א'תסב

נמשך עי"ז בחי' הראי', וכמ"ש בסי' שער ר"ח ובלק"ת בד"ה והי' מדי חדש בחדשו בענין שמש בשבת צדקה לעניים, דכתי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' דכנס"י בימות החול הן בבחי' חולת אהבה כמ"ש סמכוני באשישות כו' כי חולת אהבה אני כו' וכמ"ש במ"א. שזהו מן ההתבוננות איך שהיש הוא היפך האין, דכל יש בהכרח שהתהוותו הוא מאין שאינו בבחי' מציאות כו', ובאמת כל מציאות היש הוא רק האין המהווה אותו כו', ובהיש אין זה נראה כלל אדרבא הוא בבחי' תוקף הישות והמציאות ומעלים על אלקות כו', וחפץ ומשתוקק מאד שיהי' גילוי האין בהיש כו'. וכן מההתבוננות בכח הא"ס שבההתהוות ובהנהגה התמידית כו', שכ"ז הוא בבחי' השגה גמורה כאלו רואה ממש כו' וכמשנת"ל (ד"ה למען דעת), ולפי המבו' כאן הוא מגודל הצמאון דצמאה נפשי כו' מתי אבוא ואראה פני אלקים בחי' העצמות דא"ס דהוא חייך האמיתי כו'. וע"י הצמאון הזה הנה שמש בשבת צדקה לעניים דבשבת מאיר בחי' שמש ה' כו', וכמ"ש וקראת לשבת עונג שבשבת מאיר בחי' העונג העצמי דעצמות א"ס כו', וכמשנת"ל בענין ג'

סעודות דשבת שהן בחי' התענוג, ובסעודה הג' הוא גילוי בחי' פנימיות עתיק כו'. וזהו שמש צדקה דמצות צדקה היא בחומש והו"ע והחמישית לפרעה כו', ארבע הידות הם ד' עולמות אבי"ע שהן ד' אותיות הוי', והן ד' ידות שבכל א' תרין דרועין היינו בחי' דכר ונוק' כו', והחמישית הוא גילוי א"ס סדכ"ס שלמעלה מעלה מבחי' אצי' והוא בחי' עתיק אנת הוא חד כו' (וכמ"ש בזהר בראשית הנ"ל שעז"נ ואין אלקים עמדי כו'), וזהו שנמשך ע"י הצדקה כו'. וזהו ג"כ ענין שמש צדקה דשמש בשבת צדקה לעניים גילוי בחי' פנימיות עתיק כו', והוא ע"י הצמאון בבחי' חולת אהבה דששת ימי החול נמשך בשבת גילוי בחי' והחמישית הנ"ל (וכידוע דסעודה שלישית דשבת היא מעין דלעתיד במדרי' היותר עליונה כו' וכמשנת"ל באורך). וזהו ובמדבר אשר ראית שע"י המדבר וצמאון באים לבחי' ראי' מעין הגילוי דלעתיד כו' (ובחי' הראי' היא בבחי' רצוא או בבחי' שוב, כי ע"י הראי' נעשה בחי' אהבה בתענוגים כמ"ש בתו"א ד"ה חכלילי, והוא בבחי' רצוא שכל הכחות וכל העצמות נמשכים ונדבקים בבחי' העצמות כו', והו"ע

ובו תדבקון דביקות עצם בעצם כו' כמ"ש במ"א, וגם הראי' היא בבחי' שוב שמאיר האור והגילוי בכל הכחות ע"י תומ"צ שהן בחי' עצמות א"ס כו', והיינו דמה שצמאה נפשו לחזות בנועם ה' בחי' עצמות א"ס כו' מרווה צמאונו בתו' ומצות שהן בחי' עצמות כו', ותהי' שמחת נפשו גדולה לאלקים להתענג על ה' באהבה בתענוגים (בבחי' תענוג דאו"י כו') מפני קרבת ה' ודביקותה באלקים חיים, תחת אשר היתה צמאה מתי אבוא ואראה כו', והרווה נפשו בבחי' גילוי זה הניתן במ"ת שכבי' נמכרתי עמה כו' והשביע נפש שוקקה כו'). וזהו שאומרת הנשמה בירידתה למטה להנשמה כמו שהיא למעלה שנק' בנות ירושלים, שחורה אני ונאוה דהגם דשחורה שמתעלם בחי' אור הנשמה בירידתה למטה כו', הנה עי"ז היא ונאוה דדוקא למטה באה לבחי' אה"ר ואהבה בתענוגים שהו"ע ומדברך נאוה ובמדבר אשר ראית כו'. וזהו ג"כ מה שהמשל דאור הראי' הוא בחי' מל' דעשי' והיינו דהתגלות בחי' עצמות הנשמה בבחי' אה"ר ואהב"ת (וגם בחי' הראי' בבחי' העצמות שלמעלה מבחי' הראי' דנשמה למעלה כו') זהו דוקא בירידתה בעשי', שעי"ז דוקא נעשה בה בחי' יתרון אור בהתגלות בחי' העצמות כו'.