק שהוא בחי' התגלות יותר כו' (ויותר מתאים לזה אלו יצוייר שיהי' ניכר החיצוניות בלי התעלמות האור בעצמו שאינו בבחי' נבדל רק בבחי' התגלות כו'), וכמו"כ כללות ענין ההתהוות (גם בהשערה בכח כו') הוא רק בחי' התגלות לבד והכל כלול ומיוחד בתכלית היחוד כו'. וז"ע אל דעות ה' דגבי עצמותו ית' ב' הדעות שוין, דד"ת דהיינו בחי' האין של היש והיש שנתהווה הוא בבחי' ביטול ויחוד בתכלית כמו האין של היש האמיתי כו', וכמו"כ הוא בבחי' היחוד למטה בנש"י שמייחדים אותו ית' בבחי' יחו"ע ויחו"ת שזהו בב' בחי' אין הנ"ל וכמשנת"ל, הנה צריכים לייחד גם ב' היחודים הנ"ל למהוי אחד באחד היינו

שבחי' יחו"ת הוא בבחי' יחוד ממש כמו יחו"ע כו', והיינו דבחי' האין של היש הוא ג"כ מעצמותו ית' ומיוחד בו בתכלית ובא מבחי' העצמות שלא בבחי' ריחוק ונבדל כי הצמצום אינו מפסיק כלל לגבי העצמות כו', וע"כ גם כמו שבא בהתגלות ה"ה מיוחד בתכלית בעצמותו, וממילא כמו"כ גם כל מה שנתהווה הכל הוא בחי' המשכה מן העצמות ומיוחד בו ית' בתכלית היחוד כו', והוא רק בחי' התגלות בלבד כו' (וכמו האור בכלל הוא בחי' הגילוי כמו"כ ההתהוות והרצון בזה הוא בחי' התגלות יותר כו'). וז"ע ה' אלקינו ה' אחד ה' אלקינו בחי' יחו"ע וה' אחד יחו"ת בחי' או"א וזו"נ כמשנת"ל, ושניהם הם בפסוק א' הוא למהוי אחד באחד שגם יחו"ת הוא בבחי' יחוד כמו יחו"ע ממש כו'.