א'תא

דיחו"ת הוא שנמשך מבחי' ח"ע בחי' יחו"ע כו', וצ"ל דהכוונה דלהיות בחי' ביטול היש דבחי' יחו"ת בבחי' ביטול ממש והיינו כמ"ש בד"ה ואתחנן להיות רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו' שזהו ע"י שההתבוננות היא בבחי' ראי' כו', וכמו בענין שאו כו' וראו דעם היות שאינו בבחי' גילוי המהות ממש (כמו ביחו"ע כו') מ"מ הוא בבחי' ראי' כו' כמ"ש במ"א בענין זה (וי"ל שזהו בחי' הודאה דבינה המבו' בד"ה מזמור לתודה), הנה המשכה זו היא מבחי' יחו"ע ביחו"ת כו' דהיינו שיהי' בחי' יחו"ת כמו יחו"ע כו'). והטעם מה שהחכמים בכוחם להמשיך מח"ע בח"ת הוא מפני שהחכמים שרשם מבחי' החכ' וזהו שהם בחי' עיני העדה דהראי' היא מבחי' חכ' כו' וכנ"ל. וזהו ג"כ שנק' זקנים וכמו ע' איש הזקנים דזקן הוא שקנה חכ' כו', וכידוע במ"ש ואצלתי מן הרוח שעליך שזהו כדוגמת האצי' מאוא"ס המאציל כו', ובמ"א מבואר שהרי המאציל מרוחו של משה אינו משה עצמו כ"א ואצלתי כו', והיינו דמשה לגבי הזקנים הוא כערך הכתר לגבי הע"ס שהכתר הוא הממוצע בין המאציל אל הנאצלים כו', וכמו"כ משה הוא ממוצע

בין אוא"ס ובין הע' זקנים כו', והוא שהזקנים הן ז"ת כמו שכ"א כלול מעשר כו', והיינו בחי' הז"א כמו שמאירים בחי' המוחין דחו"ב כו' (והיינו בחי' גדלות המוחין כו' ועמ"ש בסי' בפסוק השמים מספרים כו'), ומשה הוא בחי' עצמיות החכ' כו', או שמשה הוא בחי' דעת וכמו שמפורסם בכתהאריז"ל דמשה הוא בחי' יסוד אבא שהוא דעת עליון כו' והוא המחבר בחי' כח"ב לבחי' ז"א כו', ובד"כ משה הוא בחי' ח"ס חכ' שבכתר היינו בחי' החכ' כמו שדבוקה עדיין בשרשה ומקורה כו' כמ"ש בלק"ת בד"ה ואכלת ושבעת הנ"ל, וזהו שהי' כבד פה כו' מפני שהי' למעלה מבחי' השפעה וגילוי כו', וזהו שאמר מאין לי בשר שלעוצם מעלתו לא הי' יכול להשפיל א"ע בהשפעת בשר כו' וא"ל הקב"ה אספה כו' מזקני ישראל (י"ל בחי' מוחין שבמדות שזה הי' מדריגתם מצ"ע כו' וע"ד ראשי המטות שזהו בחי' מוחין שבמדות וכמ"ש במ"א), ואצלתי מן הרוח שעליך כו' היינו המשכה מבחי' עצמיות החכ' או גם מבחי' ח"ס כו' (כי בחי' מוחין שבמדות הגם שזהו ג"כ מבחי' החכ' ה"ז הארה לבד ואין ערוך לגבי בחי' עצמות החכ' כו',

וידוע דההשפעה הי' צ"ל אז מבחי' משה ע"כ ואצלתי כו'. וי"ל שזהו כענין הסמיכה שזהו המשכת בחי' החכ', וכמ"ש במ"א דסמיכה היא דסמוכים איש מאיש עד מרע"ה, והלא גם החכמים הבלתי סמוכים הם מבחי' החכ', רק שהסמיכה היא המשכה מעצמות החכ' כו', וכמ"ש הבחיי ע"פ שכל את ידיו שנתכוין בעשר אצבעות ידיו להמשיך ממקור השכל כו', כענין שנא' שאו ידיכם קדש וברכו כו' קדש היא החכ' שהוא מקור הברכה כו' עכ"ל, וכמו ביהושע דכתי' ויהושע מלא רוח חכ' כי סמך משה ידיו עליו ועמ"ש ע"ז בזהר ויקהל דרט"ו סע"א דיהושע בחי' מל' ומלא רוח חכ' בחי' ו"ק דז"א והוא ע"י סמיכת משה כי מהחכ' נמשך לז"א ומז"א למל' כו'. וזהו ג"כ ענין אצי' רוחו של משה על הזקנים דהיינו ההמשכה מבחי' החכ' כו'), ולהיות שזהו המשכה מעצמות החכ' ע"כ נק' זקנים שקנה חכ' כו' (ועמ"ש ע"פ כי תקנה כו'). ובזהר בהעלותך דקנ"ו ע"א דואצלתי מן הרוח זהו כדמיון הלבנה שמקבלת האור מהשמש כמו"כ רוה"ק של הע' זקנים הוא מבחי' סיהרא ומשה הוא בחי' שמשא, וזהו ואצלתי מן הרוח שעליך שלפי שהם מבחי' סיהרא

ע"כ הם צריכים לקבל האור מבחי' שמש שזהו בחי' משה כו', והיינו ג"כ כנ"ל דההמשכה היא מבחי' חכ' לז"א וממנו למל' (וי"ל שזהו ע"ד זה הדבר