א'תנא

למטה בגוף ושרשם מגיע השמימה דשרש הנשמה הוא בבחי' עצמות א"ס כו', וע"כ על ידם יוכל להיות יחודים עליונים גם באצי' ולמעלה מאצי' כו'. ועז"א והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דע"י הנשמות עולים המלאכים ג"כ, דמפני שהם מסייעים לנש"י בעבודתם ע"כ יש להם ג"כ עלי' ע"י שנש"י עולים כו', אבל עלייתם הוא ע"י ישראל דוקא כו', דבכח עצמן אין להם הכח לעלות כ"כ רק ע"י נש"י מתעלים המלאכים ג"כ, וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שנעשים גם הם בבחי' מהלכים כו' וכמ"ש במ"א.

וזהו דכתי' אכלתי יערי עם דבשי וידוע דדבשי הוא ק"ש, דהנה ענין הק"ש הוא להיות ואהבת את ה' אלקיך כו', ומדת האהבה היא ע"י התבוננות דוקא כנודע, דאהבה שלא ע"י התבוננות אינה אהבה אמיתית שהיא בבחי' מקיף בלבד ואין לה קיום כלל כו', או שהיא בבחי' קטנות מאד כו', וכמשנת"ל באורך בענין מוטבע ומורגש כו', אך בכדי שמההתבוננות יהי' התעוררות אהבה זהו דוקא כשיש חיות ועונג בההתבוננות כו', דהרי אנו רואין דלפעמים כשמתבונן בענין אלקי ומשיג הענין בטוב ונקלט הענין היטב במוחו בהנחה טובה וגם נתפעל בשכלו על האלקות המושג אצלו, ומ"מ לא יתפעל בלבו באהבה כו', מפני שנשאר הכל בהעלם במוחו ואינו נמשך ללב כו', והסבה לזה הוא מפני שההתבוננות היא בקרירות שאין בו חיות ועונג בהענין המושג, ומשו"ז אינו מתפעל בלבו באהבה להיות נמשך לזה כו'. וכמו מי שמופשט מן הגשם הרי גם שמבין את הדבר הגשמי ואיך שטוב הדבר לא יתפעל כלל באהבה לזה מפני שבעצם אין לו טעם ועונג בזה כו', כמו"כ הוא להיפך כשאין לו טעם ועונג באלקות לא יתפעל באהבה

כו' (ובאמת הרי כל נשמה אלקית יש לה טעם ועונג באלקות והוא באמת סבת ההשגה האלקית כו', דטעם ועונג וטעם וחכ' הוא באמת ענין א' כי הטעם דחכ' בא מהטעם דעונג כו' וכמשנת"ל, ואם לא הי' לו טעם באלקות לא הי' ג"כ ההשגה בזה כו'. ויכול להיות שיש לו טעם ועונג בהעלם ולא יהי' לו השגה באלקות כו', כי השכל והשגה זהו מכחות הנפש והתענוג הוא עצם הנפש כו', וע"כ העונג באלקות באמת יש בכאו"א מישראל אפי' באנשים פשוטים וע"ה כו' (וניכר מההיפך מהצער על הריחוק מאלקות כו' וכמ"ש במ"א), והשכל להיותו מכחות הנפש יכול להיות שלא יהי' בהתגלות כו', אבל כאשר ישנו להשכל וההשגה באלקות ישנו ג"כ להטעם ועונג כו'. וע"כ כאשר בההשגה לא יש חיות ועונג כלל ה"ז הוראה שההשגה אינה אמיתית היינו שאינו משיג את הענין היטיב כו', אם משום שאינו נותן דעתו לזה או משום שאינו כלי להשגה זו כו'. אך גם כשיש טעם ועונג בההתבוננות וההשגה יש בזה כמה חילוקי מדרי', דכאשר ההשגה היא בבחי' חיצוניות בלבד אז החיות והעונג בזה הוא מעט מזעיר גם אם משיג את הענין כו', וכל

שנכנס בהענין בעומקו יותר לידע ולהשיג פנימיות הענין ועומקו יתרבה החיות והעונג בזה, כי עיקר העונג הוא בפנימיות בינה דוקא (וזה"ע התגלות עתיק שבבינה כו') (ובחי' פנימיות בינה הוא ההשגה בעצם הענין האלקי שלא בלבושי השגה כו' וכמשנת"ל, אך גם ההשגה בפנימיות הענין ועומקו הוא ג"כ בכלל בחי' פנימיות בינה כו', וההשגה בפנימיות הענין הוא ממילא בבחי' הפשטה יותר כו'), והיינו שהעונג בהענין המושג הוא דוקא בהשגה פנימית כו'. אבל כאשר ההשגה היא בבחי' חיצוניות או שהיא אצלו בדרך כפי' והכרח לא יש בזה חיות ועונג הגם שמשיג את הענין כו'). וז"ש אם הבנים שמחה דבכדי שתהי' הבינה בחי' אם הבנים שיהי' לידת