א'תיד

וי"ל אחד הוא אברהם היינו שהאור כמו שהוא בעצם כן הוא בחי' הגילוי כו', ולפ"ז אברם הוא אברהם הוא כענין משה משה לא פסיק טעמא בינייהו, דבחי' משה כמו שהוא באצי' כן הוא גם בברי' כו' כמ"ש בתו"א בהבי' דואלה המשפטים, והגם דאברהם אברהם פסיק טעמא כמש"ש, מ"מ י"ל דהפסיק הוא ג"כ מחבר וכמו בב' שמות הוי' דקודם יג"מ דפסיק טעמא בגווייהו וכן בק"ש שנא' ב' שמות הוי' ואלקינו באמצע כו'. והרי ע"י יגמה"ר הוא שמתחברים ב' השמות שז"ע ויקרא הוי' הוי' בחי' קריאה והמשכה משם הוי' הא' לשם הוי' הב' כו', ומבו' במ"א דב' שמות הוי' הן שם הוי' דלעילא ושם הוי' דלתתא, דבשרשם בחי' שם הוי' דלעילא הוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום בחי' שמו הגדול עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שזהו שם הוי' וכמשנת"ל, ושם הוי' דלתתא הוא בחי' הקו הנמשך מאוא"ס לאחר הצמצום כו', והפסיק טעמא בגווייהו הוא בחי' הצמצום ומקו"פ כו', וע"י יגמה"ר וכן ע"י ק"ש נעשה התחברות ב' השמות ע"י הפסיק טעמא כו'. והענין הוא דבסדר השתל' דתיקון כל בחי' הבדלה הגם שזהו

מבדיל ה"ז ג"כ מחבר ב' המדרי' כו', וכמו יהי רקיע ויהי מבדיל כו' שמבדיל בין מ"ע למ"ת הרי באמת הוא מחבר ג"כ, וכמשנת"ל בענין דשאיב מלעילא ויהיב לתתא כו', וכמו"כ בחי' צמצום הראשון הגם שהוא בחי' הפסק כנודע הרי הוא ג"כ בחי' מחבר להיות המשכת הקו מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', וכמשנת"ל בענין צמצום סיבת הגילוי יעו"ש, רק דבכללות ההשתל' הוא רק מה שחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות שבתחתון כו', וע"י יגמה"ר וכן ע"י מס"נ דק"ש נעשה עי"ז בחי' ההתחברות בבחי' גילוי ממש כו', וזהו שבק"ש נא' אלקינו דהיינו שאלינו הוא בחי' גילוי כמ"ש בלקו"ת בסוף הבי' דכי הארץ כו', וזהו ג"כ אברהם אברהם דפסיק טעמא הנה ע"י אחד הי' אברהם בחי' אחת היא יונתי נעשה התחברות ב' המדרי' אברהם כו' וז"ע אברם הוא אברהם כו'. והנה במד"ר נשא פ"י ע"פ איש אחד כ"מ שנא' אחד גדול הוא בהקב"ה נא' אחד דכתי' ה' אחד אין בעולם כיוצא בו, וכן באברהם דכתי' אחד הי' אברהם לא הי' באותן ימים כיוצא בו, הרי הגם שלא הי' כיוצא בו מ"מ הרי זה רק באותן הימים כו', וי"ל דאברהם

המשיך הגילוי רק לעצמו ובזמנו אבל אח"כ לא הי' הגילוי כו'. והענין הוא דהנה בתו"א בד"ה משה ידבר מבאר ההפרש בין אברהם ומשה, דאברהם המשיך הגילוי רק בעולם האצי' ומשה המשיך הגילוי למטה כו', והלא אברהם המשיך ג"כ גילוי אלקות למטה וכמ"ש ויקרא שם בשם ה' אל עולם שהודיע אלקותו בעולם כו', וכתי' ואת הנפש אשר עשו בחרן ות"א דשעבידו לאורייתא כו', י"ל דהמשכת דאברהם הוא שהמשיך לאותן שהן במעלתו ומדריגתו שיוכלו להמשיך את האור לא בכללות העולם כו' (והנפש אשר עשו כמדומה שמבו' שחזרו לסורן), אבל משה המשיך הגילוי בכללות העולם שיהי' ביכולתם להמשיך האור והגילוי כו', וזהו דאברם הוא אברהם שהמשיך גילוי בחי' המקיף והו"ע אחד הי' אברהם שזהו דבר גדול כו' כנ"ל, וי"ל שהוא כענין דבר גדול מעשה מרכבה שזהו בחי' א"א כו' וכמ"ש במ"א, אבל ההמשכה הי' בדורו לבד והיינו מפני שזהו מ"מ בחי' אור וגילוי וכל גילוי אור יכול להיות בזה הפסק כו' (ועמ"ש במ"א דגם באור אבוקה אינו דומה מרחוק כמו מקרוב כו' וכן הוא באור השמש כו' ועמש"ל בענין המקיפים

פרטים כו'). אבל אית לן חד דטב מכולהו והו"ע ה' אחד שאין כיוצא בו שהוא לבדו הקדמון ונצחי אני ראשון ואני אחרון כו' ואין עוד מלבדו כו', וע"ד שאמרז"ל ע"פ קדושים תהיו יכול