א'תמא

כבי' בחי' המאיר אל הזולת כו', ובזה הוא העליית הרצון שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו' ושיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל כו', משא"כ בחי' עצם האור הוא המאיר לעצמו כו', וע"כ בחי' התפשטות האור שייך לומר ע"ז שהוא בחי' שכינה כו', ובד"כ בחי' אחרונה שבא"ס הוא בחי' האור והוא בחי' שמו שא' בפרדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד דשמו הוא בחי' אוא"ס כו', ונק' בחי' אחרונה משום דלא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות מתהוים ממנו כו' וכמ"ש בהבי' דשחורה אני וכמשנת"ל, וכללות בחי' שמו זהו בחי' שכינה שהרי השם הוא הגילוי אל הזולת כו', וא"כ בחי' שמו הגדול שזהו בחי' אור הא"ס הוא בחי' שכינה כו'. וקוב"ה הוא בחי' העצמות שלמעלה מבחי' אור וגילוי גם בעצמותו כבי' והוא בחי' השם הכלול בעצמותו ממש שאינו בבחי' המשכה וגילוי כלל מן העצמות כו' וכמשנת"ל, ובחי' זו היא בחי' קוב"ה כו'. וז"ע רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהמצות מגיעים בבחי' מלכא קדישא הוא בחי' קוב"ה עד רום המעלות כו', והיינו דבכל מצוה כמו במצות תפילין שלמטה באדם כשמניח

תפילין על ראשו ממשיך עליו בחי' זו שבמוחין דזו"נ שהם רמ"ח אברין דמלכא ז"א שנעשה עי"ז יחוד זו"נ שהוא יחוד קוב"ה ושכינתא כו', אך כמו"כ למעלה באדה"ע ז"א ג"כ נמשך עליו בחי' התפילין והמוחין מלמעלה מעלה כו', וכידוע בהמא' קוב"ה מניח תפילין שיש בזה ב' פי' הא' הקב"ה ז"א והב' הקב"ה בחי' כתר כו', והכל א' והיינו שבז"א נמשכים מוחין חדשים מבחי' הכתר שנק' קוב"ה כנ"ל, וכן הוא למעלה מעלה עד בחי' קוב"ה במדרי' היותר גבוה הוא בחי' העצמות שלמעלה מבחי' אור כו', וז"ש וזכרתם את כל מצות הוי' ועשיתם אותם ואח"כ כתי' ועשיתם את כל מצותי, דמצות הוי' היינו מה שאנו ממשיכים עלינו מבחי' ז"א דאצי', ומצותי היינו ההמשכות ממהותו ועצמותו ית' שהוא אמיתית שם הקב"ה קדוש ומובדל כו', שממשיכים להיות יחוד קוב"ה ושכינתא היינו ההמשכה באור הקו כו'. וזה"ע רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא כמו שהאברים הם עצם המהות כו', שהרי החיות הוא בחי' התפשטות אור בלבד אבל האבר הוא גוף ומהות הדבר כו', כמו"כ הו"ע אברין דמלכא היינו בחי' מלכא קדישא עילאה, בחי' העצם שלמעלה מבחי' אור כו'.

והנה ידוע דק"ש היא כללות כל המצות, וכמ"ש וזאת המצוה כו' אשר צוה ה' לעשות בארץ ואומר אח"ז רק מצות ק"ש מובן מזה דק"ש היא כללות המצות, והיינו דבכדי שיהי' ההמשכה דמצות להיות יחוד קוב"ה ושכינתא כנ"ל, זהו ע"י העלאה דק"ש כו', דהעלאה דק"ש היא בבחי' עצמות אוא"ס וכמארז"ל בספרי ע"פ מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו וקאי על ק"ש שהקריאה וההעלאה היא אליו דוקא בחי' עצמות אוא"ס כו', דבשמ"ע צ"ל לכוין בשם דוקא דהיינו בבחי' האורות המתלבשים בכלים, כמו בברכת אתה חונן דעת בשם הוי' בניקוד פתח שהוא בחכ', וברכת השבנו בשם הוי' בניקוד צרי שהוא בבינה כו', שעז"א הדבק במדותיו היינו בבחי' האור המתלבש בכלים כו', ומש"א אליו ולא למדותיו הוא בק"ש דוקא שההעלאה היא בעצמות אוא"ס כו', וכמ"ש בסי' שער הק"ש על מא' הספרי הנ"ל ובאמרי בינה בפה"ש. והענין הוא כמשנת"ל בענין המאריך באחד שהוא ליחדו ית' עד רום המעלות בבחי' היחוד דעצמות אוא"ס שקודם עלות הרצון ובבחי' שמו העצמי כו', וע"י ההעלאה בבחי' היחוד דק"ש ממשיכים ע"י המצות בחי' קוב"ה במדרי' היותר עליונה שנת"ל. וגם דבק"ש גופא יש בחי' העלאה והמשכה, דהנה