א'תסא

וכמו"כ יובן מזה הדוגמא למעלה בבחי' אורות וכלים כו' שהכלים דאצי' הן בחי' אלקות ממש, ומ"מ הרי אינן בבחי' דביקות במקורם, דמשו"ז נאצלו בבחי' מציאות דבר ונק' בשם גופין וכמא' וכמה גופין תקינת לון כו', וא"כ הרי החיות שלהם הוא מן האור וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', הרי שהחיות והגילוי בהכלים הוא מן האור, וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא דהיינו בבחי' העלם בלבד כו' וכמ"ש במ"א. אמנם גם בהאור שהוא בבחי' דביקות במקורו והוא בבחי' חי בעצם הרי אין זה מצ"ע כ"א ע"י הדביקות בהעצם כו', ובהדביקות בהעצם ה"ה בבחי' חי בעצם כו', דכמו"כ הוא גם בהכלים, וכן הוא גם בנשמות וכמ"ש הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון, הוא קיים הוא בחי' העצמות, ושמו וכסאו הוא בחי' האור והנשמות שהם ג"כ בבחי' חי וקיים בעצם כו', אבל כ"ז אינו בהם מצ"ע כ"א מצד הדביקות בהעצם כו', ובד"כ הוא מצד רצון העצמות להיות בחי' אור וגילוי מן העצם היינו בבחי' דביקות העצם כו', ואם יהי' רצונו שלא להאיר לא יהי' גילוי האור כו', א"כ

הרי מציאות האור וקיומו אינו מצד עצמו של האור כ"א מצד העצמות כו'. וע"כ אמיתת החיות הוא בחי' העצמות שהוא אמת מצד עצמו, וכמ"ש הרמב"ם בתחלתו בה' יסוה"ת הוא שאמר הנביא וה' אלקים אמת שאין לאחר אמת כאמיתתו ית', כי הכל צריכים איליו והוא אינו צריך להם כו', דכל מה שנמצא הכל התהוותו וקיומו הוא מאתו ית', והוא ית' מציאותו מעצמותו שזהו המציאות האמיתי שאינו בבחי' מציאות נמצא כו', וע"כ בו ית' הוא אמיתת החיות שהוא חי וקיים בעצם אמיתתו כו', וזהו וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים כו', ועמ"ש מכ"ז באורך בד"ה וביום שמחתכם רנ"ז. וזהו שכל העולמות והגילוים הן בחי' דומם לגבי עצמות שאין להם חיות עצמי כלל כו'), כי אתה עשית השמים ושמי השמים כו', ואתה מחי' את כולם אתה דוקא שהוא הוא ית' חיות כל העולמות ואין עוד מלבדו ואפס זולתו והיו כלא היו כו'. ולזאת תכלה איליו נפש כל חי לדבקה בו ית' חיי החיים ב"ה, וכמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך פי' שאין חייך אלא הוא כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה זכור כו' עמלק, שאין עוד מלבדו ואין חיים אחרים

ותענוג אחר כלל רק כי הוא חייך, שהוא מקור החיים ומקור התענוגים (ואין ר"ל שהוא בבחי' מקור רק שממנו נמצא כל החיים וכל התענוגים, וכמו מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים כך הוא בענין החיות דלהיות האמת האמיתי ואמיתת החיות כנ"ל ע"כ נמצאו ממנו כל בחי' החיות והתענוג כו'), וכדכתי' ראו עתה כי אני אני הוא ואי' בזהר בראשית דכ"ב ע"ב שזהו בחי' עצמות א"ס שלמעלה מבחי' הכתר כו', והוא בחי' אנת הוא חד בחי' יחיד כו', ומקרא זה על לעתיד נא' שאז יראו כו' וכמ"ש ונחי' לפניו בבחי' חיים העצמיים דעצמות א"ס כו', דיחיינו מיומים ב' ימים הן בחי' הגילוים דסוכ"ע וממכ"ע כו', וביום השלישי זהו בחי' עצמות א"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע כו' כמ"ש בלק"ת ע"פ זה, וזהו ונחי' לפניו בחי' העצמות דא"ס כו' (ואופן החיות לא יהי' כמו עכשיו שהנשמה מחי' את הגוף והרי אינו רואה מהות הנשמה כו', אבל לעתיד יהי' בחי' ראיית המהות כו', דזה כל ההתחדשות דלעתיד שיהי' בחי' ראיית והשגת המהות כו' וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כו' כי עין בעין יראו כו', וכשיתעלו בבחי' העצמות ונחי' לפניו יהי' בבחי' ראי' ממש כו').

משא"כ עכשיו הוא בחי' הצמאון לבו לבחי' ומדרי' זו שהוא בחי' ראי' חושיות כמ"ש צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה כו', וע"י הצמאון