א'תנג

הוא המשכה עצמיות ונש"י הרי מושרשים בעצמות א"ס כו', ובתורה ומצות הרי נתן עצמותו ית' כבי' וכמ"ש ויקחו לי תרומה אותי אתם לוקחים כו' מכרתי לכם את תורתי כבי' נמכרתי עמה כו', וע"כ שייך לומר בנשמות כי הוא חייך הוא עצמו כבי'), ולזאת יתענג מאד על ה' מקור התענוגים ותהי' אהבתו לה' כאדם האוהב את חייו ממש היינו האהבה לעצם החיים שלו כו' שאהבה זו מעצמות הנפש כו', כמו"כ כאשר מאיר בלבו איך כי הוא עצמו הוא חייך תהי' האהבה בעצמות נפשו דהיינו בפנימיות נקודת לבו כו', ויהי' בבחי' תענוג גדול שיתענג מאד בנפשו על א"ס עצומ"ה כו'. וז"ע דבשי בק"ש להיות האהבה דק"ש היא האהבה האמיתית בחי' אהבה בתענוגים כו', והוא ע"י גילוי הוי' אחד בלבו כו', וזהו ג"כ משנת"ל דבק"ש הוא לאשתאבא בגופא דמלכא כי באהבה בתענוגים הוא בבחי' ביטול והתכללות ממש באור ה' א"ס ב"ה. וז"ע אכלתי דבשי וכמו המאכל שנעשה דם שמתאחד ממש עם דם הנפש, כמו"כ בבחי' מתיקות ותענוג הנ"ל מתאחד ממש באוא"ס ב"ה, וי"ל דכמו הדבש שמהפך כל דבר לדבש כמו"כ בחי' המתיקות והתענוג

שמתענג על ה' בפנימיות נקודת לבו מהפך אותו ממהות למהות כו', והוא שתשוב הנפש לאלקים ותתהפך לבחי' אלקות ממש (דהנשמה הגם שהיא אלקות בעצם כנודע, מ"מ ה"ה במציאות נשמה כו', ובחי' ד"ת והאהבה שע"פ טו"ד ה"ה בבחי' יש כו' ועמ"ש בהבי' דמי מנה), שלא יהי' לו שום רצון וחיות ותענוג אחר זולת ה' לבדו כו', וכל כחותיו יהיו רק לה' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', וכל כחות הנה"ב כח המתאוה כו' יהיו בבחי' אתכפיא ובבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו' (והיינו שהתענוג הגשמי יהי' ג"כ תענוג אלקי, וכמו התענוג דשבת דצדיק אוכל לשובע נפשו כו', דכללות העבודה דשבת היא בבחי' התענוג כמ"ש וקראת לשבת עונג אז תתענג על ה' כו', ובתפלה דשבת הוא האהבה בתענוגים דנה"א, ואח"ז באכילה דשבת הו"ע צדיק אוכל לשובע נפשו שג"ז הוא תענוג אלקי כו' וכמשנת"ל).

ויערי הוא ברכת יוצר שלפני ק"ש, דהנה בברכת יוצר אנו אומרים תתברך לנצח כו' בורא קדושים שבורא מלאכים לאין שיעור וקץ, וכמ"ש אלף אלפים ישמשוני כו' והיש מספר לגדודיו כו', וכולם משבחים ומפארים ומקדישים וממליכים ברעש גדול כו'. וכל זה נמשל ליער כי המלאכים נק' עצי יער כמ"ש אז ירננו כל עצי היער כו' וכמ"ש בזהר פנחס דרכ"ג ע"א, ועי"ז באים לבחי' דבשי בחי' המתיקות והתענוג דק"ש כו'. והנה עד"מ עצי היער אשר הדבש נוטף מהם הרי הדבש עיקר והעץ טפל, כי הדבש יש בו מתיקות ותענוג מה שאין בעץ, אך מ"מ הרי הדבש גדל בעץ וממנו נוטף, ויש בהכרח גם בעץ ממתיקות הדבש קצת אלא שהוא בהגשמה מאחר שנק' יערות הדבש. וכך יובן הנמשל דהיחוד וההתכללות דנשמות באוא"ס ב"ה, שהו"ע לאשתאבא בגופא דמלכא שנת"ל, הוא ע"י בחי' מתיקות ועונג אלקי שמתענגים על ה' כו', וכמו הדבש שיש בו מתיקות ותענוג כו', וזהו בק"ש דוקא שנק' דבשי כנ"ל, והוא בהנשמה מצ"ע שהנשמה האלקית שיש בה תענוג באוא"ס ב"ה, וזהו מבחי' הראי' דנשמה, וכידוע דעיקר התענוג הוא

בראי' וכמ"ש עיניך יונים כו', והנשמה למעלה רואה בחי' עצמות אוא"ס כו'. וזה דוקא בנשמות לא במלאכים שאין בהם בחי' הראי', וכמארז"ל ע"פ כי לא יראני האדם וחי שאפי' החיות הנושאות את הכסא אינם רואים את הכבוד כו', והיינו לפי שהמלאכים הן בבי"ע שאין שם גילוי המהות דאלקות כו', והגם שיש להם מקור באצי', ה"ז כמו כל