א'תלח

רואין דאחר שמתהווה המדה יכול להיות תוקף המדה הרבה יותר מהשכל המולידה, וגם כשמתעלם השכל כמו כאשר נשכח ממנו הטעם מפני מה הוא רוצה או אינו רוצה הרי המדה נשארת מ"מ, והיא אז בתוקף יותר מכמו שהיתה בעת שידע את הטעם של המדה, וזהו מפני שהמדות שרשן מבחי' מדות שברצון שלמעלה מהטעם (וכמשנת"ל שהמדות הן השרשה טבעית שבנפש), רק שבאים ע"י השכל והטעם כו'. והנה ברצון הרי יש ג"כ טעם כמוס לרצון כנודע, וא"כ המדות שברצון הם ג"כ עפ"י הטעם כמוס שבהם, וי"ל דלכן מדות שברצון מתלבשים בשכל להיות בבחי' טעם לרצון מפני שבתחלה יש בהם ג"כ טעם כמוס ונעלם כו', וא"כ אינו מובן מפני מה נשארת המדה גם לאחר התעלמות הטעם והיא עוד בתוקף הרבה יותר. אך הענין הוא דבמדות שברצון יש ב' מדרי' בחי' המדות שבאים ע"פ טעם כמוס לרצון, ועצם המדות דהיינו שמעצמות הרצון שאינם ע"פ טעם כלל וכמו אין טעם לרצון אפי' לא טעם כמוס לרצון כו'. וכמו"כ הוא בדוגמא בבחי' הכתר שזהו בחי' רצה"ע שלמעלה מבחי' החכ', ויש בכתר בחי' חכ' הנק' חכ' סתימאה שהוא כענין טעם

כמוס לרצון כו', שהמדות שבכתר באים ג"כ בבחי' מדידה ע"פ בחי' החכ' שבכתר כו' (רק שהמדידה אינו בבחי' הגבלה ממש כו') ובאים בהתלבשות בבחי' חכ' דאצי' כו', אך בחי' עצם הרצון היינו בחי' מדות העצמיים דבחי' הכתר הוא שאינם ע"פ מדידת החכ' כלל גם לא מבחי' חכ' שבכתר כו' (ואפשר י"ל דכמו בבחי' אצי' מבו' במ"א שיש ב' בחי' בהשתל' הספי' זמ"ז, הא' מצד אצי' עצמו והב' מה שאצי' היא בבחי' מקור לבי"ע כו', כמו"כ בבחי' הכתר יש ב' מדרי' והוא מה שהכתר כולל כל הע"ס דאצי' והוא בבחי' מקור לאצי', דסדר ההמשכה בזה הוא מבחי' חו"ב שבכתר בבחי' מדות שבכתר כו', ובחי' עצם הכתר שהכל הוא בחי' רצון פשוט כו', ויש בזה ג"כ ע"ס והיינו בחי' הרצון להיות חכ' והרצון להיות בינה והרצון להיות מדות כו', ועמ"ש בבה"ז שמות במאה"ז ע"פ תשורי מראש אמנה ובהגהות ע"ז בס' תרט"ו, ולפ"ז י"ל מה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א הרי גם המדות מתלבשים באו"א דאצי' לא רק בחי' מל' שהוא בחי' נפש כו' כנ"ל, הנה זהו בחי' המדות שע"פ בחי' החכ' שבכתר כו'), דמדות העצמיים דכתר הן למעלה מבחי' התלבשות באצי' כו'.

וי"ל דזהו ג"כ בחי' קוב"ה ושכינתא דבחי' מל' שבכתר שהיא בחי' נפש בחי' ב"ן שבכתר שיורד ומתלבש באצי' כנ"ל הוא בחי' שכינתא כו', ובחי' מדות שבכתר שהן למעלה מהתלבשות באצי' זהו בחי' קוב"ה כו'. דכמו שז"א דאצי' נק' מלכא קדישא כנ"ל כמו"כ בחי' מדות שבכתר הוא בחי' מלכא קדישא עילאה כו' (וי"ל מ"ש במ"ח בכוונת עבדים היינו בענין ויוצאנו ה' אלקינו או"א שהלבישו זרועות דאריך כו', דלכאו' הלא בסדר השתל' כך הוא דבחי' זרועות דאריך מתלבשים באו"א כו', ולפי הנ"ל י"ל דזהו התלבשות בחי' מדות דעצמיות הכתר בחי' קוב"ה, ומזה דוקא הגאולה להיות שזהו בבחי' בל"ג ממש ע"כ עי"ז דוקא הוא היציאה מהמצרים וגבולים שז"ע הגאולה כו' וכמ"ש במ"א). אך בכללות הנה בחי' אריך הוא בחי' נפש דאצי' כנ"ל בשם הלק"ת והיא בחי' שכינה, ועתיק שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ולמעלה מהיות שרש הנאצלים נק' קוב"ה שקדוש ומובדל כו'. והענין דהנה עתיק יומין ואריך אנפין ה"ז שמות מורכבים משני ענינים הפכים, דעתיק הו"ע העתקה והבדלה, ויומין הוא בחי' המשכה וגילוי כו', וא"א אריך הוא בחי' בלי