א'תיז

נמשכים י"ד עתים לטוב והו"ע חמשה הוא לטובה כו', ומחמש אצבעות דיד שמאל נמשך י"ד עתים לרעה כו'. אך העונה איש"ר בכל כחו שנמשך בבחי' כח מעצמות א"ס דלאו מכא"מ, וע"ז מורה הוא"ו שהוא בחי' המשכה כו', עי"ז נתהפך מיד שמאל להיות ג"כ יד ימין, וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' כו' ב"פ ימין משום דלית שמאלא כו', וזהו"ע הוא"ו שממשיך מבחי' לאו מכא"מ איהו כו', וכידוע דוא"ו הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כו', וידוע דבריח התיכון הוא שמבריח מן קצה יותר עליון עד קצה היותר תחתון כו', והיינו שממשיך מבחי' פנימיות הכתר כו', וזהו דוא"ו הוא אות אמת שהו"ע אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כו' (ועמשנת"ל ד"ה ויגדלו הנערים). ולכן עי"ז קורעין גז"ד לפי שנמתק מדה"ד ונהפך לחסד כו', וז"ע חד הוא כו' הוא ה' אלקינו שזהו בחי' ע"ק דלית שמאלא כו' שזהו בחי' ברית יחיד אנת הוא חד כו', וזהו הגדלת הכח בחי' תוס' אור מבחי' עתיק כו', וע"כ בכל הארץ משפטיו משפט איהו רחמים שמדת רחמיו לעולם כו'.

והנה בכדי שיהי' הגדלת כח הנ"ל זהו ע"י בכל כחו בכל כוונתו כו'. והענין הוא דהנה אמרז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וצ"ל מה"ע אריכות דאחד, הנה כתי' ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ואמרז"ל ע"ז אטו האידנא לאו אחד הוא כו', וצ"ל ענין ושמו אחד מה בחי' שם למעלה כו'. והענין דהנה שם הוא בחי' אותיות וכמו שם אברהם הרי כל ענין השם הוא צירופי אותיות כו', והנה אותיות הן ל' אתא שהו"ע הגילוי שזהו רק בחי' גילוי אור לבד מעצם הנפש הארה בעלמא, וכמו אותיות הדבור שאינם רק הארה מעצם הנפש שאינו נוגע אל עצמו כלל שגם אם ידבר כמה דבורים הרבה או לא ידבר כלל אין זה עושה שום גרעון או תוספת בהנפש כו', וכמו אור וזיו השמש שאינו נוגע אל עצם השמש אם הזיו מאיר א"ל מפני שהוא הארה לבד כו', וכמו"כ הוא באותיות הדבור וכן הוא בענין השם שאינו נוגע אל העצם כו' (ולכן נפש אחת יהי' לה כמה שמות דבאדם זה יקרא בשם זה וכשבאה באדם אחר תקרא בשם אחר כו' ואין זה נוגע כלל אל עצם הנפש כו' ועמשנת"ל מענין השם), וע"כ נק' בזהר

בחי' גילוי אוא"ס בשם אור ובל' הגמ' והמד"ר נק' שם, וכמ"ש בפרדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שזהו בחי' אור א"ס שבזהר וכתהאריז"ל כנודע, דאור ושם הוא דבר א' דהיינו בחי' הארה לבד מן העצמות כו'. והנה יש כמה מיני אותיות וכמו אותיות הדבור הן אותיות בבחי' מציאות שהן מורגשים אל הזולת וכל גילוי אל הזולת הוא ע"י אותיות הדבור כו' (ולמטה מהם הן אותיות המעשה והגילוי אל הזולת ע"י אותיות הכתב הוא בחי' צמצום והעלם יותר כו' וכמ"ש במ"א בענין הנסירה, רק שלמטה באדם אותיות הכתב הן אותיות גשמיים ממש כו', אבל למעלה הו"ע בדבר ה' שמים נעשו דבחי' המל' בחי' דבור עליון כשמקבל מיסוד לבד ה"ז בחי' עשי' כו' וכמ"ש במ"א), ולמעלה מזה אותיות המח' שהן דקין ורוחניים שאינן נרגשין אל הזולת רק מורגשין לעצמו דגילוי העלם העצמי לגבי עצמו הוא ע"י אותיות המח' כו', וכמו השגת השכל לעצמו הוא ע"י אותיות המח' כו', אך זהו בחיצוניות השכל שבא בלבושי השגה כו', אבל פנימיות השכל שלמעלה מלבושי השגה כו' וכן בכל שכל כשמעמיק בפנימיות ועומק

הענין כו', שם אין האותיות נרגשין גם לעצמו כו', וכמו שרואין בחוש בטרדת השכל באיזה ענין עמוק שאינו מרגיש כלל האותיות כו', וכל זה הוא בכח הבינה שזהו בחי' השגה וכל השגה היא בבחי' התלבשות ותפיסא

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.