א'תנח

ונעשה בבחי' בריאה אין בה שלימות היראה מפני שהשגתה הוא בבחי' המציאות לבד כו', וכ"ש כמו שירדה הנשמה למטה ונתלבשה בגוף ונה"ב ה"ה באה בהגשמה עד שנתפסת בישות כו', ובפרט ע"י ההעלמות וההסתרים דנה"ב שמתעלם עי"ז האור דנה"א כו'. וזהו שחורה אני דבירידתה למטה היא בבחי' שחרות והעלם שנחשך אורה ובאין ערוך לגמרי לכמו שהיא למעלה שנק' בנות ירושלים כו', ומ"מ ונאוה שבזה דוקא נעשה בה יתרון דבר מה שלא הי' בהנשמה למעלה כו', דבירידתה למטה נעשית בבחי' כלה ל' כליון היינו תוקף התשוקה והצמאון ביותר שבא מן הריחוק דוקא, וכמ"ש מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה במדבר דוקא כו' צמאה לך נפשי כו' בארץ צי' ועיף בלי מים דוקא כו', דבארץ צי' בלי מים שאין האור והגילוי שם דוקא נעשה הצמאון ביותר כו'.

והענין הוא דהנה אי' במד"ר ע"פ שחורה אני ונאוה שחורה אני במדבר ונאוה אני במדבר, והיינו שע"י המדבר שהוא בחי' העלם ביותר עי"ז דוקא נעשה העלי' בהנשמה שבאה לאשתאבא בגופא דמלכא כו', וכמ"ש מי זאת עולה מן המדבר ואי' במד"ר כל עילויו הוא מן המדבר כו'. דהנה מדבר הוא ל' דבור והוא בחי' דבר ה' המהווה ומחי' את כל העולמות שזהו בחי' מל' דאצי' שהוא בחי' דבור העליון כו', ונק' ג"כ בשם ארץ דהיינו בחי' דומם שהיא המדרי' היותר אחרונה בדצח"מ שהמדות הן בחי' צומח ובחי' המל' היא בחי' דומם שהן אותיות כו'. והנה לפעמים נק' בשם ארץ ולפעמים בשם מדבר, וההפרש הוא דארץ הוא מצמיח, משא"כ עפר המדבר אינו מצמיח כלום מפני התגברות חום האש וכמ"ש במדבר בארץ לא זרוע כו', וכמו"כ הוא למעלה דארץ הוא כשהדבר ה' מאיר בגילוי כו' (וידוע בענין ים וארץ, דארץ היא מדרי' התחתונה שבמל' היינו בחי' חיצוניות המל' כו', וזהו ההפרש בין ארץ ואדמה דאי' במד"ר בראשית פי"ג ארץ כנגד תקופת ניסן כו', אדמה תקופת תשרי שהארץ נעשה בולין בולין של אדמה,

ופי' המת"כ כי בתשרי המטר יורד על תלמי השדה ומחבר אותם חמרים כו', ונמצא דארץ הוא שאין בה לחלוחית כ"כ ואדמה הוא כשמעורבת עם המים כו', והוא כענין הידוע דים וארץ הוא בחי' עדאתכ"ס ועדאת"ג כו' וארץ שהוא בחי' עדאת"ג הוא שהאור מוסתר ונעלם להיות בחי' יש ודבר נפרד כו', וכשמעורבת במים היינו שיש בזה מבחי' עדאתכ"ס להיות ביטול היש כו'. וי"ל שזהו כמ"ש בד"ה מזוזה מימין בענין דבר ה' וחפץ ה', שמבחי' דבר ה' נעשה בחי' החומר היינו בחי' הישות כו', וצורת הנברא הוא מבחי' חפץ ה' שהוא בחי' ביטול היש והו"ע החכ' תעוז לחכם כו' וכמ"ש במ"א (והיינו בחי' בכל נפשך שנת"ל). גם י"ל דמים הוא בחי' כמיא דאשקי לאילנא שזהו בחי' גילוי הקו כו', והיינו בחי' האצי' שמאיר שם גילוי הקו כו', ולפ"ז בחי' אדמה היא בחי' מל' כמו שהיא באצי' שמאיר שם האור דאצי' גם בהנשמות כו' כנ"ל, וזהו שהמים מחבר ומדבק את האדמה דהיינו בחי' הדביקות הנשמה באלקות דאצי' בחי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו', ומ"מ גם בחי' ארץ הוא כשמאיר בחי' דבר ה' להיות בחי' ביטול היש

כו'), וזהו שארץ מצמיח שיש בזה בחי' גילוי כו'. אבל כשהדבור מוסתר ונעלם אז נק' מדבר שאין בזה שום גילוי אור והתגברות הישות ביותר כו', והוא כמו ענין ניחר גרוני מפני התגברות יסוד האש שבקול דמשו"ז אין הדבור בגילוי כו'.

אך הנה כתי' ומדברך נאוה שכל עילויו הוא מן המדבר כו', דכמו שיש מדבר בלעו"ז כמו"כ יש מדבר בקדושה, והוא בחי' תוקף הרצוא והצמאון בהתגברות בחי' רשפי אש שבנפש (דבחי' יסוד האש שבנה"א הוא למעלה יותר מבחי' רשפי