א'תעה

שלמעלה לגמרי מבחי' יש כו', והב' להיות בבחי' אין המקור ליש כו', ושניהם כלולים ומיוחדים בעצמות א"ס ונבדלו ע"י הצמצום, דפעולת הצמצום הוא שנבדל בחי' האין הב' מהאין הא' ונעשה בבחי' ריחוק מן העצמות שיהי' בערך להיות בבחי' מקור כו'. וזהו המבו' בכ"מ דבכללות הן ג' מדרי' יש ואין ויש היינו יש האמיתי ויש הנברא והאין שביניהם, והאין נחלק לשנים והיינו שאין זה אין מאין, כ"א שהאין הוא בב' מדרי', וקודם ההבדלה היו כלולים יחד וכלולים ומיוחדים בא"ס ב"ה, וע"י הצמצום והפרסא נחלק האין לשנים כו'. ויובן זה ע"ד המשל הידוע בענין השפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי האור שכל כמו שהוא אצל המשפיע אינו בערך המקבל כלל, אך נמצא בו גם האור שכל השייך אל המקבל רק שאינו ניכר כלל, וע"י שמצמצם אור שכלו בעצמו נמצא בו האור שכל השייך אל המקבל כו', דהשכל הזה הי' אצלו כבר כשהשכיל את השכל לעצמו הי' בו גם אור שכל זה רק שלא הי' ניכר, וע"י הצמצום הוא שניכר ונבדל לעצמו כו'. והדוגמא מזה למעלה דבחי' גילוי אור העצמות יש בזה ב' מדרי', הא' בחי'

האור והגילוי לעצמו כבי' (וכמו הבדילו לעצמו כו' וכמ"ש במ"א), והב' בחי' האור שלצורך העולמות כו', רק שהאור הזה לא הי' ניכר ונבדל בפ"ע והכל הוא בחי' אור א' כו', ובחי' האור שלצורך העולמות הי' במעלה ומדרי' כמו בחי' האור שלעצמו דהיינו שהחיצוניות הי' כמו הפנימיות כו', כי הכל מיוחד ממש בעצמותו ית' ומאיר האור והגילוי בהחיצוניות כמו הפנימיות כו', אך ע"י הצמצום נבדל ונפרש החיצוניות מן הפנימיות בבחי' אור בפ"ע ובבחי' מיעוט האור כו' (עמ"ש בד"ה מן המיצר, רע"ח).

והנה זהו בבחי' כללות האור השייך אל העולמות והיינו דהפנימיות הוא שלמעלה לגמרי מבחי' גילוי אל העולמות כו' (ובד"כ הוא בחי' אוא"ס הסוכ"ע ושרשו באוא"ס שלפני הצמצום כו'), והחיצוניות הוא בחי' האור של העולמות (דבד"כ זהו בחי' ממכ"ע כו'). אמנם כאן הכוונה בהאור והגילוי שבעולמות שיש בזה ב' מדרי', הא' בחי' הגילוי בבחי' התכללות בעצמותו עדיין, והב' בחי' ההתגלות שחוץ לעצמותו להיות בבחי' מקור ליש כו'. והענין הוא דהנה מובן באגה"ק סי' כ' בענין דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש דבחי' איהו זהו בחי' אור פנימי המתלבש בהכלים כו', דבחי' האור המתלבש בבחי' מל' הוא בבחי' מקור להוות כו' (ובמ"א שזהו בחי' יחוד ז"א ומל' דאיהו זהו בחי' ז"א היינו בחי' האור דז"א (ובד"כ בחי' ז"א עיקרו בחי' אורות וכמו שהז"א רובו חסדים כו' וכמ"ש במ"א) שמתייחד עם בחי' המל' להוות מאין ליש כו', וע"ז הוא סדר ההשתל' דע"ס דאצי' להיות בחי' המשכת האור ממדרי' למדרי' עד שיהי' בערך להיות מקור ליש כו' וכמ"ש במ"א. והנה נת"ל (ד"ה מראש

צורים) דבהשתל' עו"ע דע"ס יש ב' מדרי', מה שהוא לצורך אצי' ומה שהוא לצורך בי"ע כו', דלצורך האצי' עצמו הכל הוא בבחי' הדביקות, ולצורך בי"ע הנה באצי' גופא העו"ע הוא בבחי' הבדלה עד שהוא בערך להיות בבחי' מקור כו' (וכמ"ש במ"א באורך). וי"ל דמתחלה הוא ב' אופני המשכות מא"ס ב"ה, והיינו בחי' הרצון בבחי' התגלות אור לא להיות בבחי' מקור ליש כ"א שיהי' הכל בבחי' יחוד ממש בבחי' ביטול במציאות כו' והיינו בבחי' יחו"ע כו', והרצון בהתגלות אור להיות בבחי' מקור ליש ושיהי' הביטול בבחי' יחו"ת כו', ושניהם הם המשכה מבחי' עצמות א"ס ומיוחדים הם בבחי' העצמות עד שאינם נכרים ונבדלים זמ"ז כלל, וכנ"ל בבחי' חיצוניות