א'תכא

המשכה כו'), אינו שייך בזה בחי' אחד אלא בחי' יחיד שיחיד בעצם ומיוחד בבחי' עצמות א"ס כו'. אמנם אמיתת ענין שמו העצמי הוא הכלול בעצמותו ממש וכמו עד"מ עצם הנפש שנושא הכל בעצמו שזה למעלה הרבה מבחי' כחות העצמיים הכלולים בהעצם כו', וע"ז הוא שא' הי' הוא ושמו בלבד דהוא שמו ושמו הוא כו' כמשנת"ל וכמ"ש במ"א. והענין הוא דידוע הקושיא איך שייך שמו קודם שנבה"ע, אך הענין הוא דבחי' גילוי האור מן העצמות הוא בחי' שם כו' כנ"ל, ומה שיכול להיות מתגלה ושיומשך ממנו הארה וזיו ברצונו הפשוט (בחי' שמות הנ"ל), הנה כח ויכולת זה הוא בחי' שמו הכלול בעצמותו כו', דבחי' יכולת הוא בעצמותו ממש שביכולתו להאיר כו' וכמ"ש מזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו (וזהו בחי' תחתונה שבעצמות כו', ונק' מדרי' תחתונה מפני שלא זהו עיקר אלקות מה שהעולמות מתהוים ממנו כו' וכמשנת"ל).

ועפ"י הנ"ל יובן ענין המאריך באחד, דהנה אמרז"ל דכד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת כו', והיינו דאחד הוא שז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים ומיוחדים כו', והוא כשיתבונן דמה שנתהוו ריבוי התחלקות עולמות הוא רק מבחי' אותיות הדבור, והנה אנו רואין למטה שאותיות הדבור נכללים באותיות המח', שהרי קודם שבא בדבור היו תחלה במח' ושם אינו בבחי' מציאות כמשנת"ל והן שם בבחי' ביטול והתכללות באותיות המח' כו', ואותיות המח' נכללים בעצם הנפש ששם הוא בבחי' אחדות גמור כו'. וכך עד"מ להבדיל הבדלות אין קץ יובן למעלה דמה שנתהוו עולמות בבחי' מציאות ובבחי' ריבוי זהו מבחי' אותיות דבור העליון, ואותיות אלו נכללים באותיות המח' ואותיות המח' נכללים באותיות דשמו הגדול דשם הוא בבחי' אחדות גמור כו', ובאמת כמו ששמו הגדול הוא בבחי' אחדות כן ממש הוא גם בבחי' אותיות הדבור עליון שהן ג"כ בבחי' אחדות גמורה ממש כו'. ויובן זה ממשל הנ"ל באותיות שבנפש דאותיות הדבור מורגשין אל הזולת שהן במציאות דבר כו', הרי סיבת

הדבר הוא מפני שהאור שם מצומצם ביותר משא"כ באותיות המח' שהאור בגילוי יותר הן אותיות רוחניים המורגשין רק לעצמו, וכן בפנימיות המוחין שהאור הוא נעלה הרבה ובגילוי יותר אין האותיות מורגשין כ"כ גם לעצמו כו' כנ"ל, ואנו רואין שמפני גילוי אור עומק השכל יכול להיות שגם אותיות הדבור יהיו בלתי מורגשים גם לעצמו, וכמו הטרוד באיזה שכל עמוק ידבר ממילא בהענין בלי הרגש בעצמו כלל כו', והיינו שמפני תוקף גילוי האור יהיו האותיות בלתי מורגשים כו', ובכח החכ' שהאור והגילוי ביותר דכאשר נופל לו ההשכלה הגם שאינו יודע איך ומה מ"מ הרי אור השכל מאיר בגילוי יותר, וכידוע דבנקודת השכלה מאיר דקות האור כו' וכמ"ש במ"א, ע"כ האותיות הן בלתי ניכרין כלל כו', ובהכחות דרצון ועונג שאור הנפש מאיר שם בגילוי יותר ובמדרי' נעלית הרבה ע"כ האותיות דשם המה רוחנים ביותר כו', עד האותיות דעצמות הנפש להיות שמאיר שם כל העצמות אינם בבחי' מציאות כלל כו'. ונמצא הרי סיבת מציאות האותיות הוא הצמצום והעלם האור כו'. וכמו"כ הוא למעלה דבחי' דבור העליון

שהן בדוגמת בחי' אותיות המורגשים אל הזולת כו' כנ"ל, זהו מפני בחי' הצמצום והעלם האור כו' וכמ"ש בסש"ב פכ"ב, וזהו בחי' מל' שבנינה מהגבורות להיות האור בבחי' צמצום והעלם כו' כמשנת"ל, ע"כ האותיות והכלים דשם הם בבחי' מציאות. וכידוע דעיקר הכלים הם בבחי' מל', וכמשנת"ל בענין המספר שבמל' הוא מספר המרובה בבחי' הכלים