א'תעג

ע"י אמצעית הפרסא המפסקת ביניהם כו'. וכמו עד"מ נרתק השמש שע"י נמשך האור להאיר את העולם כו', דכמו שהוא כלול בעצם השמש אינו בבחי' מציאות אור כו' כנ"ל, וע"י הנרתק נעשה במציאות אור להאיר כו', כמו"כ הוא בהאור האלקי שנעשה מקור לעולמות הוא ע"י הפרסא המפסקת שזהו בחי' הפרסא שבין אצי' לבי"ע כו', דבאצי' שם הביטול דיחו"ע דלכן נק' אצי' עולם האחדות שהכל בטל ומיוחד באוא"ס המאציל כו' מפני ששם הוא בחי' האור כמו שכלול בעצמותו כו', וכמ"ש במ"א בענין אתה הוא ה' לבדך דהוי' הוא בחי' אצי' וה"ז עדיין לבדך בחי' הוא לבדו הוא כו' (והגם דאצי' הוא בחי' היציאה וההתגלות חוץ לעצמותו כו', הנה כ"ז הוא כמו שהוא בעצמותו עדיין כו', וכמו אצי' דכללות שזהו בחי' התפשטות האור דאוא"ס שלפני הצמצום כו', וכמשנת"ל דבהגילוי דאוא"ס שלפני הצמצום יש ב' מדרי' בחי' האור המאיר לעצמו, והב' מה שמאיר בעצמו בחי' אור השייך אל העולמות והוא בחי' התפשטות האור כו', דהכל הוא בעצמותו עדיין, רק מפני שזהו מה שמאיר בעצמותו בחי' אור השייך אל העולמות ה"ז

בחי' אצי' שבכללות כו', ונק' זה בשם אצי' שהוא בחי' התגלות חוץ לעצמותו (היינו לצורך העולמות) עם היותו עדיין כלול בעצמותו כו'. ובאמת משום שהוא בבחי' התפשטות האור ה"ה בחי' מקור לממכ"ע ושייך שם שרשי האורות ושרשי הכלים שהן הע"ס הגנוזות כו' וכמשנת"ל, וכמו"כ הוא בעולם האצי' שנודע דענין האצי' הוא בחי' ממוצע להיות בחי' גילוי אוא"ס בעולם ולהיות התהוות העולם כו', שז"ע לאנהגא ולאנהרא בהון עלמין כו' וכמשנת"ל, והוא מפני שאצי' הוא בחי' גילוי מאוא"ס המאציל כו', והיינו בחי' גילוי אור השייך אל העולמות כו', אבל מ"מ אין זה בבחי' יציאה ממש חוץ לעצמותו כ"א הכל הוא עדיין בבחי' עצמות אוא"ס, רק שהוא הגילוי בעצמותו להיות התהוות העולמות ולהיות הגילוי לפי ערך העולמות כו', ולכן באצי' הוא הביטול דבחי' יחו"ע שכולא קמי' כלא כו'). אבל בי"ע הם בחי' יש שאינו מאיר שם בחי' גילוי אוא"ס כו', ומקור ההתהוות הוא מבחי' הארת מלכות דאצי' שבוקעת את המסך והפרסא שבין אצי' לברי' דאין מלך בלא עם להיות התהוות נבראים נפרדים כו', והיינו

שמצד ההתהוות הוא בחי' יש ומציאות, רק שהוא בטל מדעתו ורצונו והו"ע קבלת עומ"ש דהיינו שהיש מבטל עצמו מדעתו ורצונו כו', ואין זה כביטול דיחו"ע שהוא שממילא בטל מצד הגילוי דאוא"ס כו', וע"כ הביטול הוא בבחי' ביטול אמיתי שהוא כלא ממש כזיו השמש בשמש כו', אבל יחו"ת הוא שאינו בטל ממילא כ"א שמבטל א"ע ע"י ההתבוננות שהאין האלקי הוא המהווה אותו ה"ה בטל אל האין האלקי כו', והביטול הוא בבחי' ביטול היש לבד דהגם שבטל ה"ה מ"מ בבחי' יש כו'. וכ"ז הוא מפני שההארה האלקית היינו בחי' האין של היש שבא ע"י הפרסא בבחי' התגלות להוות הוא בבחי' צמצום והעלם האור והיא בחי' הארה דהארה לבד כו', ע"כ נתהוו מזה הנבראים בבחי' יש שהביטול שלהם הוא ג"כ רק בבחי' ביטול היש לבד כו'. וכמו"כ מן המאציל אל הנאצלים יש ג"כ ב' בחי' אין הנ"ל שהרי והחכמה מאין תמצא שנמצאת בבחי' יש מאין דכתר כו', ובחי' האין דכתר כמו שהוא בבחי' הכתר הוא בחי' אין של יש האמיתי כו', והוא בחי' הביטול דיחו"ע דכלא ממש כו', וכמא' כ"ע אע"ג דאיהו אור כו' אוכם הוא קדם עה"ע

בבחי' שחרות וביטול בתכלית כו', וכמו שנעשה מקור לחכ' הוא בחי' אין של היש הנאצל כו', והוא ג"כ ע"י פרסא שיש בין