א'תמב

ידוע שיש בק"ש ב' בחי' יחוד מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, ומשנת"ל בענין המאריך באחד הוא היחוד מלמטלמ"ע כו', ובחי' היחוד מלמעלמ"ט הוא משארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם תו לא צריכת כו', והיינו דכל מה שנתהווה באמת הכל הוא אלקות ולא יש שום דבר עוד מבלעדו ית' כלל כו'. והענין הוא כמ"ש בדרוש מי כמוכה ה' בס' רכ"ט דמציאות הגשמי באמת הוא הכח האלקי המהווה אותו כו', שהרי כל מה שנתהווה מורכב מהד' יסודות ארמ"ע וכמו מציאות העץ הוא מהרכבת ד"י הנ"ל, והרי עצם מציאותו אינו אחד מהד' יסודות כ"א עיקרו הוא הכח המרכיב את הד"י, והיינו הכח האלקי המהווה אותו ומקיימו כו', והוא המאמר האלקי דע"מ המהווה את הד"י שהן תחלת ההתהוות כמ"ש הרמב"ן בפי' עה"ת, והוא המהווה כל הנבראים שנתהוו שזהו הכח האלקי המרכיב כו'. וביאור הענין הוא דהנה אנו אומרים אין ערוך לך בעוה"ז והיינו דבעוה"ז אנו יודעין שאין ערוך לך כו', דכאשר אנו רואין מציאת יש בהכרח שהתהוותו הוא מאין, כי א"א להיות יש מיש כ"א מאין דוקא וכמ"ש במ"א, והיינו שנתהווה

בבחי' התחדשות דקודם שנתהווה לא הי' מציאותו כלל ונתחדש מציאותו דבר מלא דבר כו', וזהו אין ערוך התהוות שבדרך אין ערוך כו', דמהתהוות האור לא היינו יודעים זאת להיות שהאור הוא גילוי מן העצמיות ומעין העצם כו', רק מהתהוות הכלים ומהתהוות הנבראים היינו התהוות המציאות אנו יודעין שאין ערוך לך כו', וזהו אין ערוך לך בעוה"ז דוקא כו'. ומאחר שההתהוות היא בדרך אין ערוך בבחי' התחדשות הרי בהכרח שהכח המחדש יהי' בו תמיד ואם יופסק ממנו כח המחדש יתבטל לגמרי ויהי' אין ואפס כו', שזהו ההפרש בין אין ויש ועו"ע כו' וכמ"ש במ"א באורך, וא"כ בעת מציאותו מהו מציאותו הרי כל מציאותו הוא רק האין האלקי המהווה אותו ומבלעדו באמת אין שום מציאות כלל כו', וזהו שאמרו במד"ר אין עוד אפי' בחללו של עולם ומבו' במ"א שזהו בחי' הרשימו, וידוע דרשימו הוא בחי' כח הגבול שבא"ס וזהו שרש הכלים וכל בחי' המציאות כו' כנודע, ואו' ע"ז אין עוד דבבחי' המציאות דוקא הוא הביטול דאין עוד כו', דבאור שהוא דבוק בהעצם שהביטול הוא בבחי' כלא חשיב ה"ז רק כלא ולא

לא ממש, והיינו שהאור במציאות גילוי עכ"פ רק שנרגש בו מקורו איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו כו' (והו"ע ואין זולתך כו' וכמשנת"ל), אבל במציאות היש הביטול הוא בבחי' אין עוד היינו שבאמת אינו במציאות כלל כי כל מציאותו הוא רק האין האלקי כו', רק שביש עצמו אין זה נרגש שהרי הוא מרגיש עצמו למציאות אבל באמת אינו במציאות כלל כו', ולעתיד יהי' בהתגלות כן בהיש וכמ"ש וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר שיהי' נראה ונגלה איך שהוא הדבר ה' היינו האין האלקי המהווה אותו כו' וזהו שלעתיד יהי' הגוף אלקות כו', דבאמת כן הוא גם עכשיו רק שעכשיו אין זה נרגש בהיש ולעתיד יהי' נראה ונגלה איך שזהו מציאותו כו'.

אמנם מזה שאין ערוך בעוה"ז דמהתהוות היש אנו יודעין ענין אין ערוך שא"א להיות בענין אחר כנ"ל, מזה אנו יודעין שגם האור הוא באין ערוך והתהוותו הוא בדרך אין ערוך כו', שהרי האור הגם שהוא מעין המאור אין זה שהוא מעין המאור ממש כו', שהרי העצם נבדל בערך מהאור דהעצם אינו בגדר אור כלל כו'. ויובן זה מהאש היסודי שכתבו הרמב"ם והרמב"ן שהוא חשוך והרי א"א לומר בו שהוא חשך היינו במציאות החשך (שזהו היפך מהותו וכמשנת"ל דחשך הוא ג"כ בריאה והוא היפך האור כו'), רק שאינו אור, ולהורות על העדר אורו