א'תלב

ה' אל לבו שזהו בחי' המל' שנק' לב כו', ופעמים אמרו ואנפהא נהירין בחי' פני המל' שהיא בבחי' גוונין נהירין כו', וכמו וירא אלקים את האור כי טוב אלו מעשיהם של צדיקים כו' ואלקים הוא בחי' מל' כנודע כו', והיינו דלפי אופן מעשה התחתונים כן מתהפכת בחי' המל' ולפי אופן כזה הוא קבלתה מלמעלה כו'. דהנה נת"ל בענין סיהרא לית לה מג"כ שיש בזה ב' פי' הא' שמקבלת מלמעלה, והב' שמקבלת מלמטה מעבודת הנבראים כו', ושניהם אמת דזה שמקבלת מלמעלה זהו ע"י העלאת מ"ן המגיע לה מלמטה כו', כי ע"י העלאת מ"ן שלמטה נעשה הרצוא והעלי' בבחי' מל' וכמו והחיות נושאות שנושאות את הכסא כו', וע"כ לפי אופן העלאת מ"ן שלמטה כן הוא ההמשכה מלמעלה בבחי' המל' כו', וכמ"ש בזהר תצוה דף קפ"ד ע"ב וז"ל ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא, ואי תימא האיך יכיל קלא דלתתא או אתעדל"ת לאתערא הכי נמי, ת"ח עלמא תתאה (בחי' מל') קיימא לקבלא תדיר (וכמשנת"ל דמל' הוא בחי' מקבל כו'), והוא אקרי אבן טבא (י"ל בחי' יסוד דנוק' היפך בחי' אבן אפל וצלמות שהוא יסוד דנוק'

דקלי' כמ"ש הרמ"ז בר"פ מקץ דקפ"ג א'), ועלמא עילאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהי קיימא, אי איהי קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי' מלעילא, ואי איהי קיימא בעציבא יהבין לי' דינא בקבלי' כו' (וכ' המק"מ וכאן מובן כמה גרוע ענין העצבות כו'). והענין דהנה מבאר שם שע"י קול שופר מעוררים וממשיכים האור מבינה כו', ומבאר שם איך שבינה כל המדרי' שלמעלה ועש"ז נק' עלמא עילאה שמקבלת משם הוי' דלעילא כו', והוא הנק' שופר עילאה וכמ"ש ג"כ בזהר אמר דצ"ט סע"א כד ההוא שופר עילאה דנהירו דכולא בי' כו', דהיינו שמאיר בו בחי' חכמה וגם התגלות עתיק כו' וכמ"ש בזהר בשלח דס"ג סע"ב, וע"י קול שופר שלמטה מעוררים בחי' שופר שלמעלה דאפיק קלא היינו בחי' ז"א המתגלה ונמשך מן הבינה כו' ונמשך בבחי' רחמים כו', ובזהר אמור שם שנמשכים בחי' פנימיות ז"א והיינו בחי' מוחין חדשים כו' וכמש"ש המק"מ והרמ"ז, וזהו בחי' הרחמים כו'. וע"ז מקשה וכי איך יכול אתעדל"ת להגיע עד הבינה (הגם דבינה היא בחי' מקור קרוב להשתל' כמ"ש בלק"ת ד"ה ביום השמע"צ

כנישין, הנה בחי' הנ"ל דבינה שנק' שביעאה זהו בחי' פנימיות בינה כו' ועמשנת"ל, ובר"ח שער הענוה ספ"א כ' וז"ל שהרי נודע דבינה נק' אוצר מתנת חנם כו', ובפרט לפי משנת"ל גם המדות דז"א הן בבחי' א"ס לגבי בי"ע וכ"ש בחי' הבינה כו'). וע"ז תירץ והקדים שבחי' המל' הנק' עלמא תתאה שמקבלת מעלמא עילאה היא הבינה הנק' עדאת"כ שבה התגלות עתיק כו', הנה המשכה זו הנמשך לה מבינה בחי' קדה"ק הוא נמשך לפי האופן של מהות תיקון מדת המל' באשר היא שם, שאם קיימא בנהירו דאנפין כן נמשך לה מלמעלה ג"כ בחי' הארת פנים כו' וכן להיפך כו', ותיקון זה דמל' תלוי במעשה התחתונים שעד שם מגיע ממש ההעלאת מ"ן דתחתונים כו'. ונמצא אף שלמעלה מהמל' אינו מגיע העלאת מ"ן דמעשה התחתונים, עכ"ז זהו סבה לשינוי אופן ההמשכה גם מלמעלה מהמל', ואף גם מבינה הנק' קדה"ק שבה גילוי כללות הג"ר דאצי' בחי' כח"ב, והיינו משום שכפי מהות תיקון המל' כך נמשך בה האור כו'.

ובאד"ר דקל"ג ע"ב אי' תאנא לא דיים לרשעים כו' אלא דמהפכי מדה"ר למדה"ד, והאיך מהפכים והא כתי' אני הוי' לא שניתי, אלא בכל זמנא דעתיקא קדישא אתגלייא רעוא דרעוין רחימין רברבין אשתכחן בכולהו שעתא דלא אתגלי'