א'תלט

גבול ואנפין הוא בחי' הגבלה (דפנים הוא בחי' המוחין שהם בבחי' הגבלה כו', ובד"כ הוא בחי' או"פ כו'). אך הענין הוא דאריך אנפין נמשך האריך לאנפין והיינו אריכות הפנים כו', והיינו שזהו בחי' האור השייך אל הפנימיות רק שהוא בחי' אריכות הפנים שאינו בבחי' הגבלה כו', ועתיק יומין נמשך תי' יומין אל עתיק דהיינו שנעתק מבחי' יומין כו', וידוע דעתיק יומין זהו בחי' ז"ת דעתיק והוא שגם הז"ת הן בבחי' העתקה והבדלה כו', ובמאו"א מע' ע' אות נ"ה עתי' נק' ו' תחתונית כו' וא"א המלביש אותו נק' ג"כ ע"ש שמו עתיק יומין עכ"ל, ועמשנת"ל (ד"ה אלה מסעי) בענין מאה שנה דע"י התלבשות עתיק באריך הוא בא"א שנה ל' יחיד מפני דאנת הוא חד כו'. ולמעלה מזה בחי' מל' דא"ק ג"כ נק' שכינה כו', והענין הוא כמ"ש בזהר יתרו דס"ז ע"א אית מלך לעילא ברזא דקה"ק כו', ופי' הרמ"ז שזהו בחי' מל' דא"ק, ונק' מלך מפני שמקבלת מבחי' א"ס היינו בחי' א"ק שנק' א"ס כמשנת"ל, ומשפעת בנאצלים כו' וכמשנת"ל (ד"ה כי תבאו כו' ושבתה). ועצמיות א"ק הוא בחי' קוב"ה כו' ועמ"ש

בהוספות תו"א בהבי' דואני נתתי, ולפי מ"ש במ"ח מס' כללות העולמות רפ"ב דא"ק הוא בחי' אריך דכללות העולמות, י"ל דכללות בחי' א"ק הוא בחי' שכינה כמו שאריך הוא בחי' נפש כו' כנ"ל, והיינו בחי' חיצוניות א"ק שהוא בחי' מחה"ק דכללות ההשתל' ושרשם ומקורם כו', וקוב"ה הוא בחי' פנימיות א"ק, וכמ"ש במ"א בענין קוב"ה אסתכל באורייתא דהתורה היא בחי' חיצוניות א"ק (עמשנת"ל ד"ה ואתחנן ובדרושים שאח"ז), וקוב"ה הוא בחי' הקו המתלבש בא"ק שזהו בחי' פנימיות א"ק כו', גם י"ל שזהו בחי' עתיק דא"ק כמ"ש בע"ח ש"ח פ"ה שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דילי' כו', והוא בחי' ראשית הקו שנעשה בחי' עתיק לא"ק כו' עמ"ש בלק"ת בהבי' דמוצאיהם, וזהו בחי' קוב"ה כו'.

אמנם בכללות הנה בחי' האור שנמשך בעולמות היינו בחי' הקו שנמשך מאוא"ס נק' ג"כ שכינה, כי שם שכינה הוא ע"ש ששוכן ומתלבש בשלמטה ממנו והיינו במדרי' שמובדלת בערך כו'. דהנה בהתלבשות הפרצופים זב"ז במדרי' אצי' אין זה נק' שכינה להיות שהם בערך זל"ז כו', רק בההתלבשות הבינה בז"א להיות דז"א הוא ג"כ בבחי' הבדלת הערך לגבי בחי' בינה, וכמו המדות לגבי המוחין דמוחין הם לעצמו ומדות אל הזולת, וכל ענין המדות הוא הרגשת עצמו כו' וכמשנת"ל, ע"כ נק' הבינה שכינה כו', והיא בחי' שכינתא עילאה דמ"מ אין זה במדרי' נבדלת ממש שהרי הכל הוא אצי' כו', ועיקר שם שכינה הוא בבחי' מל' ע"ש ששוכנת בבי"ע שנבדל בערך מאצי' כו', שזה צ"ל ע"י צמצום והעלם והו"ע בקיעת הפרסא שבין אצי' לבי"ע (שעי"ז בחי' נקודת המל' שיורדת לבריאה נק' ראש הבריאה כמ"ש בע"ח) ה"ז נק' שכינה כו', וגם שהאור בעצם הוא להאיר ולשכון בתחתונים כו'. וכמו"כ ההמשכה באצי' מאוא"ס ב"ה נק' שכינה, וע"ד שאה"כ ושכנתי בתוכם שהוא בתוך כאו"א מישראל נק' זה בשם שכינה, להיות

דהגם שאדם אתם ע"ש אדמה לעליון עכ"ז הוא רק אדמה לעליון לבד ולא כמו עליון כבי', ובכדי שיהי' נמשך מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג ובעת"כ בנש"י שנתלבשו בגופים בע"ג א"א כ"א ע"י צמצום דוקא (וכמו צמצם שכינתו בין שני בדי ארון דבכדי שיהי' הגילוי במקום מוגבל הוא ע"י צמצום דוקא כו', וכמו"כ בכדי להיות הגילוי בנש"י שהן רק בבחי' אדמה לעליון ובפרט בהתלבשותן בגוף צ"ל ע"י צמצום כו'), ע"כ בחי' האור ששוכן ומתלבש בהם נק' בשם שכינה כו', וכן הגילוי באצי' שנק' אדם