א'תעד

הכתר לחכ' כו', וכמשנת"ל בענין שיש עד רוכ"ד כו', וכן בין הבינה אל המדות יש ג"כ פרסא שעי"ז מי ברא אלה כו' שיש בזה ג"כ ב' בחי' אין הנ"ל. ובכללות יותר בחי' הקו הנמשך מאוא"ס הוא בחי' גילוי האור להיות מקור להשתל' ונק' שכינתא כו' כמשנת"ל, והוא שבא ע"י הפסק הצמצום בבחי' דילוג וריחוק מן העצמות כו' (עמ"ש בד"ה וספרתם, עזר"ת), ה"ז בחי' אין של היש דעולמות כו', והאוא"ס שלפני הצמצום הכלול בעצמותו הוא בחי' אין של היש האמיתי כו'. וז"ע ב' היחודים דשמע ובשכמל"ו, דה' אחד הוא בחי' הביטול דיחו"ע והיינו בבחי' האין של היש האמיתי כו', דכל מה שנתהווה הכל הוא בבחי' אין ממש בלי שום מציאות כלל כו', ובשכמל"ו הוא בבחי' מל' בחי' אין של היש דעולמות שיש בחי' מציאות רק שהוא בבחי' ביטול היש כו'.

אמנם מ"ש אל דעות ה' הוא שבחי' עצמות א"ס כולל ב' הדעות דד"ע וד"ת כו', דהגם שהן הפכים זמ"ז דד"ע הוא בחי' אין ממש שלא יש שום מציאות כלל כו', וד"ת הוא שיש בחי' מציאות רק שבטל בבחי' ביטול היש לבד, הנה בעצמות א"ס ב' הדעות אחת הן ששניהם אמת ושניהם מיוחדים בא"ס ובבחי' ביטול ואין ממש כו'. דהנה נת"ל דבחי' האין של היש האמיתי הוא בחי' האור הכלול בעצמותו שמיוחד הוא בעצמותו ית' וע"כ הוא בבחי' אין ממש כו', והאין של היש הנברא הוא ההארה שהיא בבחי' יציאה והתגלות מעצמותו להוות את היש, והוא ע"י הפרסא המפסקת ביניהם שעי"ז בא האור בבחי' ריחוק ובבחי' הבדלה כו', ומשו"ז הוא בבחי' קירוב היש והיחוד והביטול בזה הוא בבחי' ביטול היש בלבד כו'. והרי כל ענין הפסק הפרסא הוא לגבי העולמות וההשתל' בלבד, שלגבי העולמות (וכן לגבי ההשתל' בכלל) הצמצום והפרסא מעלים ומסתיר ומקור המהוום בא בבחי' ריחוק והבדלה וה"ה בבחי' יש כו', אבל לגבי עצמות א"ס הרי הצמצום והפרסא אינו מעלים ומסתיר כלל ולא יש כאן שום הפסק וריחוק כלל כו',

וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר דבחי' ההסתר הוא כח הא"ס כמו כח הגילוי כו' וכמ"ש במ"א, ומאחר שזהו ג"כ כח הא"ס הרי אינו מסתיר כלל כו', וא"כ גם בחי' האין של היש מקור העולמות הוא ג"כ מיוחד בבחי' העצמות ממש כמו האור הכלול בעצמותו שהוא בחי' האין של היש האמיתי כו', וא"כ גם בחי' אין זה וכל מה שנתהווה הכל הוא בבחי' אין ממש בבחי' ביטול במציאות ממש כו'. וז"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים אני אותיות אין, ויש ב' בחי' אין היינו אין של היש האמיתי ואין של היש דעולמות כו', וזהו אני ראשון הוא בחי' אין דכתר בחי' האין של היש אמיתי, ואני אחרון בחי' מל' האין של היש דנבראים כו', ואו' אני ראשון ואני אחרון דהכל בשוה, וכמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא דב' בחי' אני שניהם שוים לפניו ית' דהכל מיוחד בעצמותו ית' כו', והוא מפני שמבלעדי אין אלקים המסתיר ומפסיק כלל, וא"כ כמו שהאין הא' מיוחד בעצמותו כמו"כ האין הב' מיוחד ובטל בתכלית כו'.

אך צ"ל דלפ"ז הרי לא יש כאן ב' בחי' אין כלל והכל הוא בחי' אין א' היינו בחי' אין של היש האמיתי כו', ומה"ע אני ראשון ואני אחרון כו'. וגם דלפ"ז לא יש שום התהוות כלל, והלא כתיב בראשית ברא אלקי' כו'. אך הענין הוא דהנה ב' בחי' אין הנ"ל אין זה שהאין הב' הוא רק המשכת הארה מהאין הא', כ"א הן ב' מדרי' הנמשכים מא"ס ב"ה, והיינו ב' מיני המשכות, הא' להיות בחי' אין ממש