א'תמ

ע"ש אדמה לעליון כנודע, דמ"מ הוא רק בבחי' אדמה לבד כו' נק' האור והגילוי בשם שכינה כו', הרי כדי להיות אצילות בחי' אצי' העליון א"א כ"א שהי' צמצום בתחלה שצמצם וסילק אורו הגדול על הצד, שהו"ע סילק אור עצמותו ואחר הצמצום נמשך הקו, הרי המשכה זו היא בכדי להאיר אורו, שע"י הצמצום הרי נשאר מק"פ בלי גילוי כלל, וע"י בחי' הקו האיר אור א"ס כו', והיינו כמשנת"ל דכללות גילוי אור זה הוא לא לגלות עצמותו כ"א להאיר את הצמצום כו', וזהו שסילק אור עצמותו הוא האור שבבחי' א"ס שהוא לגלות עצמותו ונמשך אור הקו שהוא להאיר כו', א"כ עיקר שמו הוא בחי' שכינה ע"ש ששוכן ומתלבש במקום המצומצם להאיר אותו, ויורד ומשתלשל עד שמאיר הארתו בין שני בדי הארון ובתוך כאו"א שעז"נ ושכנתי בתוכם כו'. ונמצא כי עיקר שם הקו הי' צריך להקרות בשם שכינה, ולא נק' בשם קו רק כדי שיובן ענין צמצומו בעצמו שהוא עד"מ הקו והחוט שהם המשכה מצומצמת לבד כו', אבל באמת הנה זהו רק לידע אופן ההמשכה, ואמנם עצם ההמשכה יקרא שכינה ע"ש ששוכן ומתלבש להאיר מתוך חשיכת

הצמצום, וכן יורד ונמשך באצי' העליון עד שהארתו נמשך בכללות נש"י, שהגם שהנשמות מרוחקים מן הקו עכ"ז מאיר בהם הארת הקו כו'. ועוי"ל שנק' הקו בשם שכינה ע"ש שהוא המקבל מאוא"ס ומשפיע בנאצלים כו', וכמשנת"ל בבחי' מל' דא"ק שמקבל מאוא"ס ומשפיע בנאצלים כן הוא בכללות גילוי הקו שהוא בחי' מקבל כו' ומשו"ז נק' שכינה כו'. וגם כמו שנת"ל דראשית הקו נעשה עתיק לא"ק, הרי כמו בחי' מל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה, ולכן נק' שכינה ע"ש שהארתה נמשך להיות שוכן בבריאה כו' (ובמ"א מבו' דגם בחי' זו שנעשה עתיק לבריאה הוא בחי' השפעה בקירוב דבחי' מל' והוא בחי' גילוי התענוג לנשמות בגעה"ע כו', וכבר נת"ל שזהו בחי' שם ב"ן היורד למטה כו'), כן עד"ז בחי' הקו הוא כמו בחי' עתיק לגבי א"ק שנק' אדם דבריאה כו', ונמשך הארתו להיות שוכן בבי"ע הכללים שהם ג' בחי' אדם אדם דברי' א"ק אדם דיצי' עקודים אדם דעשי' אצי' כו'. וההפרש בין ג' טעמים הנ"ל דלטעם הא' הרי הקו בראשית המשכתו נק' בשם שכינה להיות שכללות ענינו הוא להאיר את חשכת הצמצום כו', ולטעם הב'

והג' היינו אחר שכבר נמשך כו', ואיך שיהי' מכל הטעמים מובן שהקו נק' שכינה הן בראשית ותחלת המשכתו והן בהווייתו אח"כ כו'. והאוא"ס שלפני הצמצום שהוא בחי' העיגול הגדול שלפני הקו זהו בחי' קוב"ה, להיות שזהו בחי' עצמות אוא"ס שאינו בגדר גילוי בעולמות והוא קדוש ומובדל כו'.

והנה ידוע דבכללות העולמות אדם קדמון הוא בחי' אדם דברי' דכללות, ואצי' דכללות הוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום וכמ"ש בלק"ת בהביאור דמוצאיהם, ומל' דא"ס נעשה עתיק לא"ק כדוגמת בחי' מל' דאצי' שנעשה עתיק לברי' וכמ"ש בזהר"ק במאה"ז בראשית דט"ו ובלק"ת שם, ולפמשנת"ל דבחי' מל' דאצי' גם כמו שהיא באצי' נק' שכינה מפני שהיא שרש ומקור דבי"ע שבאצי' כו', א"כ י"ל דכמו"כ בחי' מל' דא"ס גם כמו שהיא לפני הצמצום ה"ז בחי' שכינה כו', ועמ"ש בהבי' דוראיתי דמל' דא"ס שמשם המשכת הקו (וכידוע דהקו נמשך מאוא"ס שלפני הצמצום כו' כמ"ש בע"ח) ה"ז בחי' עשי' כו' והיא בחי' היותר תחתונה שבא"ס כו', והיינו שבאוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' האור השייך אל העולמות כו'. והענין הוא כמשנת"ל בכ"מ שיש בחי' התפשטות האור ובחי' עצם האור כו', דבחי' התפשטות האור הוא בעצמותו