א'תסז

וביאור הענין הוא דהנה התהוות העולמות הוא מאין ליש פי' מאין ממש ולא יש מיש הנק' עו"ע, שזהו טעות הפלסופים שחושבים שהתהוות הבריאה מהבורא ית' הוא בדרך עו"ע שזהו ממהות למהות דמהות העילה נמשך אל העלול, וכמו משכל למדות שמהות השכל נמשך בהעלול (וידוע דהשכלת השכל בכלל הוא הארה לבד לא עצמי כו', והיינו דגם מה שמשכיל בשכל לעצמו ה"ז רק הארה כו', וכידוע שזהו ההפרש בין השפעת השכל להשפעה עצמיות כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ מהות ענין ההשכלה הוא רק הארה כו', ואותו המהות של ההשכלה נמשך מעצם מהותו בהמדה כו'), וכמו כשמשכיל באיזה דבר ומשיגו ויודע טוב הדבר ה"ה מתפעל בשכלו על הדבר כו' ומתפעל אח"כ בלב כו', והיינו דהשגת טוב הדבר והעילוי שבו נרגש בלב ונעשה טעם אל המדה ומזה הוא שנתפעל בהתפעלות המדה כו', וזהו שנמשך ממהות השכל בהמדה היינו שידיעת הטוב של הדבר שבשכל בא בלב שנעשה בבחי' טעם אל המדה, וההתפעלות שבשכל נעשה בבחי' התפעלות המדה שבלב כו' (והוא אותו המהות רק שבא בהגשמה יותר, דבשכל הוא ידיעת טוב הדבר בעצם

ובלב הרגש טוב הדבר איליו איך שלו טוב הדבר כו', וכן ההתפעלות הרי בשכל היא בלתי מורגש ובד"כ הוא שמתפעל בשכלו על עצם הדבר הטוב וההמשכה והרצוא שנמשך לזה הוא בדרך ממילא, ואין בזה ההרגש שרוצה בזה לעצמו רק מה שנמשך לזה בדרך ממילא מפני טוב הדבר בעצם כו', ובלב הוא בבחי' התפעלות מורגשת שמתפעל ורוצה הדבר לעצמו כו', ומה שנמשך מהשכל אל המדות הוא רק בחי' האחרונה היינו הידיעה בטוב הדבר לא בעצם השכלי שבזה כו', וכן ההתפעלות שכלי שזהו בחי' המדות שבשכל כו', ומ"מ ה"ז המשכה ממהות השכל שנמשך בהמדות כו', ועמ"ש בד"ה החדש הזה לכם רע"ח). וכן השפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי מהות השכל של המשפיע (בבחי' האחרונה שבו) נמשך אל המקבל, והוא שנעשה שכל המקבל כו', שזהו המשכה ממהות למהות כו' (ועמשנת"ל ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות הא'), וה"ז כמו בהשפעה גשמיות מיש ליש כמו בהשפעת העשיר אל העני שהוא השפעת מהות דבר כו' (וכן ההשפעה רוחניות שבזה והוא המפייסו כו' שזהו מאור שבלבו כו', ה"ז המשכה ממהות מדת החסד שבו שעושה הגבהה בהעני כו'

וכמ"ש במ"א). דבכ"ז יש ב' דברים הא' הערך וההשתוות דהעלול אל העילה כו', דמאחר שהוא המשכה שממהותו בהכרח שישתוו בערך זה לזה כו', והב' הוא שינוי והתפעלות בהעילה בין קודם ההשפעה ובעת ההשפעה כו'.

וא"א לומר כדוגמא זו למעלה מהתהוות הנבראים מהבורא ית' שיהי' ערך והשתוות מהנברא אל הבורא, שהרי אין ערוך כלל להנברא אל הבורא כו', שהבורא ית' הוא בבחי' בלתי בע"ג ובלתי בעל תכלית והנברא הוא בבחי' גבול כו', ואם הי' בערך הי' צ"ל הנברא ג"כ בלתי בע"ג כו'. וגם לא יש שום שינוי והתפעלות כלל מענין ההתהוות וכמ"ש אני ה' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל, והוא מפני שההתהוות אינו ממהות למהות היינו ממהות האלקות להיות מהות הנבראים אלא רק מבחי' האור והזיו דאלקות לבד, והוא שנק' המשכה זו בשם מאין ליש לא מיש ליש, והיינו דבחי' הארת אור וזיו זה אינו נחשב ממהות אלקות כלל וכלל, כי אין בו מבחי' העצם כלל רק זיו והוד המאיר מן העצם שבאין ערוך כלל לגבי העצם ואינו עושה שום שינוי והתפעלות בהעצם כו'. וכמו אור וזיו השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' ה"ז רק הארה מעצם השמש ואינו עושה שום שינוי בהשמש אם האור מאיר