א'תעב

בבחי' העצמות אינו שייך שום שינוי כלל וכלל כו' ואין ערוך לך כלל וכלל, וכמש"א אתה קדוש שקדוש ומובדל לגמרי והו"ע המלך הקדוש שקדוש ומובדל בעצם כו'. וז"ש רבות עשית אתה ה' אלקי כו' דההתהוות היא באמת מבחי' עצמות א"ס כו' וכמשנת"ל, ובכ"ז אין ערוך אליך כי מה שנתהוו כל ההשתל' וכל העולמות שהן בחי' נפלאותיך ומחשבותיך כו', הכל הוא מבחי' הארה לבד שאינו נוגע כלל אל העצמות כו'. אך גם בההארה אין שום שינוי, לא מבעי בהאור הכלול בהעצם שאינו עדיין בבחי' מקור ליש כו', אלא גם בההארה כמו שהיא בבחי' מקור ליש ג"כ לא יש שום שינוי כלל כי הוא ג"כ בבחי' אין ערוך כו'.

ובכל הנ"ל יובן ענין ב' היחודים דיחו"ע ויחו"ת בשמע ובשכמל"ו, ובפרטיות בה' אלקינו וה' אחד כו'. דהנה כתיב כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ותי' ולו הקרי בוא"ו והכתי' ולא בא', דב' דעות הן בחי' ד"ע וד"ת שהן הפכים זמ"ז כו', ומ"ש אל דעות ה' היינו שסובל ב' הדעות כאחד כו'. והענין הוא דהנה נת"ל דכללות ההשתל' וההתהוות הוא מהארה לבד דלכן אין מזה שום בהעצמות כו'. ונת' ג"כ דהארה זו בהכרח שיש בזה ב' מדרי', הא' בחי' ההארה כמו שכלולה בהעצם והיינו כח ההתגלות שבעצמות כו', שבמדרי' זו גם ההארה מובדלת היא מההתהוות כו', והב' כמו שההארה באה בהתגלות להוות שהיא בבחי' קירוב אל היש ובא בבחי' התלבשות בכח הפועל בנפעל כו', וכמו שמוכרח מהמשל דאור וחיות הנפש בגוף שמתפעל ממקרי הגוף וכן הגוף מתפעל מהנפש כו', ואנו רואין ג"כ להיפך דעצם הנפש ואפי' כח ההתגלות שבנפש אינו מתפעל ממקרי הגוף וכמו"כ החיות מהנפש בהגוף בא בבחי' ממילא לא בבחי' שינוי והתפעלות כו' (עמ"ש בד"ה וקבל היהודים, רע"ח), שזהו בב' מדרי' הנ"ל, דהאור

והחיות הכלול בעצם הנפש מובדל הוא מחיות הגוף ואין בזה שום שינוי כו', והארת הנפש כמו שבא בהתגלות להחיות ה"ה מתפעל ממקרי הגוף כו'. וכמו"כ הוא בדוגמא למעלה דההארה הכלולה בעצמות היא מובדלת מההתהוות ואין בזה שום שינוי שעז"נ אני ה' לא שניתי כו', וההארה כמו שהיא בהתגלות להוות שזהו כמו כח הפועל בנפעל, שהיא בבחי' קירוב ובבחי' התלבשות בהיש כו' (והגם שבאמת גם בזה לא יש שום שינוי כלל כנ"ל מ"מ ה"ז בבחי' קירוב אל היש כו'). ובזה הוא ב' המדרי' דד"ע וד"ת, דידוע ההפרש בזה דדעה עליונה היא שלמע' יש היינו בחי' יש האמיתי ולמטה אין דכולא קמי' כל"ח כו', וד"ת הוא שלמטה יש ולמעלה אין והוא בבחי' ביטול היש לבד כו', וע"כ בההארה הכלולה בהעצם שם הוא הביטול דבחי' ד"ע דכולא קמי' כלא כו', וכמו באור וזיו השמש הכלול במאור השמש שבטל הוא בתכלית לגבי עצם מאור השמש כו' כמ"ש בסש"ב, וכמו אור וחיות הנפש הכלול בעצם הנפש שמובדל בערך מחיות הגוף כו', כמו"כ בחי' האור הכלול בהעצם שמובדל מההשתל' וההתהוות, שזהו מיש לאין דהיינו בחי'

ההתגלות בעצמותו מבחי' יש לאין כו' שהוא בבחי' אין ממש דכלא חשיב כו'. וד"ת הוא מאין ליש והיינו ההארה שבאה בגילוי להוות את היש שהיא בבחי' קירוב אל היש שנתהווה מזה בחי' יש ומציאות, והיחוד והביטול בזה הוא בבחי' ביטול היש בלבד כו'. וזהו ולו נתכנו בוא"ו ולא באל"ף שזהו בב' דיעות הנ"ל, דבד"ע ולא בא' שאינו נוגע כלל, ובד"ת ולו בוא"ו דשם נוגע מעשה תחתונים כו' וכמשנת"ל.

והנה בכדי שהאין של היש יהי' בבחי' קירוב אל היש להוות בחי' היש והמציאות, דבשרשו בחי' האין הכלול בהעצם הוא מובדל מזה לגמרי כו' כנ"ל, הנה זהו