א'תלז

נק' הוא, וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר ברוך הוא דדוקא בחי' א"א נק' הוא משא"כ בחי' רדל"א שנק' ביותר וכמו מקיף למקיף כו' לא נק' הוא כו', ולגבי למעלה מאצי' אין שייך לקרוא החכ' הוא כ"א אתה כי לגבי למעלה מזו"נ החכ' נק' גילוי כו' ועמ"ש בתו"א והוספות בד"ה ענין לך לך כו', וכתר נק' הוא בחי' העלם והיינו בחי' קדוש כו'.

אמנם גם בכתר הנה א"א הוא בחי' שכינה שהרי הוא שרש ומקור האצי' כו'. והענין הוא דהנה ידוע שיש ג' מדרי' עש"ן שהן עולם שנה זמן, עולם הוא בחי' מקום בעל ו"ק מעלה ומטה כו', ושנה בחי' זמן, ונפש הוא החיות המתפשט בעולמות להחיותן כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ע"כ יאמרו המושלים, דג' בחי' יש בכל עולם גם באצי', וכידוע דבאצי' יש ג"כ בחי' מקום וזמן רק לא כמו מקום וזמן שלנו שהן בגשם כ"א בחי' מקום וזמן רוחני, וכמו שאמרו במד"ר מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן דהיינו בבחי' ז"א דאצי' כמ"ש במ"א, והיינו כמשנת"ל בבחי' מעלה ומטה שבע"ס דאצי' שזהו בחי' מקום דאצי' כו', ובחי' הזמן הוא הקדימה ואיחור בסדר האצי' כו' והיינו שהע"ס הן נתפסין בבחי' מקום וזמן רוחני כו', והאור המתפשט באצי' הוא מבחי' א"א שזהו בחי' נפש כו', וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל פ' תשא במצות מחצית השקל דא"א הוא בחי' נפש דכל האצי' כו'. והנה בס"י משמע דג' בחי' עש"ן הן נר"ן, וכן פי' בפרד"ס שער פרטי השמות פ"ח דעולם בינה שנה ז"א ונפש מל', וי"ל דמה שנמשך מבחי' א"א

להחיות האצי' הוא בחי' מל' דא"א שזהו בחי' שם ב"ן היורד למטה כו', וכידוע דבחי' מ"ה וב"ן הוא בחי' אדם ובהמה, דרוח האדם הוא העולה למעלה ורוח הבהמה היא היורדת למטה כו', והיינו דבחי' התפשטות והמשכה האלקית מגבוה לנמוך להחיות רוח שפלים נק' בשם רוח הבהמה והוא בחי' שם ב"ן בגימט' בהמה כו' (וכמשנ"ת ג"כ לעיל בענין אור וכלי), שזהו מאצי' לבי"ע דמה שנמשך להוות ולהחיות בי"ע הוא בחי' מל' דאצי' כנודע, דמל' דאצי' הוא בחי' שם ב"ן רוח הבהמה היורדת כו', שהרי אין ערוך הנברא לגבי הבורא והוא בחי' גבול ובל"ג כו', וא"כ המשכה זו להוות ולהחיות הנבראים ה"ז ירידה גדולה כו', ואפי' נבראים היותר עליונים כמו נשמות ומלאכים שבגה"ע שנהנין מזיו השכינה, ירידה גדולה היא לאותו הזיו האלקי שיתצמצם כ"כ להיות מקור וחיות להשגת בעלי גבול ותכלית כו', ע"כ נק' זיו זה האלקי בשם בהמה כרוח הבהמה שטבעה לירד כו'. וכמו"כ מן המאציל לנאצלים ג"כ הוא ירידה גדולה ועצומה, שהרי הכלים דאצי' הן בבחי' מציאות דבר ובבחי' גבול וכמ"ש בעה"ק והגבול הנמצא ממנו

תחלה הם הכלים דאצי' כו', עד שבכללות העולמות הרי האצי' הוא בחי' אדם דעשי' כו', והאור דאצי' הוא בחי' הארה לבד שבא בבחי' מדה וגבול כו', וא"ס המאציל הוא בבחי' א"ס ובחי' בל"ג כו', וע"כ תקרא ההמשכה והירידה מן המאציל בשם בהמה ג"כ, רק להיות כי בבחי' המאציל הוא בבחי' א"ס (דהיינו שקודם שנמשך באצי' הוא בבחי' א"ס ממש וגם כשנמשך באצי' הרי מ"מ א"ס להתפשטותו כו'), לכך תקרא ירידה זו בשם בהמה רבה בלי סוף כו', והוא בחי' שם ב"ן שלפני האצי' כו' (ועמ"ש בלק"ת ד"ה ויאכילך כו' ובמאו"א מע' ה' אות א'). ונמצא דבד"כ מה שנמשך מכתר לאצי' הוא בחי' מל' שבכתר שזהו בחי' נפש כו'.

אמנם בחי' רוח הוא בחי' מדות שבכתר שהן למעלה מבחי' התלבשות באצי' כו', והענין הוא עד"מ במדות שלמטה הרי לידת המדות הן מהשכל, ואנו