א'תיח

שנתפס הענין בכלי מוחו שזה"ע השגה כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ הרי יש כאן כלים כו' שגם בבחי' פנימיות השגה מאחר שזהו השגה ה"ז בבחי' תפיסא, וא"כ הרי יש כאן כלים רק שהן כלים דקים כו' וע"כ יש בזה ג"כ אותיות רק שהן בלתי מורגשין כו', אבל בכח החכ' שגם בחי' גילוי החכ' דהיינו בחי' נקודת ההשכלה ה"ז לא בבחי' תפיסא בכלי מוחו רק שמרחף על מוחו כו', דעש"ז נק' בריקת וסקירת השכל שזהו כמו ברק לבד שאינו בבחי' התיישבות ותפיסא כו' כמ"ש במ"א, ע"כ גם האותיות דשם הן בלתי ניכרין כלל כו' לא רק שאינם מורגשין אלא שאינן ניכרין בעצמן מפני שאינם בבחי' מהות ומציאות בעצמן כו'. וכמו שהוא בכחות הגלוים בחלוקי המדרי' זו למעלה מזו כמו"כ בכחות הנעלמים שבנפש ככח הרצון והתענוג שיש שם ג"כ אותיות, דכל גילוי כח הוא ע"י אותיות כנודע, רק שכללות האותיות האלו הן למעלה במדרי' מהאותיות שבכחות הגלוים כו', שהרי הכחות הנעלמים ה"ה בכלל למעלה מבחי' התלבשות בכלים כו', וע"כ הכלים והאותיות דשם אינם בבחי' מציאות אותיות כו', ומ"מ בחיצוניות הרצון האותיות

הן במציאות יותר כו', וכידוע דברצון יש בחי' פנימיות וחיצוניות, דפנימיות הרצון הוא רצון הנוגע לעצם נפשו וכל עצם נפשו הוא ברצון זה כו', וחיצוניות הרצון הוא שאינו נוגע לו בעצם נפשו כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ בחיצוניות הרצון שם נרגשין יותר האותיות כו' היינו שנרגש הלבוש המלביש את הרצון כו', ובפנימיות הרצון נרגש יותר האור ואין האותיות נרגשין כו'. ובכח התענוג הגם שגם שם יש אותיות אבל אינם ניכרין כלל כו', וכידוע ההפרש בין רצון לעונג דרצון הוא בחי' התפשטות וגילוי מהנפש, ועונג הוא בבחי' עלי' והעלם כו' וכמשנת"ל, וע"כ האותיות דשם הם בלתי ניכרין כלל כו', וכבר נת"ל דבכללות אותיות אלו הן למעלה מאותיות דכחות הגלוים שאינן בבחי' מציאות ממש כו' ומ"מ הרי יש שם אותיות כו'. והנה ידוע שיש אותיות הקבועים בעצם הנפש וכמא' הנפש מליאה אותיות כו', הגם שאינו מרגיש כלל שיש אותיות בנפש מ"מ בהכרח לומר שבעצם הנפש יש אותיות דאל"כ מאין הן האותיות שבהכחות כו', דאם נא' שמתהוים ע"י התגלות הכחות בהמוצאות הרי הי' צ"ל שהיות זמן איך

לנענע בהמוצאות בכדי שיהיו האותיות ולהרגיל א"ע בזה כו', ואם נא' שזה מהגילוים דהכחות עצמן (והמוצאות הן רק שבהם נעשים בבחי' מציאות שכן הוא האמת), הנה (לבד זאת דאיך יתהווה מהגילוים מה שלא יש במקורם כו') א"כ הי' צ"ל שכל אור יהי' לו אותיות השייכים אל הגילוי והיינו אותיות אלו דוקא ולא אותיות אחרים כו', והרי אנו רואין דגילוי אור א' יש לו כמה אותיות וכמו תוס' רא"ש ור"ן שאומרים שכל א' ובאותיות אחרים כו', אלא שהאותיות הן בעצם הנפש ובהתגלות הכחות מתגלים ג"כ אותיות להביא את הגילוי הזה כו' (ולכן כאו"א אומר השכל באותיות אחרים שזהו כפי אופן האותיות שבנפש כו'), אבל עיקרן של האותיות הוא בעצם הנפש כו'. וראי' לזה שהרי האלם מוליד שלם והרי בהגילוים לא יש לו אותיות כו', רק מפני שהאותיות שבעצם הנפש ה"ה מוליד שלם כו' (ועמ"ש מזה באורך בד"ה יו"ט של ר"ה רנ"ט), וז"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, ולכן נק' הנפש נפש המדברת ע"ש האותיות הקבועים בנפש כו', רק האותיות שבנפש אינן בבחי' מציאות כלל וכלל ולכן אינן ידועים

כלל מפני שאינן במציאות כלל כו' (ולכן ג"כ עצם הנפש אינו נרגש מפני שהאותיות שבו אינן בבחי' מציאות כו').