א'תסח

אם לאו כו', וכמו אור וחיות הנפש שהוא רק הארה מהנפש, וגם אם יחסר איזה כח שאינו מאיר באברי הגוף אין זה עושה שום גרעון בנפש, והראי' שהרי סומא מוליד שלם כו' והיינו מפני שהוא הארה לבד כו' וכמשנת"ל באורך (בד"ה שופטים). וכמו"כ הוא למעלה שהאור אינו עושה שום שינוי כלל בהעצמות כו', וא"כ הרי ההתהוות שמבחי' האור והזיו הוא באין ערוך כלל לגבי העצמות ואין עושה שום שינוי כלל כו' (וזה שההארה היא מהווה את היש הוא מפני שנמשכת מן העצמות, כי כח ההתהוות הוא דוקא בעצמות א"ס שמציאותו מעצמותו בלי שום עילה וסבה שקדמה לו ח"ו הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ', ואם הארה היתה נבדלת מן העצם לא הי' בכחה להוות כו', ומה שמהווה הוא מפני שנמשכת מן העצם כו', אבל ההתהוות היא מההארה מן העצם ואין ההתהוות עושה שום התפעלות ח"ו בהעצם כו'). ובאמת גם בההארה לא יש שום שינוי והתפעלות כלל מההתהוות, וכמ"ש אני הוי' לא שניתי דשם הוי' הוא בחי' האור והגילוי מן העצם כו' הרי או' ע"ז לא שניתי כו' (והיינו

שגם בה"א אחרונה בחי' המל' לא שניתי כלל כו'), כי גם ההארה אינה בבחי' התלבשות ותפיסא בהנבראים וההתהוות היא בדרך אין ערוך כו', כי גם ההארה היא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג וא"א שיהי' מזה נבראים בע"ג כו', ומה שבא בבחי' התלבשות כח הפועל בהנפעל הוא רק בחי' הארה דהארה כו', וגם בזה אין שינוי מצד העצם כ"א מצד ההתלבשות כו'.

והענין הוא דהנה בנפש האדם הרי היא מתפעלת ממקרי הגוף כמו בקלקול באיזה אבר תרגיש הנפש את הכאב ויהי' צער לנפש, הגם שמושללת היא מכל תואר הגשם שהרי לא נשתנית מכמו שהיתה קודם שנכנסה לגוף כו', ומ"מ מתפעלת היא ממקרי הגוף, ומוכרח לומר דשניהם אמת דכאשר ירדה הנפש ונתלבשה בדם ובשר הרי בדם עצמו הוא התלבשות הנפש הרוחני, וכמ"ש ולא תאכל הנפש עם הבשר הרי נק' הדם נפש כו', ונק' זה רוחניות שבגשמיות היינו רוחניות הנפש שבדם כו', שאין לזה ערך אפי' להגשמי שברוחני שהוא עצם הרוחני שבנפש כמו שהיא טרם בואה לגוף, דאף מה שיש בה כח ההתגלות וההתפשטות להחיות כל גשם שנק' גשמיות שברוחניות, למעלה הוא הרבה מבחי' הרוחניות שבגשמיות דהיינו הנפש המתלבשת ומורכבת בדם כו', דעם היות דשניהם הם רק הארת הנפש וכללות ההארה היא להחיות והיינו כח ההתגלות כו', מ"מ מה שבא בהתגלות ממש הוא מדרי' תחתונה שבהארה זו ובאה בבחי' נבדל מעצם הרוחניות שבנפש כו', והגם שלא נשתנה מכמו שהיתה קודם שהרי היא בבחי' אור וחיות מ"מ להיותה מדרי' תחתונה

מהרוחניות (וע"ד גסות הרוח בחי' הגסות שברוחניות כו') ה"ה באה בבחי' נבדל, והיינו שיש לה שייכות אל גשם הדם יותר מלרוחניות הנפש כו' (וע"כ באה בהגשמה בהתלבשותה באברי הגוף כו' וכמשנת"ל). וע"כ מצד רוחניות זו שבגשמיות הגוף שנבדלת כבר מן העצמיות הרוחני דנפש בהיותה מורכבת בד' יסודות גשמיים תתפעל היא ממקרי הגוף בצער ועונג שצער הגוף הוא צער הנפש ועונג גשם הגוף הוא עונג הנפש, ולהיפך עונג הנפש הזאת הוא עונג הגוף הגשמי עד שיתעדן הבשר, כמו מבשורה טובה תדשן עצם ויצהיבו פניו מדם מחמת שמחת הנפש, ומבשורה רעה פניו רעים ונלקה בדם עד שיחלה הגוף כו'. שכ"ז מורה קשר וחיבור הרוחניות בגשמיות והיו לאחדים ממש, שלא יתכן לומר כלל כאלה בנפש הרוחני עצמה שלא תתפעל כלל מעונג וצער גופני כו', וכן לא